אוגוסטין אלמודובר, מפיק סרטיו של אלמודובר, מספר על היצירה עם אחיו

זה יותר משלושה עשורים מפיק אוגוסטין אלמודובר את סרטיו של אחיו הגדול, פדרו. לרגל עליית "כאב ותהילה", הוא מספר בראיון מירושלים על ימיהם המחתרתיים בתקופת פרנקו, היסודות האוטוביוגרפיים ביצירתם ואיך עמדו בפיתוי וסירבו להצעות מהוליווד

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אוגוסטין אלמודובר
אוגוסטין אלמודוברצילום: מיכל פתאל
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן

בתחילת סרטו החדש של פדרו אלמודובר, "כאב ותהילה", יש סצינה שבה נראית חבורת נשים מכבסות בגדים בנהר, ואיתן ילד אחד קטן. אמו, בגילומה של פנלופה קרוז, נותנת לו מקל לשחק בו. בשלב מסוים, הנשים מתחילות לשיר ולרקוד, והילד מתבונן בהן, משועשע. לכאורה, מדובר בזיכרון ילדות של אלמודובר עצמו, שעוסק בסרט הזה באופן שבו חומרים אוטוביוגרפיים משמשים לצורך היצירה. לאורך כל הסרט הוא מתעתע בצופים לחשוב שזהו סרט אישי, מעין סיכום ביניים של 70 שנות חייו (כן, פדרו אלמודובר כבר כמעט בן 70), אך הסצנה הזאת של הכביסה והשירה בנהר, מגלה אחיו הצעיר של פדרו, אוגוסטין אלמודובר, היא בכלל זיכרון ילדות שלו עצמו, ולא של אחיו, שכבר היה נער בוגר בעת שהתרחשה. גם רגעים אחרים בסרט, ששייכים לכאורה לבמאי, הם בעצם חוויות שעבר האח. אוגוסטין תרם אותן בשמחה לתסריט.