מאז שביים את "ג'נין ג'נין" התהפכו חייו של מוחמד בכרי. זה לא אומר שהוא מתחרט

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מוחמד בכרי בבית המשפט בלוד, פברואר השנה. "הגזמה היא לא בהכרח הוכחה לשקר. היא מביעה את גודל הפצע והטראומה"
מוחמד בכרי בבית המשפט בלוד, פברואר השנה. "הגזמה היא לא בהכרח הוכחה לשקר. היא מביעה את גודל הפצע והטראומה" צילום: אילן אסייג
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

כמעט שני עשורים חלפו מאז יצר השחקן והבמאי מוחמד בכרי את סרטו "ג'נין, ג'נין". ובכל זאת, בחודש פברואר השנה, בבית המשפט המחוזי בלוד, בפתח עוד דיון בתביעה נגד בכרי, של חייל מילואים שלחם בג'נין, נדמה היה שדבר לא השתנה. כאילו מדובר במאבק חדש וטרי שעדיין נוגע בפצעים פתוחים ומדממים, התנהל הדיון תחת סערת רגשות. חיילי מילואים שלחמו בג'נין ונציגי משפחות שכולות הטיחו בבכרי ותומכיו קללות ונאצות, ואלה לא נשארו חייבים. קריאות כמו "רוצחים", "שקרנים" ו"כאן זה ישראל ולא פלסטין" הלהיטו את היצרים, מאבטחים ושוטרים נדרשו לחצוץ בין הנצים, כמה מחרחרי ריב מרכזיים הוצאו מן האולם, ודקות ארוכות חלפו עד שהרוחות נרגעו ואפשר היה להתחיל את הדיון. אלא שגם אחר כך הסערה לא פסקה. למרות אזהרותיה של השופטת הלית סליש, מתנגדיו של בכרי באולם השמיעו קריאות ביניים כשעלה למסור את עדותו, והוצאו מן האולם. וכשהוכרזה הפסקה קצרה, הרחבה שמחוץ לאולם הפכה בתוך שניות לזירה של התגוששות מילולית אלימה, ומעגל של עיתונאים, מצלמות טלוויזיה ומצלמות אישיות שהקיפו את המתנצחים – ובהם כמה חברי כנסת משני עברי המתרס הפוליטי – לא סייעו להרגיע את הרוחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ