"ניאבק עוד 40 שנה, עד טיפת הדם האחרונה, כדי ש'ג'נין ג'נין' לא יוקרן"

אחרי 18 שנות מאבק, צפוי בית המשפט להכריע בשבועות הקרובים בעימות בין חופש האמנות, שנטל לעצמו מוחמד בכרי בסרטו "ג'נין ג'נין", לבין תביעת לשון הרע מצד לוחמים והורים שכולים ממבצע חומת מגן. בראיון טעון הם מדברים על עלבונם וכעסם על המערכת. "שלושה בתי משפט קבעו שאנחנו צודקים אבל נתנו לו לנצח", הם אומרים ונשבעים להיאבק "עד הנשימה האחרונה"

מימין: רפי לדרמן, ישראל כספי, אריה קדוש, יונתן ואן קספל, יורם לביא (יושב) וגאולה בוסידן
מימין: רפי לדרמן, ישראל כספי, אריה קדוש, יונתן ואן קספל, יורם לביא וגאולה בוסידןצילום: מגד גוזני
דורון קורן
דורון קורן

שאלות החופש האמנותי וחופש הביטוי מזמן לא התנגשו בישראל בצורה חזיתית ועוצמתית כל כך בשאלת הדיבה, כפי שהן מתנגשות כבר 18 שנה סביב הסרט התיעודי "ג'נין ג'נין". מצד אחד ניצב השחקן שפעם אהבנו לאהוב, מוחמד בכרי, תמיר וכחול עיניים, גיבור "מאחורי הסורגים" המועמד לאוסקר ומי שהושווה לא אחת לקלינט איסטווד, שיצר ב–2002 סרט על לוחמי צה"ל במבצע חומת מגן, "ג'נין ג'נין", המציג אותם כגרועים שבפושעי המלחמה — סרט גדוש שקרים, כקביעת בית המשפט העליון. בכרי טוען כי הסרט חוסה תחת חופש האמנות והביטוי, ותחת יחסיותה של האמת. מהצד השני ניצבים הלוחמים בג'נין, שתבעו אותו על לשון הרע, ובעיניהם האמנות במקרה זה היא מפלטו של הנבל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ