הבמאי אריאל סמל משוכנע שחוצנים חטפו אותו. הוא גם עשה על זה סרט תיעודי

הוא גדל כדור שני לניצולי שואה, ילד בועט ושובר מסגרות, ורק אחרי מות אמו גילה שהוא מאומץ ושמוצאו אחר לגמרי. בבגרותו היה לפאנקיסט שחי על הקצה, ודווקא כשהפך לאחד מבמאי הפרסומות המובילים בישראל, חצה עוד גבול – וחווה לדבריו חטיפה לפלנטה אחרת. הבמאי אריאל סמל מציג כעת את חייו מלאי התהפוכות בסרט תיעודי חדש, שבו הוא מנסה להוכיח כי נחטף בידי חוצנים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריאל סמל
אריאל סמל. סיפור של חיפוש אמתצילום: אורית פניני

כשאריאל סמל היה בן 20 הוא כבר היה צלם אופנה מוערך. הוא צילם הפקות אופנה לעיתונים, נדד בין תל אביב לניו יורק, אחר כך הפך לצלם קולנוע מבוקש, ואז לאחד מבמאי הפרסומות המובילים בארץ. הוא היה רווק נהנתן, דהר על אופנועים, יצא עם בחורות, לקח את כל מה שלחיים היה להציע לו, בטורים גבוהים, בסערה אנרכיסטית, עם סקס סמים ורוקנרול, יצירתיות פורצת גבולות ונגיעות של אלימות. אבל אז, בגיל 32, בדירה שכורה בשכונת פלורנטין בתל אביב, יום אחרי עוד מסיבה, עם עוד בחורה, הכל התהפך. שניהם היו עירומים במיטה, ישבו, דיברו, שתו, עישנו. "ואז פתאום היא מזדקפת, מסתכלת עלי במבט חלול ואומרת: 'אני לא יכולה לתת לך את הקוד הגנטי', שזה המשפט הכי מוזר ששמעתי בחיים", הוא מספר. "אני שואל, 'מה אמרת', היא חוזרת על המשפט הזה, האישונים שלה משתנים, ואני מרגיש שהיא שואבת אותי כמו שנשאבים לטורנדו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ