טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"העזרה": סרט מחאה בסירופ מייפל

סרטו של וטים טיילור, אחד מלהיטי הקיץ בקולנוע, מתאר את עולם המשרתות השחורות והגבירות הלבנות במיסיסיפי של שנות ה-60, אבל מכאובי הגזענות מחליקים בו לגרון כמו פנקייק

תגובות

העזרה - מועדי הקרנה

"העזרה", סרטו של טייט טיילור המבוסס על רב המכר של קתרין סטוקט, מוכר לאמריקה את ההיסטוריה שלה כפי שאמריקה אוהבת לרכוש אותה: מרוככת, מבושמת, מעוגלת פינות, חתוכה לנתחים קטנים וקלים לעיכול, ובעיקר מחממת לב, משלבת צחוק בדמע ומאוחסנת במחלקות שעליהן כתוב: שכר ועונש, ניצחון ותבוסה, מוסר השכל ולקח לחיים. מה הפלא שסרטו של טיילור - שחקן, שזה הסרט הארוך השני שביים - היה לאחד הלהיטים הגדולים ביותר בקיץ הקולנועי הנוכחי, אף על פי שאין הוא סרט המשך או סרט קומיקס עתיר אפקטים.

סרטו של טיילור, שמתרחש בשנות ה-60, הוא שיעור בהיסטוריה פופולרית, המתייהר בכך שהוא מתאר את הדברים כפי שהיו באמת, אך מצד שני מעצב את האמת שלו כך שהיא לא רק תחליק בגרון כמו פנקייק עטוף בסירופ מייפל אלא גם תעניק לנו תחושה של שובע. אנו אמורים להתרגש מתעוזתו של הסרט (שהופק כאשר נשיא שחור ראשון מכהן בבית הלבן והקוטביות הבין-גזעית בחלקים רבים של אמריקה גואה) וגם להתמלא בתחושה של סיפוק על כך שנחשפנו אליו והרגשנו את כל מה שהסרט רצה שנרגיש: מחאה וכעס וסיפוק, כאשר הטוב מנצח והרע מקבל את מה שמגיע לו (ומכיוון שכל גיבורי הסרט הן נשים, התגמול, במקרה אחד, הוא חצ'קון מביך על השפה העליונה של אחת מגיבורות הסרט). רצינו צדק חברתי? קיבלנו צדק חברתי לפחות למשך 146 הדקות שבהן נמשך הסרט.

זהו סרט שאמור לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו ועם אמריקה ועם ההיסטוריה והקולנוע שלה. אף על פי שאין בו מרכיבים עלילתיים פנטסטיים ואין לו יומרה אלגורית, "העזרה" הוא מין "פורסט גאמפ" שכזה באופן שבו הוא מנסה לקבע את זיכרון העבר בתודעה (וגם זמן ההתרחשות של סרטו של טיילור חופף לאחד הפרקים בסרטו של רוברט זמקיס).

מהו ניצול

עלילת "העזרה" מתרחשת ב-1962 בעיירה קטנה במיסיסיפי, שבה, כמו בדרום האמריקאי כולו, שולטת עדיין ההפרדה הגמורה בין לבנים לשחורים. העלילה מתמקדת בסיפורן של הנשים הלבנות והשחורות המתקיימות במציאות החברתית הזאת (והעובדה שהסרט עוסק כמעט רק בנשים - גברים כמעט שלא נראים בו, ואם כן, קשה להבחין ביניהם - היא אחת הסיבות להצלחה של הסרט, כמו של הספר לפניו).

כל הנשים השחורות שאנו פוגשים במשך הסרט עובדות כמשרתות בבתיהן של משפחות לבנות אמידות. כולן גידלו את בנות המשפחות האלה מינקותן, אבל אותן בנות, שלפעמים אהבו את המשרתת יותר מאשר את אמן הביולוגית, שרוב הזמן היתה עסוקה במועדוניה ובעיסוקיה החברתיים האחרים, נהפכו לאחר שגדלו למפלצות סנוביות, שטחיות, נבזיות וגזעניות בדיוק כפי שהיו האמהות שלהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות