בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

ממלכת החיות: אין רחמים, יש חמלה

"ממלכת החיות" - סרט פשע בלי מרדפי מכוניות - הוא הסרט הטוב ביותר שמוקרן כאן עכשיו ואחד מסרטי הביכורים המרשימים ביותר שנוצרו זה זמן רב

7תגובות

ממלכת החיות - מועדי הקרנה

אל תניחו לסרט הזה לחמוק מכם בגלל שמו, שנשמע כמו זה של סרט מצויר לילדים. "ממלכת החיות", הסרט העלילתי הארוך הראשון שכתב וביים דייוויד מישוד האוסטרלי, הוא אחד הסרטים הראשונים המרשימים ביותר שראיתי זה זמן רב. הוא כתוב ומבוים בכישרון, וצוות השחקנים שלו מודרך במיומנות המעידה על יכולתו של יוצרו. זהו סרט קשה, קשוח, מטלטל; נדמה שאין בו רחמים, אך כן יש בו חמלה. הוא הסרט הטוב ביותר שמוקרן כאן כעת.

בתחושה ראשונית עלול להיווצר הרושם שעלילת סרטו של מישוד מורכבת מחומרים מוכרים; אחרי הכל, זהו עוד סרט פשע. אך האופן שבו הבמאי מחבר בין החומרים האלה ומעצב אותם ואת הדמויות שבסרטו מקנה להם נפח, מהות וכובד חדשים וייחודיים.

אהבה של סבתא

"ממלכת החיות" מתאר את התמוטטותה של משפחת פשע במלבורן שבאוסטרליה. במרכז הסיפור ניצבת דמותו של ג'יי, בן 17 (ג'יימס פרשוויל), שבשוט הראשון של הסרט נראה ישוב על הספה לצד אמו, שנראית כאילו נרדמה מול מקלט הטלוויזיה. אך האמא לא ישנה; היא מתה ממנת יתר של הרואין, כפי שג'יי מסביר לפאראמדיקים שהוא מזעיק, ביובש עובדתי שעלול לסמן אטימות רגשית או הלם עמוק.

אמו של ג'יי היתה מכורה לסמים, אך היא ניסתה לעשות דבר אחד טוב למען בנה: להגן עליו מפני אמה ושלושת אחיה הפסיכופתים, שהם רוצחים, סוחרי סמים ומכורים לסמים בעצמם. לכן היא ובנה גרו במרחק מהם וג'יי לא ראה את סבתו ואת דודיו זה שנים. אך כעת הוא נותר לבדו בעולם ואין לו ברירה אלא להתקשר לסבתו, ג'נין (ג'קי ויוור), המכונה סמורף, שבאה מיד לאסוף אותו לביתה כדי לצרף אותו לשבטה.

השבט הזה מורכב משלושת בניה: דארן (לוק פורד), הצעיר בבנים שנראה רוב הזמן הלום קרב; קרייג (סליבן סטייפלטון) המקועקע ואחוז התזזית מרוב שימוש בסמים; והאח הבכור, אנדרו (בן מנדלסון), שמרוב כבוד כולם מכנים אותו "פופ", כלומר, אפיפיור. דמות משמעותית נוספת בשבט היא באז בראון (ג'ואל אדגרטון), חברם חמום המוח של האחים.

אמו של ג'יי החדירה בבנה (שחלק מהזמן מלווה את ההתרחשויות בסרט בקריינותו) פחד ממשפחתו; ואמנם, הפחד חוצה את הסרט כמין עורק מרכזי שמחבר בין הדמויות שמוצגות בו. אל תחושת הפחד של ג'יי ממשפחתו מצטרף פחדם של האחים זה מזה, פחד שלעתים ניתן לחוש אותו בסרט באופן פיסי כמעט; ואליו חוברת תחושת אובדן השליטה, שהיא העורק הנוסף החוצה את הסרט מראשיתו ועד סופו. לא רק המשפחה שבסרט, משפחת קודי, מאבדת שליטה בהדרגה על חייה וגורלה, אלא גם משטרת מלבורן, ובעיקר היחידה ללוחמה בפשע המאורגן, מאבדת שליטה בניסיונה לחסל את משפחת קודי.

"ממלכת החיות" הוא סרט פשע שאין בו מרדפי מכוניות וכמעט שאין בו קרבות בין שוטרים לפושעים; יש בו כמה חיסולים אלימים, אך גם אלה מוצגים בדיסקרטיות, שאינה מפחיתה מעוצמתם הדרמטית והרגשית. אך דווקא העדר סממניו של סרט הפשע המסורתי הוא שמאפשר למישוד להציג את היום-יומיות המזוויעה של החיים בפשע.

יותר מכל מצליח "ממלכת החיות" לשדר את תחושת האנרכיה הרגשית השולטת במציאות האנושית והחברתית שהוא מתאר. ג'נין נוהגת בג'יי באהבה של סבתא, אך משהו ביחסה אליו ואל בניה נדמה מזויף ואף מעוות (היא נוהגת לנשק את בניה על פיהם ומשהה את נשיקותיה זמן קצת ארוך מדי). דודיו של ג'יי מנסים להיות לו לדודים טובים, שפירושו ללמד אותו (באחת הסצינות הטובות ביותר בסרט) שצריך לרחוץ את הידיים אחרי שמשתינים - וגם להעביר אותו טקס חניכה באיום באקדח על חבורת בריונים.

התסריט שכתב מישוד מעביר בצורה מדויקת את תחושותיו המנוגדות של ג'יי, שרוצה ולא רוצה להשתייך למשפחתו; שמציית להוראותיהם של סבתו ודודיו כי אין לו ברירה ועם זאת היה רוצה להשתחרר מהם; שמחפש לעצמו אלטרנטיבה - שברור לנו שהיא בלתי אפשרית - בקשר הרומנטי שמתפתח בינו לבין ניקול (לורה וילרייט). ניקול, חברה ללימודים, היא בת למשפחה בורגנית "רגילה", כזו שג'יי היה רוצה להשתייך אליה (ומישוד מיטיב להביע את תחושת החשד שדמותו של ג'יי מעוררת אצל הוריה של ניקול, בלי שהם יודעים למה בדיוק).

את מרבית הדמויות בסרט אנחנו לומדים להכיר מההתחלה והן נחשפות לפנינו בהדרגה מסורתית, רובד אחר רובד. לג'נין, אם המשפחה וסבתו של הגיבור, מותיר מישוד יחס תסריטאי אחר. בעוד שרוב הסרט היא נוכחת די בשולי העלילה, הרי לקראת סופו דמותה מתפרצת בכל כוחנותה המפלצתית, והיא מתגלית כמי שידענו שהיא כל הסרט: הכוח שמאחורי הדמויות. היא מתגלגלת למין גרסה עכשווית נוסח אוסטרליה של "בלאדי מאמא", כפי שרוג'ר קורמן כינה את אמא ברקר, אמה של משפחת גנגסטרים משנות ה-30 בסרטו מ-1970, שעלה בזיכרוני כמה פעמים בזמן הצפייה ב"ממלכת החיות" (גם בסרטו של קורמן נוכח מרכיב של גילוי עריות בתיאור היחסים בין האם לבניה).

השחקנית האוסטרלית ג'קי ויוור מגלמת באופן מופתי את דמותה של ג'נין, פצצת תבערה בלונדינית נמוכת קומה, שפניה יכולות בעת ובעונה אחת להביע חום ואהבה וגם איום וסכנה (ויוור היתה מועמדת לאוסקר משנה על הופעתה בסרט). גם שאר שחקני הסרט עושים עבודה מצוינת, ובהם ג'יימס פרשוויל, שמעצב את דמותו של ג'יי באיפוק המעשיר דווקא את הדמות שהוא מגלם וחושף את צדדיה השונים; והשחקן האוסטרלי גאי פירס, המגלם קצין משטרה המבין את הדילמה שבה שרוי ג'יי ומנסה לגאול את הבחור מהגורל הצפוי לו.

בלי פשרות

"ממלכת החיות" איננו סרט של פשרות קלות; איננו סרט שרוצה למצוא חן בכל מחיר; אינו סרט שמקל על צופיו. הוא סרט שמונע על ידי חזון ממוקד ומנומק היטב, שבא לידי ביטוי בתבונה יצירתית. זו מיתרגמת לעשייה המעידה על שליטה מרשימה באמצעי המבע הקולנועיים. זהו סרט שמוכן ללכת רחוק בניסיונו לממש את חזונו, ובדרכו הוא מצליח להפתיע אותנו - להפתיע, לטלטל אך גם למלא אותנו ברגש. זהו סרט המעורר הערכה רבה.

"ממלכת החיות". תסריט ובימוי: דייוויד מישוד; צילום: אדם ארקאפו; מוסיקה: אנתוני פרטוס; שחקנים: ג'יימס פרשוויל, בן מנדלסון, ג'קי ויוור, לוק פורד, סאליוון סטייפלטון, גאי פירס, לורה וילרייט, ג'ואל אדגרטון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו