"הפלסטינים מאוד מצחיקים. כמו הומור הגטו של היהודים"

הבמאי סאמח זועבי הסתכל מסביב, ראה איך עמיתיו הקולנוענים הפלסטינים נבחנים בזכוכית מגדלת וסופגים אש מכל הכיוונים, והחליט לעשות על זה סרט, "תל אביב על האש". בשיחה מפוכחת הוא מסביר למה העדיף להפוך את המציאות העגומה לסאטירה, מה לאופרות סבון ולסכסוך הישראלי־פלסטיני, ואיך זה קשור לתחושת האחריות שלו לדימוי של הפלסטיני

נירית אנדרמן
יוסף סוויד ולובנה אזאבל ב"תל אביב על האש". לדבר בלי פילטרים
יוסף סוויד ולובנה אזאבל ב"תל אביב על האש". לדבר בלי פילטרים צילום: Patricia Ibañez / באדיבות סרטי יונייטד קינג
נירית אנדרמן

סלאם (קייס נאשף) הוא צעיר ירושלמי עם עברית טובה ודוד מפיק, שמתחיל לעבוד יום אחד על הסט של אופרת סבון פלסטינית המצולמת ברמאללה ונקראת "תל אביב על האש". הוא גמלוני ומגושם, אבל הוא היחיד על הסט שמסוגל לוודא שהעברית שבפי הדמויות אמינה. בסצינה רומנטית למשל, כשהגיבורה, מרגלת פלסטינית, לוחשת לקצין הישראלי הג'נטלמן שנשלחה לפתות, "לבי רטוט", הוא ממהר לתקן: "אומרים רוטט, לא רטוט". וכאשר הקצין במדים (יוסף סוויד) מביט בה בעיניים כלות ואומר, "את נראית היום פצצה", הוא מזדעק ומבהיר שהביטוי הזה לא ממש מתאים לסיטואציה הרומנטית. בדרך הביתה, מאוחר יותר, מכל המקומות בעולם, הוא מחליט לבחון את האינטואיציה הלשונית שלו דווקא במחסום צה"ל. "אם אני אומר לבחורה 'את נראית פצצה', זה נחשב בסדר או השפלה?", הוא שואל את החיילת שבוחנת את תעודת הזהות שלו, ומוצא עצמו מול רובה שלוף, מקבל פקודה לצאת מן הרכב, הופך לחשוד ועובר חיפוש. זמן קצר לאחר מכן, כשיתקדם לדרגת תסריטאי, מפקד המחסום (יניב ביטון) כבר ינסה להכריח אותו לשנות את התכנים של אופרת הסבון הפופולרית שלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ