בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיקית ושמה ג'סיקה

היא סוכנת מוסד קשוחה בסרט "החוב", מצחיקה בסרט "העזרה", רוחנית ב"עץ החיים", ואם התפקיד דורש בכי - היא בוכה ברגע. ג'סיקה צ'סטיין, שחקנית עסוקה במיוחד, נחשבת לדבר הגדול הבא

תגובות

ניו יורק טיימס

בקריירה הקולנועית שלה, הקצרה עדיין, ג'סיקה צ'סטיין הגיעה לא פעם לדמעות תוך כדי גילום תפקידיה. וכשזה קרה היא גילתה לא אחת שהבמאים חוששים שהיא תתיש את עצמה בחזרות. "הם אומרים, ‘תשמרי את זה, תשמרי את זה'", מספרת צ'סטיין, המתגאה בבלוטת הדמעות הפעילה שלה. "אני אומרת להם: ‘אל דאגה. יש לי מעיין בלתי נגמר של דמעות'".

בכיינות על פי דרישה אינה הכישרון היחיד שלה. בקיץ הנוכחי היא גילמה אם רוחנית במיוחד ב"עץ החיים", וב"העזרה" היא עוררה פרצי צחוק בתפקיד צעירה דרומית תוססת ונוגעת ללב. ב-"Take Shelter", שייצא לאקרנים החודש בארצות הברית, מככב אמנם מייקל שאנון בתפקיד אדם המאבד את שפיותו, אבל הופעתה של צ'סטיין כאשתו התומכת היא הלב הפועם של המותחן הפסיכולוגי הזה. ב"Texas Killing Fields", דרמת בית משפט מחוספסת שתעלה בארצות הברית באוקטובר, יגלו צופי הקולנוע את הגרסה של צ'סטיין לשוטרת הסוטרת לפושעים בעיירה קטנה. ובתחילת דצמבר היא תופיע כווירג'יליה בעיבוד של ראלף פיינס ל"קוריולנוס" של שייקספיר.

וזה עוד לא הכל. בימים אלה עלה לאקרנים גם "החוב", דרמת מתח בבימויו של ג'ון מאדן. עלילת הסרט, שהוא גרסה חדשה לסרט ישראלי באותו שם מ-2007, נעה בתזזיתיות על ציר הזמן, כשבמרכזה שלושה סוכני מוסד - שמגלמים צ'סטיין, סם וורתינגטון ומרטון צ'וקאס - העוקבים אחר פושע מלחמה נאצי באמצע שנות ה-60, והשלכות משימתם בשנים ההן נבחנות כעבור 30 שנה.

במסגרת ההכנות לתפקיד קראה צ'סטיין על השואה, התאמנה בקרב מגע וצפתה ביוטיוב בקטעי וידיאו של הלן מירן הצעירה - המגלמת את הגרסה המבוגרת של דמותה - כדי לשנן את העוויות הפנים הקטנות ביותר ואת נימת הקול של מירן. כשהשתיים נפגשו כדי למצוא דרכים לאחד את הופעותיהן, מירן הבחינה מיד שכבר יש משהו משותף לה ולצ'סטיין. "זיהיתי את עצמי-הצעירה בגישה הרצינית והמסורה שלה לתפקיד", אומרת מירן. "היא שקדנית".

וורתינגטון, המגלם את עמיתה המופנם, התפעל גם הוא מצ'סטיין וסייע לארגן פגישה ביניהם על המסך בסרט "Texas Killing Fields" של הבמאית איימי קיינן מאן (וורתינגטון מגלם בו את בעלה לשעבר של צ'סטיין המרבה להסתבך בצרות, גם הוא שוטר). "אמרתי לאיימי מאן: ‘קחי את הבחורה הזאת. תסמכי עלי. היא מתוקה ורכה, אבל היא זיקית'", אמר וורתינגטון.

בין שון פן לבראד

נדמה שצ'סטיין, בת 30 (שבראיון סירבה לומר מה גילה), פרצה למסך הגדול בבת אחת, אבל בארבע השנים האחרונות היא נהפכה לנושא חם לשיחה בהוליווד. אל פצ'ינו ליהק אותה לתפקיד הנסיכה חמוצת הפנים בסרטו שעוד לא יצא, "Wilde Salome", המבוסס על הפקה תיאטרלית שהיא כיכבה גם בה, והמליץ עליה לטרנס מאליק, שליהק אותה ב"עץ החיים". מליק - שליהק את צ'סטיין גם בסרטו הבא, ששמו הזמני "The Burial" - סיפר עליה לסטיבן ספילברג, שהחברה שלו, דרימוורקס, הפיקה את "העזרה"; לג'ף ניקולס, הבמאי והכותב של "Take Shelter"; ולג'ון הילקוט, ששיבץ את צ'סטיין בסרט הגנגסטרים שלו על תקופת היובש, "The Wettest Country in the World", שעתיד לצאת לאקרנים בשנה הבאה.

"קרה שהיתה לי פגישה עם מישהו והוא אמר, ‘אה, שון פן היה כאן לא מזמן ואמר עלייך דברים טובים'", מספרת צ'סטיין, שפן כיכב לצדה ב"עץ החיים". "זה כמו כשמחפשים עבודה", היא מוסיפה, "אלה ההמלצות שלי. זה נחמד".

כשצ'סטיין בעלת השיער הג'ינג'י והעור הבהיר אומרת את הדברים היא יושבת במסעדה במלון "ארבע העונות" ונוגסת כמה נגיסות הססניות מצלחת של גרגר נחלים, ארטישוק חי ולוביה. "זה סלט מוזר מאוד בעיני; למה הוא כל כך חריף?" היא אומרת, ואחר כך מבקשת מהמלצרית שילוב קצת פחות אקזוטי של חסה עגולה ועגבניות פרוסות.

ברגעים כאלה קל להבין שנתיב ההתפתחות של הקריירה שלה, שהזניק אותה משחקנית עלומה למדי שמאחוריה שישה סרטים שמחכים לתורם לעלות לאקרנים, לדבר הגדול הבא, פירושו שכמעט כל יום מזמן לה משהו חדש. בחודש מאי השנה, למשל, היה עליה להתמודד עם מהומת השטיח האדום ותשומת הלב התקשורתית בפסטיבל הסרטים בקאן בהקרנת הבכורה העולמית של "עץ החיים".

"כשרואים את זה", אומרת צ'סטיין על קטעים שבהם היא עומדת דחוסה בין שני השחקנים המככבים לצדה, שון פן ובראד פיט, כל אחד מהם אוחז היטב בידה, למול מצלמות הפפראצי הצועקים בארמון הפסטיבל, "אפשר ממש לראות שהם לוחשים לי באוזן. הם אומרים דברים כמו, ‘טוב, ועכשיו נסתובב לצד השני'".

תודה לסבתא

צ'סטיין נולדה וגדלה בפרבר בצפון קליפורניה, אחת מחמישה ילדים במשפחה "ממוצעת מאוד" ממעמד הביניים (אביה הוא כבאי; היא חולמת שביום מן הימים תקנה לאמה, שפית צמחונית, משאית למכירת המזון שלה).

אם צ'סטיין חבה למישהו את העניין שלה באמנויות הבמה, זו סבתה, שלקחה אותה בגיל שבע לראות את המחזמר חביב הקהל של אנדרו לויד ובר, "יוסף וכתונת הפסים המשגעת". "זה כל כך מביך; אי אפשר שלא לחשוב - ‘זאת הסיבה לכך שאני שחקנית?'" אומרת צ'סטיין וצוחקת. "אבל זה היה הרגע שהבנתי שמשחק הוא עבודה ושזה מה שאני נועדתי לעשות".

אחרי התיכון נסעה ללמוד בבית הספר למשחק ג'וליארד בניו יורק. היא עדיין זוכרת את תגובת הוריה כשהגיע המכתב שהודיע כי התקבלה לבית הספר, והפך אותה לראשונה במשפחתה שתלמד בקולג'. "יכולתי לראות את הפחד על פניהם. ‘מה זה הג'וליארד הזה ומי ישלם עליו?'" אומרת צ'סטיין.

בשנתה האחרונה בג'וליארד ראה אותה המפיק ג'ון ולס ("אי-אר", "הבית הלבן") בהצגה והחתים אותה מיד על חוזה ל-12 חודשים. "באודישנים הרבה אנשים מנסים למשוך את תשומת הלב שלך", אומר ולס, "אבל לג'סיקה יש יכולת שקטה. אי אפשר שלא להסתכל עליה ולראות מה היא עושה". אחר כך היא עברה הכשרה נוספת: הפקת תיאטרון נודד עם פיליפ סימור הופמן, תפקידי אורח ב"ורוניקה מארס" וב"חוק וסדר". ואז החל הפרק של סרטי הקולנוע.

אם יש דבר-מה שצ'סטיין אינה שלמה אתו, זהו יחסם של זרים אליה כשמתברר להם שראו אותה בסרט. "אני לא רוצה שזה יפריע לי להיעלם בתוך התפקידים שלי", אומרת השחקנית. בתוך כמה שבועות יחלו צילומיו של "Mama", סרט זוועה בהפקת גיירמו דל טורו, שבו היא תגלם נגנית בס מקועקעת ושונאת ילדים. "קל מאוד מאוד להביך אותי", היא מוסיפה. "אני נבוכה אפילו כששרים לי ‘יום הולדת שמח'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו