"טיטאן", הזוכה הגדול בקאן, הוא סרט מפתיע, מבלבל, מטריד ומזעזע

זוכה דקל הזהב מייצג באופן טוטאלי את הכאן והעכשיו החברתי, התרבותי והפוליטי. הוא וירטואוזי לפרקים, אבסורדי בעליל, ורק ימים יגידו אם יישאר ממנו משהו לאחר הרגע הנוכחי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

במשך כל 108 דקותיו של "טיטאן", הסרט זוכה דקל הזהב של ז'וליה דוקורנו הצרפתייה, נדמה שהאצבע של הבמאית נמצאת באופן כה אבסולוטי וטוטאלי על הדופק של הרגע הנוכחי, שלרגעים מתחשק להזיז אותה קצת, כדי שלסרט ייכנס גם משהו נוסף מלבד הצייטגייסט. וזה לא שהרגע הנוכחי אליו מתייחס "טיטאן" ללא הפוגה אינו מעניין. כל מי שעקב בשנים האחרונות אחר התמורות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות שחלו ביחס לזהות מגדרית ומינית, מוצא, אלימות גברית ונשית, מאצ'ואיזם, פמיניזם, הורות ומשפחתיות ימצא בסרט נגיעות בסוגיות אלו. התמורות המגוונות, המשלימות והסותרות בנושאים הללו אירעו במהירות כה רבה ובסערת רגשות כה עזה, שהן הפתיעו, בלבלו, הטרידו ולפעמים אף זעזעו — כך שזה רק צפוי שמצאתי ב"טיטאן" הדים לתחושות האלו. זהו סרט מפתיע, מבלבל, מטריד ומזעזע, שצפיתי בו רוב הזמן מופתע, מבולבל, מוטרד ואף מזועזע, וגם מסוקרן ואפילו משועשע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ