"זה מופרך כל כך", אומרת הבמאית מיה צרפתי, "כאילו מוח חולה המציא את זה"

הם היו שני צעירים בני אותו גיל, היא אסירה יהודייה והוא קצין אס־אס, והרומן שניצת ביניהם באושוויץ לא נתן לבמאית מיה צרפתי מנוח. לרגל שידור סרטה "אהבה זאת לא היתה", היא מגלה איך האובססיה שפיתח "חברו של מנגלה" כלפי אהובתו עזרה לה לספר סיפור בלתי אפשרי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיה צרפתי
מיה צרפתי. שמעה על הסיפור לראשונה כילדהצילום: Ascaf Avraham
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

ב–1972 צנח מכתב בתיבת הדואר של הלנה ציטרון ברחוב אלנבי בתל אביב. כתבה אותו אישה שלא הכירה. "אני מקווה שלא תזדעזעי שמתוך ייאושי העמוק אני כותבת לך עכשיו. אני יודעת מבעלי שכשהייתם באושוויץ הייתם קרובים מאוד", כתבה לה אותה אישה. "למרות הכאב והצער הנוראיים שחווית באושוויץ, אני מקווה שתהיי נכונה לעזור לבעלי שעומד עכשיו לדין ומואשם ברצח של אסירים רבים". תיאה וונטש, אשתו של קצין האס־אס לשעבר, פרנץ וונטש, רמזה במכתבה על הרומן שבעלה ניהל עם ציטרון. בשם אותו סיפור אהבה, היא קיוותה, תסכים ציטרון לבוא ולהעיד לטובתו של הנאצי בבית המשפט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ