בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

יש לנו אפיפיור: ישמור אלוהים

לעשות סרט שבמרכזו אפיפיור בעל כורחו זה רעיון מצוין, אך נראה כי נאני מורטי, שכתב וביים את "יש לנו אפיפיור", לא כל כך ידע מה לעשות בו

תגובות

יש לנו אפיפיור - מועדי הקרנה

ב"יש לנו אפיפיור", סרטו החדש של הבמאי, התסריטאי והשחקן האיטלקי נאני מורטי, מתרוצצים להם שני סרטים, שכמו בקומדיית סלפסטיק לעתים מתנגשים זה בזה חזיתית ונופלים שדודים. הסרט האחד הוא קומדיה נדיבה ונבונה שעוסקת בכוחה המבהיל של המחויבות האנושית, הרעיונית והמוסרית; הסרט השני הוא מעין מערכון שנסחב לאורך זמן רב מדי ולבסוף מייגע.

שני הסרטים האלה רוצים להתחבר, אך חסר החזון העז שיחבר ביניהם בתוך מערכת אידיאולוגית סאטירית משותפת. חבל, כיוון שיש לסרט כמה מעלות שהופכות אותו ליצירה שכדאי בכל זאת לצפות בה.

הרעיון העלילתי הניצב בבסיס הסרט הוא מצוין. האפיפיור מת וצוות הקרדינלים מתכנס כדי לבחור באפיפיור חדש. המון מתגודד בכיכר בחזית הוותיקן כדי לצפות בעשן הלבן שייצא מהארובה ויבשר ש"הבאם פאפום", כלומר, "יש לנו אפיפיור". אלא שאף אחד מהנוכחים בחדר אינו מעוניין בתפקיד. למה להם להחליף את חייהם השלווים בחיים של פעילות מתמדת, שדורשים מעורבות ועלולים אף להיות מסוכנים.

הבחירה נופלת לבסוף על הקרדינל הצרפתי מלוויל, לא רק בגלל צניעותו ההולכת לפניו, אלא כנראה בעיקר בגלל שמלוויל, איש מופנם ושקט, הצליח פחות מעמיתיו להפגין את התנגדותו לתפקיד. עשן לבן יוצא, הקהל מריע, אבל הבחירה אינה רשמית עד שהנבחר עצמו מופיע בחלון ושמו החדש מוכרז בפני הציבור. אבל את זה אין מלוויל מוכן לעשות. דובר הוותיקן עומד בדיוק להכריז על שמו, ולהזמין אותו להתייצב בחלון, כאשר מלוויל פולט זעקה גדולה ונמלט מהחדר. רשמית הוא האפיפיור, אבל כל עוד הא לא הכיר בכך באופן רשמי, ואין לו ול כוונה לעשות זאת, הוא אינו יכול להתחיל בתפקיד.

הצבתו של אפיפיור בעל כורחו במרכזו של סרט הוא רעיון מצוין, אך מורטי לא כל כך יודע מה לעשות אתו. הקונפליקט שבו מלוויל מצוי הוא עצום. לכל אורך הסרט הוא מוצג כאדם הגון, שנקלע לעימות בין פחדיו הפרטיים למחויבותו הציבורית. אולי כל מה שהוא אי פעם רצה זה להיות עוד איש דת אלמוני מבין הרבים שמאכלסים את הוותיקן; איש דת שלא נדרש ממנו הרבה והוא נמשך לכנסיה אולי בעיקר בגלל ההיבט התיאטרלי שלה.

דמות כה חצויה, דמות שהיא כה מעומתת עם סוגיות קיומיות כה מהותיות, יכלה לשמש כגיבורה נפלאה של קומדיה או אפילו של טרגדיה. במקרה של סרטו של מורטי, לא האחד קורה ובוודאי גם לא השני. הקרדינלים בייאושם, בעקבות סירובו של מלוויל להכיר בתפקיד שהוטל עליו, מזמינים לוותיקן פסיכיאטר מוערך, אותו מגלם מורטי עצמו. אם קיווינו שעכשיו יהפוך הסרט לקומדיה שתעמת בין איש המייצג את אלוהים לאיש שמייצג את פרויד, אנחנו מהר מאוד מתבדים. הסצינה המפגישה בין מלוויל לפסיכיאטר כתובה היטב ומצחיקה, אך היא היחידה בסרט.

בעקבות כישלון פגישתו עם הפסיכיאטר מנסים להפגיש את מלוויל עם אשתו לשעבר של הפסיכיאטר, אף היא פסיכיאטרית נחשבת, אבל הוא נמלט (זה אחד מאותם מהלכים עלילתיים מסורבלים שסרטו של מורטי לוקה בהם). הוא יוצא לשוטט ברומא כמו אודרי הפבורן ב"חופשה ברומא". הפסיכיאטר נותר בוותיקן, בציפייה שהאפיפיור הסורר יימצא ויוחזר, ובינתיים מארגן טורניר כדורעף בין הקרדינלים. זהו השלב שבו הסרט מתחיל להתפורר. מורטי יצר כמה סרטים בעלי מבנה אפיזודי, ובראשם "היומן של נאני מורטי" והמשכו, "אפריל". בסרטים האלה המבנה האפיזודי היווה חלק מהחזון המנחה את הסרט; ב"יש לנו אפיפיור" הוא נדמה יותר כתוצר של אובדן של חזון.

גם סרטו הקודם של מורטי, "איל קאימאנו", מתקפה עזה על סילביו ברלוסקוני, סבל מבעיות דומות, אך שם לפחות היה חזון סאטירי שכמעט ונעדר מ"יש לנו אפיפיור", שמתייחס למציאות האנושית והרעיונית שמתוארת בו באהדה ובכבוד מעט לא צפויים ממבקר כה חריף של הממסד כמו נאני מורטי.

את מלוויל מגלם בצורה נפלאה השחקן הצרפתי בן ה-85 מישל פיקולי. פיקולי היה מאז ומתמיד אחד מגדולי השחקנים של הקולנוע הצרפתי. לא היה עוד שחקן שידע במיומנות כמו שלו להביע על הבד גבריות שהיא בו בעת מושכת ומרתיעה, כוחנית וחלשה; גבריות שמביעה תבונה ותום, סיאוב וסכנה. הוא עבד עם גדולי הבמאים, לואיס בונואל, ז'אן לוק גודאר וז'אק דמי, מרקו פררי, קלוד סוטה ומנואל דה אוליוורה, וכעת העניק לו מורטי את ההזדמנות להפגין את כל כישוריו בתפקיד מעוצב היטב. כדאי לראות את הסרט בזכותו של פיקולי וכמובן לתת למורטי את הקרדיט להופעתו של פיקולי, שממקדת את הסרט גם כאשר הסרט מאבד את המיקוד שלו.

"יש לנו אפיפיור". בימוי: נאני מורטי; תסריט: נאני מורטי, פרנצ'סקו פיקולו, פדריקה פונטרמולי; צילום: אלסנדרו פשי; מוסיקה: פרנקו פיירסנטי; שחקנים: מישל פיקולי, נאני מורטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו