בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פורטרט שהוא תמונת נוף

במאי הקולנוע הדוקומנטרי אלן ברלינר התיישב לשיחה עם אביו. על אף הסתייגותו הראשונית של האב להתמסר למצלמה הצליח ברלינר ליצור סרט רגיש ונפלא

תגובות

"יש סיפור על אדם שהלך לאמן ואמר לו: 'אני רוצה שתכין לי תמונה'. אמר לו האמן: 'ובכן, יש שני סוגים של תמונות, יש פורטרט ויש תמונת נוף'. שאל האיש: 'איזה מהם יותר זול?' האמן ענה: 'תמונת נוף', אז האיש שאל אותו: 'טוב, אז אתה יכול להכין תמונת נוף שלי?'"

(אוסקר ברלינר, בפתיחת "Nobody's Business")

באמצע שנות ה-90 התיישב במאי הקולנוע הדוקומנטרי אלן ברלינר לשיחה מצולמת עם אביו. "אני רוצה לדעת עליך הכל", אמר לאביו, אוסקר ברלינר. "למי לעזאזל אכפת מאוסקר ברלינר?" עונה לו האב, "מי אני לעזאזל? החיים שלי לא שונים מאלו של מיליוני אנשים... אני בסך הכל איש רגיל שניהל חיים רגילים. הלכתי לצבא, התחתנתי, גידלתי משפחה, עבדתי קשה, הקמתי עסק משלי, זה הכל. שום דבר שמצדיק סרט... אתה מבזבז את הזמן שלך".

אבל הבן מתעקש, והאב גם, וסירובו העקבי של אוסקר לעמוד במרכזו של סרט תיעודי, נהפך בידיו המבריקות של אלן לסרט תיעודי נפלא, "Nobody's Business" מ-1996, שיצא בשבועות האחרונים לראשונה על גבי די-וי-די והגיע למדפי הספריות. זהו אחד הסרטים הראשונים והידועים של אלן ברלינר, שהתפרסם בזכות המקוריות והרעננות שבהן הוא נוהג לקחת נושאים אישיים כמו בעיית חוסר שינה ("ער לרווחה") או השם שניתן לו ("הצליל הכי מתוק"), ולהפוך אותם ליצירות תיעודיות משעשעות, מעוררות הזדהות ונוגעות ללב. שפתו הקולנועית הייחודית מחברת יחד אין-ספור פיסות סרטים ישנות וחדשות, קרעי תמונות וצלילים מפתיעים, במה שגולש לעתים כמעט אל מחוזות הווידיאו-ארט ובדרך מסתורית מצליח להישאר קומוניקטיבי להפליא.

לאוסקר כאמור אין כל נכונות להתמסר אל המצלמה של בנו, אבל הוא עושה זאת, ואין לו הרבה ברירה; הבן אלן מחליט להמטיר עליו את כל השאלות שמעסיקות אותו במשך שנים, ושנועדו להרכיב פאזל אישי על אדם שכה קרוב אליו ועם זאת כה רחוק. מאיפה הסבים שלי באו? ומנין הגיעו ההורים שלהם? איך פגשת את אמא? למה התגרשתם? מה אתה עושה כל יום מהרגע שבו אתה קם ועד שאתה הולך לישון? התשובות לשאלות הללו, הניתנות כמובן בחוסר חשק מופגן ומשעשע, מובאות בליווי רצף דימויים ויזואליים (בין היתר של צמד מתאגרפים בזירה) ופיסות קול שערוכות יחד בשנינות רבה.

וכך, חרף התעקשותו של אוסקר כי הוא אדם לא מיוחד ולא מעניין, מכין אלן פורטרט אישי ומקסים, שכמו באותו ציטוט מראשית הסרט, הוא לא באמת פורטרט אלא למעשה תמונת נוף. במובנים רבים אוסקר באמת אינו שונה ממיליוני אנשים, כפי שהוא עצמו גוער בבנו, אבל דווקא העובדה הזאת הופכת את סרטו של ברלינר ליצירה כל כך אישית, ועם זאת כל כך אוניברסלית.

הביוגרפיה של אוסקר משמשת את בנו לא רק כדי למלא חורים חסרים בידע שלו על אודות אביו, אלא כדי לעסוק בפערים דוריים, בסוגיות של זיכרון משפחתי ושל הנצחה, של קשר ביולוגי (האם חשוב בכלל לדעת פרטים על אודות בני משפחה? האב משוכנע שלא, והסרט מרמז שהרבה אמריקאים מזדהים עמו, ומתנכרים לעברם ביבשות אחרות) ושל הזדקנות. בשלב מסוים מתברר שהשיחה בין האב לבנו, שנהפכת לסדרה של שיחות, היא לא סתם איזו גחמה נודניקית של בן קולנוען, אלא מעשה שמבחינות מסוימות משאיר את האב הזקן בחיים. *

"Nobody's Business". האוזן השלישית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו