אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין

כמעט 30 שנים אחרי, יצא הבמאי ישרי הלפרן למצוא את הגבר שאנס אותו בגיל 9. על בסיס החיפוש שלו את האנס, במטרה להתחיל בתהליך ריפוי שהוא מייחל לו, יצר הלפרן את סרטו התיעודי "ילד מותר", שהוקרן אתמול (רביעי) במסגרת תחרות וולג'ין לקולנוע התיעודי. התוצאה היא סרט בעל איכות גולמית, שפועלת לטובתו דווקא. בניגוד לסרטים הרבים העוסקים בהתעללות מינית בילדים, הלפרן לא מבקש לחשוף בפנינו את התופעה או להזהיר מפניה. "ילד מותר" הוא סרט חושפני ואינטימי, שיותר מכל מעיד שאין דרך להתמודד; הטראומה נותרת טראומה, ואין כלים פשוטים בעזרתם ניתן להמשיך ולחיות עמה בזיכרון; אולי אין כלים בכלל.

טרנסג'נדריות היא אחד המהלכים האנושיים הקיצוניים שיש, ובה עוסק "אמא, לא הרגתי את הבת שלך", סרטה התיעודי החדש של אורנה בן דור, שאף הוא הוקרן אתמול במסגרת תחרות וולג'ין. סרטה של בן דור מציג את סיפורם של ליאור ויובל, שנולדו כנשים, התאהבו וחיים יחד. יובל עבר את השינוי כבר לפני כמה שנים, וכעת הוא במאבק משפטי כדי לשנות את הגדרת המין שלו בתעודת הזהות; ליאור, בן קיבוץ, שהוא הגיבור המרכזי של סרטה של בן דור, עדיין נתון בעיצומו של התהליך. שניהם גיבורים קולנועיים רבי חן, שנוכחותם טוענת את הסרט בחום ורגש ונכונותם להיחשף מול המצלמה בשילוב תעוזה וענווה מעוררת הערכה. סגנונה של בן דור ישיר וחזיתי כתמיד, ובהתחשב במהמורות שסרטה היה יכול ליפול לתוכן בשל תכניו, צריך להעריך את הישגה להימנע מתחושה עזה מדי של סנסציוניות. בן דור ממקמת את הסיפור בהקשר ישראלי מאוד, שבא לידי ביטוי בסביבה החברתית והתרבותית שבה הוא מתרחש וגם בשירים של חוה אלברשטיין, אריק לביא ואחרים; עימות זה בין התופעה שהסרט מתאר להוויה הישראלית החותרת ל"נורמליות" בכל מחיר, הוא שמעניק לסרט את כוחו.

במסגרת תחרות וולג'ין לקולנוע עלילתי הוקרן אתמול "תהילים", סרטו של רפאל נדג'ארי, שהשתתף השנה בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן. לסרטו של נדג'ארי איכויות וגם מגבלות. הוא יוצר בעל סגנון ייחודי, ש"תהילים" מייצג באופן שלם יותר מסרטיו הקודמים, ועצם העובדה הזאת כבר הופכת את התוצאה לסרט שראוי להערכה. עלילת הסרט מציגה את סיפורה של משפחה ירושלמית דתית, שמתפרקת בעקבות היעלמותו הפתאומית של אביה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ