בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירושלים ליוטיוב בשבריר שנייה

אתגר לא פשוט הציב לעצמו ערן אמיר, שביקש ממאות עוברי אורח להיעצר מול מצלמתו ולהצטלם לקליפ. אבל המאמץ השתלם: בשבועות האחרונים זוכה הסרטון לפופולריות עצומה ביוטיוב

7תגובות

פרצופים מתחלפים במהירות על גבי המסך. הם חובשים משקפי שמש, כובע, קסדה של אופניים, מחזיקים סיגריה שמוטה בזווית הפה, או סתם מישירים מבט אל המצלמה. יש ביניהם חילונים, דתיים, נשים, גברים, צעירים ומבוגרים, וכל אחד מהם מבליח על המסך להבזק מהיר בלבד, לשבריר של שנייה. הרקעים מאחוריהם מתחלפים אף הם במהירות. אפשר לזהות את הכותל צץ לרגע, את אחד ממאהלי המחאה, וכך גם היכל הספר בירושלים, נמל תל אביב, ועוד שלל אתרים שהעין מספיקה בקושי לזהות.

המשותף לכל האנשים הללו, הוא העובדה שכולם מחזיקים בידיהם תצלום שאותו הם מציגים למצלמה. התצלום נותר תמיד בגודל זהה ובמיקום זהה בפריים, אך תוכנו משתנה. רצף התצלומים הזה נמצא אף הוא בתנועה מתמדת, אך כאן הקצב המסחרר אינו מורגש: התצלומים השונים אמנם מתחלפים במהירות, אבל הם ממשיכים זה את זה כך שצירופם יחד יוצר סרטון נינוח, בשחור לבן, המתאים למוסיקה השלווה המלווה את הקליפ, ועומד בניגוד גמור לפריים הצבעוני התזזיתי שסביבו.

"500 איש במאה שניות!" הוא קליפ שאורכו קצת יותר מדקה וחצי, שעלה לאתר יוטיוב בחודש שעבר, עורר עניין באתרים ובבלוגים שונים (בין היתר הוזכר ב"טיים", סי-בי-אס והפינגטון פוסט), ובתוך עשרה ימים רשם לא פחות ממיליון צפיות. שלשום טיפס מספר הצפיות בקליפ כבר ל-1.26 מיליון.

ערן אמיר, צעיר ירושלמי בן 24 שחזר לא מזמן מטיול ממושך בחו"ל, הוא היוצר של הסרטון המקורי הזה. "זה רעיון שהיה לי כבר די הרבה זמן", הוא מספר. "רציתי לקחת קליפ שצולם בווידיאו, להדפיס את כל הפריימים שלו, לתת לאנשים שונים להחזיק את התמונות האלה, וכך לשחזר את הווידיאו המקורי".

בחודש פברואר, כשטייל באירופה, הוא נתקל בבחור איטלקי מלהקה שנקראת "Maxmaber Orkestar". כשהאזין אמיר לאחד הקטעים המוסיקליים של הלהקה, הוא הבין שזו ההזדמנות שלו להוציא לפועל את הרעיון שקינן בו כבר זמן רב. הוא צילם קליפ פשוט, בשחור לבן, לקטע המוסיקלי הקצר, ולאחר שסיים לערוך אותו, שלח את כל הפריימים המרכיבים את הקליפ להדפסה.

"שלחתי להדפסה 1,700 תמונות, וכשבאתי לקחת אותן קיבלתי קופסה ששוקלת כמעט 20 קילו", הוא מספר. כעת היה עליו לצאת ולמצוא מספיק אנשים שיסכימו לאחוז בידיהם את התמונות ולהצטלם איתן. אמיר החליט שיצלם כל אחד מהם שלוש פעמים, כשהוא אוחז בשלושה פריימים עוקבים. "ככה יוצא שבקליפ הסופי רואים חמישה אנשים בשנייה. חשבתי שזה ייצור את הקצב הנכון: מהיר אבל לא מהיר מדי, כך שעדיין אפשר יהיה לזהות פרצופים, לזהות את מי שמכירים".

התכנון המקורי שלו היה לצלם 50 איש ביום. "לפי החישוב של שלושה צילומים לכל אחד, בכל יום צילומים יצאתי מהבית עם 150 תמונות. החלטתי שאני לא חוזר הביתה עד שאני מגיע למספיק אנשים שיסכימו להצטלם עם כל התמונות האלה", הוא מספר.

בתחילה המשימה הזאת נראתה בלתי אפשרית. בימים הראשונים הוא התקשה למצוא אנשים שיסכימו להצטלם, ונאלץ לחזור הביתה בידיים ריקות, בלי אף תמונה. "ביום השלישי החלטתי שאני לא יכול להרשות לעצמי לוותר. אמרתי לעצמי שרק אם אפנה באותו יום לעשרה אנשים וכולם, בזה אחר זה, יסרבו, אוותר ואחזור הביתה. אבל בסופו של דבר, באותו יום מצאתי 50 איש שהסכימו להצטלם, והפרויקט יצא לדרך".

דד-ליין לאוקטובר

במשך עשרה ימים הוא צילם לא פחות מ-500 איש. "לאט לאט הבנתי איך הכי כדאי לי לפנות לאנשים כדי שיסכימו להצטלם. גיליתי למשל שממש לא כדאי לי לפנות לאנשים בודדים, כי הם כמעט תמיד מסרבים", הוא מסביר. "לעומת זאת כשפניתי לקבוצות, זה כמעט תמיד הצליח. גיליתי שאם אני ניגש לקבוצה, מראה להם תמונות שצילמתי אנשים אחרים מחזיקים את התצלומים, זה עוזר לשכנע אותם להצטלם, ושאם אני אומר להם שאני מתכוון להעלות את הקליפ הזה ליוטיוב והם יוכלו לראות שם את עצמם - גם זה עוזר".

כדי להבטיח שהתמונה שהמצולמים אוחזים בידיהם תהיה תמיד באותו מיקום בפריים והקליפ הפנימי לא ירצד על המסך, הוא צייר במרקר שחור מסגרת על מסך המצלמה שלו. "בזמן הצילום ניסיתי שהמיקום של התמונות בפריים יהיה כמה שיותר מדויק, אבל לדעתי דווקא העובדה שזה לא תמיד יצא מדויק במאה אחוז, תרמה לאופי של היצירה הסופית", הוא אומר.

את הקליפ הסופי ערך אמיר בתוך פחות משעה, והעלה אותו ליוטיוב. הוא קיווה להגיע ל-10,000 צפיות, ונדהם לראות את מדד הצפיות מטפס במהירות וחוצה את הרף הזה במהירות. הוא מעריך ששני גורמים תרמו לפופולריות המפתיעה של הקליפ. "ראשית, הרבה אנשים ניסו להבין אם הקליפ מזויף או לא. רבים טענו שהשתמשתי במסך כחול, ושלא יכול להיות שהדפסתי כל כך הרבה תמונות. שנית, רוב האנשים טענו שצריך לראות את הסרט הזה לפחות פעמיים: פעם אחת כדי להסתכל על האנשים, ופעם אחת על התמונות שהם מחזיקים. יש גם כאלה שאמרו שצריך לראות אותו ארבע פעמים לפחות, כדי להסתכל גם על הידיים של האנשים ועל הרקע".

ומה הלאה? בקרוב צפוי אמיר להתחיל לימודי צילום וקופירייטינג, ובינתיים הוא רואה את מספר הצפיות בקליפ שלו ממשיך לטפס. הוא קיבל פניות מגורמים שונים שביקשו להציג את הקליפ שלו - בין היתר בתחנות טלוויזיה במדינות שונות - ומקווה שהסרטון המקורי הזה יפתח לו דלתות בהמשך. "כרגע אני עוד לא יודע מה יהיה הפרויקט הבא שלי", הוא אומר, "אבל הצבתי לי דד-ליין לאוקטובר, כדי שעד אז כבר אצלם את הקליפ הבא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו