למה יובל הדדי, במאי הסרט "15 שנה", מרגיש אאוטסיידר בכל מקום

אחרי שנים כבמאי תיאטרון בניו יורק ביים יובל הדדי סרט ראשון, "15 שנה", בתל אביב. בראיון הוא מספר מדוע הוא ובן זוגו עדיין לא הצטרפו למגמה של הקמת משפחות חד־מיניות, מתייחס לחרדה מהזיקנה ומספר איך הגיב אביו כשיצא מהארון

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל הדדי, במאי "15 שנה". חלום שלא הרפה
יובל הדדי, במאי "15 שנה". חלום שלא הרפהצילום: מגד גוזני
איתי שטרן
איתי שטרן

בגיל 16 יובל הדדי, היום בן 55, חלם חלום שלא הרפה ממנו. "חלמתי על מישהו שכל הזמן נפצע בראש, הפצע מגליד והוא מפתח איזו ציפייה מלווה בפחד — מתי יגיע הפצע הבא", הוא אומר. "בחלום זה היה פיל קולינס, כי באותה תקופה נורא אהבתי את 'ג'נסיס'. הוא היה נכנס לבית ומריץ את עצמו לתוך קיר, מתוך חוסר רצון לחכות בחשש לפציעה הבאה. זה היה חלום חד־פעמי, אבל הוא נשאר אתי בהרבה רגעים בחיים". הפגיעה העצמית והחרדה מפני הבאות נוכחות גם בסצינת הפתיחה של "15 שנה", סרט הבכורה של הדדי, שמוקרן כעת בבתי הקולנוע בארץ. באותה סצינה יואב, בגילומו של עודד ליאופולד, רץ ברחבי תל אביב החשוכה עד שהוא נתקל בחסר בית חבוש קפוצ'ון מהוה. רק במבט שני מתבהר שפניו של חסר הבית דומים לאלו של יואב.