"זה: חלק 2": הליצן ממחזר את הטריק — ובכל זאת תקפצו בכיסא

החלק השני של "זה", על פי ספרו של סטיבן קינג, הוא סרט האימה ההוליוודי הארוך אי פעם, כמעט שלוש שעות, ומשהו בו מזכיר מתקן בפארק שעשועים, שמערבב בהלה, צחוק, אדרנלין וילד מקיא. אבל יש גם קטעים שנמתחים מדי ולא מותחים

נתנאל שלומוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נתנאל שלומוביץ

ג'ון ויין גייסי היה ליצן שהופיע במסיבות ילדים באזור שיקגו בשנות ה–70, אבל בזמנו הפנוי נהג לפתות נערים לבוא אל ביתו כדי לרצוח אותם. מעצרו ומשפטו המתוקשר ב–1980 הסעירו את ארה"ב. בכל מהדורת חדשות תוארו מעשי הזוועה שביצע ב–33 קורבנות, כשברקע מוצגות תמונות רבות שלו בתור פוגו הליצן. הדימוי של ליצן־רוצח היה חדש יחסית וטרי בתודעה הקולקטיבית כשסטיבן קינג התיישב לכתוב את ספרו "זה". ההשראה הישירה של הסופר — רונלד מקדולנד, הליצן וההמבורגר — מבהירה כי גייסי וקינג לא גילו את אמריקה. ליצנים לא צריכים עזרה מאף אחד כדי להקריפ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ