בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיית או חלמתי חלום

הסרט "השבוע שלי עם מרילין", שעלה השבוע לאקרנים בניו יורק, עוסק במפגש האינטימי הבלתי אפשרי שהתרחש בקיץ 1956 בין קולין קלארק, עוזר במאי בריטי צעיר, לכוכבת הגדולה של התקופה, מרילין מונרו. מי שנבחרה לגלם אותה היא מישל ויליאמס, גם היא כוכבת הוליוודית שהסבל אינו זר לה

6תגובות

אשה צעירה עם שיער בלונדיני מבלה עם מחזר נאה הצעיר ממנה בכמה שנים על גדות נהר התמזה. היא פותחת את כפתורי חולצתה, מורידה את חצאיתה וקופצת למים בעירום. הגבר, שמתקשה להסתיר את חיוכו המופתע, מתפשט גם הוא וקופץ בעקבותיה. היא מתקרבת אליו בתנועות אטיות והשניים מצחקקים ומתנשקים על רקע ציוץ הציפורים. הסצינה הזו היתה יכולה להיות תיאור קולנועי קלישאתי למדי של אהבה ראשונה, אלמלא לאשה קראו נורמה ג'יין בייקר, או בשמה המוכר יותר: מרילין מונרו.

לפי סרט חדש ומדובר בשם "השבוע שלי עם מרילין", שנחשף ביום ראשון השבוע בהקרנת בכורה עולמית במסגרת פסטיבל הקולנוע של ניו יורק, הכוכבת ניהלה קשר אינטימי משמעותי אך קצר עם עוזר במאי בריטי בשם קולין קלארק, שהתמזל מזלו לעבוד על הסט של הסרט "הנסיך ונערת השעשועים" בקיץ של 1956. בזמן שהיחסים בין מונרו ולורנס אוליבייה, שביים את הסרט ושיחק בתפקיד הראשי, הלכו והידרדרו, השחקנית בת ה-30 מצאה מפלט מהניכור הבריטי דווקא אצל קלארק בן ה-23.

אבל "השבוע שלי עם מרילין", שבו מישל ויליאמס מגלמת את מונרו וקנת בראנה את אוליביה, הוא הרבה יותר מאשר פיסת רכילות נוספת על הכוכבת, שממשיכה לייצר כותרות גם חמישה עשורים לאחר מותה המסתורי ממנת יתר של סמי הרגעה, בגיל 36. סרט הביכורים של הבמאי הבריטי סימון קרטיס (שביים הפקות תיאטרון וסדרות טלוויזיה עטורות פרסים כמו "דייוויד קופרפילד") מצליח להציג דיוקן מרגש ונוגע ללב של כוכבת במשבר. צעירה יפהפייה שמתחילה להבין שבעלה הטרי, המחזאי ארתור מילר ("מותו של סוכן"), לא יכול למלא את כל חסכיה הרגשיים אחרי חיים שלמים בבתי יתומים ומשפחות אומנה, ושהפער בין תדמיתה הזוהרת כסמל מין לבין אישיותה חסרת הביטחון החל לרמז על סופה הטראגי.

שני ספרי זיכרונות

לצד ההצצה הנדירה אל מאחורי הקלעים של קומדיה בריטית משנות ה-50, "השבוע שלי עם מרילין" הוא תיעוד מפתיע של מערכת היחסים האפלטונית אך אינטימית בין מונרו לקלארק (אדי רדמיין). עוזר הבמאי הצעיר, שקיבל את עבודתו הראשונה בתעשיית הקולנוע אחרי שהתעקש להתייצב במשרדי חברת ההפקה של אוליבייה מדי יום במשך שבועות, מצליח לקלף מהכוכבת המבוגרת ממנו בשבע שנים את כל שכבות ההגנה שבהן היא עוטפת את עצמה על הסט.

ברט סטרן, אי-פי

אחרי שהיא מאחרת לכל חזרה, שוכחת את השורות שלה וגורמת לאוליבייה חסר הסבלנות לצעוק לעברה "למה את לא יכולה פשוט לעשות את מה שאת יודעת הכי טוב - להיות סקסית?", מונרו מבקשת מקלארק "לחטוף" אותה ולהראות לה את שכיות החמדה של אנגליה. מאחר שמדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה, קלארק משתמש בקשריו, ובמעמדו כבן למשפחה עשירה ומכובדת שזה עתה סיים את לימודיו באוקספורד, כדי להעניק לכוכבת סיור פרטי בטירת וינדזור ובבית הספר היוקרתי איטון, שבו הוא למד מגיל שמונה.

תיאור היחסים הבלתי אפשריים בין השניים מתבסס על ספריו של קלארק, שנהפך מאז לבמאי תיעודי מצליח בבריטניה. ב-1996, כ-40 שנה לאחר ש"הנסיך ונערת השעשועים" עלה לאקרנים, קלארק פירסם את ספרו הראשון, "הנסיך, נערת השעשועים ואני" שסיפק הצצה למערכת היחסים המורכבת בין מונרו לאוליבייה. הספר תיאר את התלאות הרבות של ההפקה, שהפכה מפרויקט מבטיח לסיוט כה טראומטי עד שבעקבותיו השחקן השייקספירי פרש מבימוי למשך 13 שנה. אחרי שספרו זכה להצלחה, קלארק החליט לפרסם ספר ביוגרפי נוסף, "השבוע שלי עם מרילין", שראה אור בשנת 2000 ותיעד בפרוטרוט את הרפתקאותיו עם הכוכבת במשך כמה ימי צילומים שבהם השניים טיילו יחדיו מחוץ ללונדון.

לדברי הבמאי סימון קרטיס, "התאהבתי בשני ספרי הזיכרונות של קלארק ברגע שקראתי אותם. זו היתה תגלית מדהימה בעיני, כי בעבור מרבית האנשים מונרו היתה פוסטר או סמל מין, ולא אשה בשר ודם. אני מאמין שיש יותר מעריצים עם תמונות שלה על הקיר מאשר כאלו שראו את סרטיה או קראו את הביוגרפיות שלה".

במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר ההקרנה סיפר קרטיס כי "מבחינתי מדובר בסיפור נדיר ולא ייאמן על גבר צעיר שבילה שבוע עם הכוכבת הגדולה ביותר בעולם, בשיא תהילתה. לא האמנתי למזלי הטוב כשהצלחתי לרכוש את הזכויות לעבד את הספר לסרט, אחרי שרבים אחרים ניסו לקנות אותן מקלארק במשך שנים. זה סיפור שכל במאי היה רוצה לספר".

לא היה אינטרנט

לורנס סנדרוביץ'

אבל מזלו הטוב של קרטיס לא הסתיים ברכישת הזכויות לספר. זמן קצר אחרי ששלב הליהוק יצא לדרך נודע לו שמישל ויליאמס, אותה הוא מגדיר "כשחקנית ההוליוודית החשובה ביותר בימינו", תמיד חלמה לגלם את הכוכבת הבלונדינית. "אני מעריץ את ויליאמס מאז ‘הר ברובק' והתרשמתי עמוקות מהופעתה ב'בלו ולנטיין'", אמר קרטיס. "בנוסף, היא בת 30 - בדיוק הגיל של מונרו בזמן הצילומים של ‘הנסיך ונערת השעשועים'".

ויליאמס, שהגיעה למסיבת העיתונאים עם שמלה שחורה קצרה במראה קלאסי, נעלי עקב שחורות ושיער בלונדיני קצר, אמנם מפגינה תצוגת משחק לא אחידה, אבל מצליחה לרגעים לעשות את הבלתי יאומן ולשחזר את הכריזמה והסקס-אפיל שהפכו את מונרו לאייקון נחשק. היא מודה שלא היה קל להיכנס לנעליה הענקיות של מונרו, במיוחד בשני קטעי השירה שפותחים ומסיימים את הסרט. "ביליתי שבועות בסלון שלי עם מונרו", היא אומרת בחיוך. "ראיתי סרטים שלה שוב ושוב, שמעתי את השירים שלה באייפוד בכל רגע נתון, למדתי את שפת הגוף ואת החיוך שלה. ניסיתי להבין איך היא נעה בעולם. ככל שקראתי עליה יותר הבנתי שהיא בעצם שיחקה דמות - ‘מרילין מונרו', שהיתה מורכבת ועמוקה לא פחות ממרילין עצמה, אבל גם שונה ממנה".

הישגה הגדול ביותר של ויליאמס, שבוודאי יזכה אותה במועמדות (וקרוב לוודאי גם בזכייה) לאוסקר, הוא יכולתה לשחק במקביל שלוש "דמויות" שונות: הכוכבת הנערצת מרילין מונרו; השחקנית הפגיעה והנשואה הטריה מרילין, שמתחילה לפתח רגשות כלפי קלארק; והדמות שמונרו משחקת בסרטו של אוליבייה, נערת שעשועים אמריקאית בשם אלזי שמתאהבת בנסיך שחצן. ויליאמס, שלא הותירה אף עין יבשה בדרמה המדכאת "בלו ולנטיין" שבה גילמה אשה שנישואיה עומדים לפני פירוק, מוכיחה שוב שהיא מסוגלת לסחוב סרט שלם על כתפיה הצרות ולשלב פגיעות וקשיחות באופן מרשים.

במקביל, קשה להתעלם מהיתממות מסוימת בהצהרתו של קרטיס שהוא בחר בוויליאמס רק בגלל שהיא שחקנית איכותית בגיל המתאים. הדמות רבת-הרבדים שהיא מגלמת מספקת חוויית צפייה מאתגרת, ומעוררת את התחושה שאנחנו חוזים בשחקנית הוליוודית שהתפרסמה מגיל צעיר והתבגרה מול המצלמות, אשר מגלמת שחקנית שזכתה לתהילה בגיל צעיר (ומגלמת בתורה, במעין "סרט-בתוך-סרט", צעירה פוחזת ויפה שגם היא חולמת להתפרסם ולטפס במעלה הסולם החברתי). כמובן שאי אפשר להשוות בין חייה הטרגיים ומלאי התהפוכות והפרסום של מונרו לחייה של ויליאמס, אבל לא קשה לשער מדוע קל לה להזדהות עם דמות של אשה צעירה ומפורסמת, שנקרעת בין רצונה באהבה, לתשוקתה להפוך לשחקנית אופי "רצינית" ומוערכת.

ויליאמס, שפרצה לתודעה ב-1998 בסדרת הנעורים "דוסון קריק" שבה היא גילמה את הנערה הפרועה ג'ן לינדלי, הפכה בעשור האחרון מ"ילדת פלא" שכיכבה בסדרות טלוויזיה לכוכבת הוליוודית מהשורה הראשונה, שכבר היתה מועמדת פעמיים לאוסקר (על "הר ברוקבק" ו"בלו ולנטיין"). במקביל, היא נאלצה להתמודד עם מחירה הכבד של חשיפת היתר לאחר שבן זוגה לשעבר ואבי בתה, השחקן הית לדג'ר, מת במפתיע ב-2008. בתשובה לשאלת "גלריה" על ההבדלים בין "תרבות המפורסמים" שמונרו נאלצה להתמודד אתה לבין החשיפה הנוכחית של כוכבי הוליווד ויליאמס עונה בפשטות ש"אז לא היה אינטרנט". כשהיא מתבקשת לדבר על משמעותה של החשיפה במאה ה-21 החיוך התמידי שלה נעלם. "זה קשה", היא אומרת בקול שקט. "הכל היום מועצם יותר, יש יותר ערוצי מידע, יותר צלמים, יותר רכילות".

נדמה שהקושי לעמוד באור הזרקורים סייע לוויליאמס להפוך את מונרו לדמות אמינה ומעוררת אמפתיה. באחת הסצינות החזקות בסרט היא מבקשת לערוך קניות בחנות כלבו לונדונית, אבל מתגלה תוך דקות על ידי עוברי אורח שמתחילים לצעוק לעברה "מרילין מונרו, מרילין מונרו", והופכים את הבילוי הפרטי שלה לקרקס תקשורתי. הבחירה של קרטיס לצלם את הסצינה מתוך החנות יוצרת דימוי מטריד של מונרו הדקיקה כשהיא נמחצת על ידי ההמון אל עבר דלת הזכוכית. המועקה על פניה ברורה והיא מבקשת מקלארק לחלץ אותה מההמון, ומצליחה בקושי לפלס את דרכה אל עבר "רכב מילוט" שממתין לה.

מעבר למפגש הלא פשוט עם מעריצים שרוצים לגעת בה בכל מחיר, מונרו נאלצה להתמודד גם עם התקפי הקנאה של ויויאן לי (ג'וליה אורמונד), הדיווה הנערצת שגילמה את סקרלט אוהרה ב"חלף עם רוח" וכיכבה כאלזי בגרסת המחזמר של "הנסיך ונערת השעשועים". בנוסף לתהילתה כשחקנית אופי איכותית, לי היתה גם אשתו של אוליבייה, והיא חששה שבעלה ינטוש אותה לטובת מונרו הצעירה ממנה ב-13 שנים. אין ספק שהחלטתו הפתאומית של ארתור מילר (דאגרי סקוט), בעלה הטרי של מונרו, להשאיר את אשתו באנגליה ולחזור לניו יורק, לא סייעה לביטחון העצמי של אף אחת מהנשים.

לדברי קרטיס, אחת ההפתעות הגדולות של הפרויקט היתה היכולת לשחזר את מאבקי הכוח והמתח בין מונרו האמריקאית לצוות הבריטי בסט המקורי של "הנסיך ונערת השעשועים" ב"אולפני פיינווד" שבלונדון. "חדר ההלבשה שלי היה חדר ההלבשה של מונרו", סיפרה ויליאמס, "והבית הכפרי שבו היא התגוררה עם מילר ולאחר מכן בגפה הוא הבית המקורי שבה הם גרו בזמן הצילומים".

השחזור התקופתי המדוקדק הושלם בזכות שימוש בבגדים שנתפרו לסרט לפי מידותיה של מונרו, וצילום באתרים שבהם היא ביקרה עם קלארק כמו גדות התמזה ואיטון. וכך, ברוב הסצינות על הסט, מונרו-ויליאמס לובשת את השמלה הלבנה הזכורה היטב מהסרט המקורי, וגם אוליבייה-בראנה חנוט במדי משפחת המלוכה מ-1956.

במסיבת העיתונאים סיפר קרטיס בהתלהבות שאנשי ההפקה פנו לילדיהם ונכדיהם של ניצבים וחברי צוות שעבדו בהפקה המקורית, ורבים מהם הסכימו להגיע לסט. בנוסף, "לשמחתנו מצאנו את נערת התסריט המקורית, שהיום היא בת למעלה מ-80, והיא זכרה כמעט כל פרט וסייעה לנו לוודא שהשחזור מדויק ככל הניתן".

במאי בריטי, שיטה אמריקאית

בעוד שוויליאמס ושורה ארוכה של שמות מוכרים - בהם בראנה, ג'ודי דנץ ואמה ווטסון (הרמיוני מסדרת סרטי "הארי פוטר") - בוודאי ייסעו להפוך את "השבוע שלי עם מרילין" להצלחה קופתית, התגלית האמיתית של הסרט היא אדי רדמיין, שכבר שיחק בסרטים רבי תקציב כמו "נערת בולין האחרת" ו"שומר המדינה" אבל נותר - עד כה - אנונימי יחסית.

רדמיין בן ה-29 הוא שחקן תיאטרון בריטי שלמד, כמו הדמות שהוא מגלם, ב"איטון". הכימיה המהוססת בינו לבין ויליאמס במסיבת העיתונאים מזכירה במקצת את מערכת היחסים בין קלארק למונרו. למרות שרדמיין וויליאמס הם כמעט בני אותו גיל, נדמה שהוא מתייחס אליה ככוכבת שהוא שוהה בצלה. הפער בין שני השחקנים הצעירים מסייע להם לשרטט את מערכת היחסים המפתיעה בין השחקנית לעוזר הבמאי חסר הניסיון.

קלארק, שתפקידו הרשמי מתמצה בהכנת כוסות תה לאוליבייה ובהרגעת התקפי הקנאה של ויויאן לי, הופך בהדרגה לאיש סודה של הכוכבת בארץ חדשה ומנוכרת. על רקע התמכרותה של מונרו לכדורי הרגעה ואלכוהול, והמשבר הנפשי שהיא חווה לאחר שהיא מגלה מה מילר כתב על נישואיהם ביומנו, קלארק מתפקד כפסיכולוג, ידיד נפש ומעריץ. בזמן שהוא מתחיל לפנטז על חיים משותפים בכפר, הרחק ככל הניתן מאור הזרקורים, מונרו עסוקה יותר בניסיון להוכיח לכולם, ובעיקר לעצמה, שהיא מסוגלת להיהפך לשחקנית אופי.

ההתעקשות הזו מתבטאת גם במערכת היחסים הסימביוטית בין מונרו למורה שלה למשחק, פאולה סטרסברג (אשתו של ממציא שיטת המשחק האמריקאית לי סטרסברג המגולמת להפליא על ידי שחקנית התיאטרון הבריטית זואי ואנמייקר). סטרסברג, שמלווה את הכוכבת לכל מקום במבט מלא הערצה, מהווה מעין תחליף-אם בעבור הכוכבת הצעירה ומנסה לסייע לה "להבין" את הדמות של אלזי ו"להיהפך לדמות".

העניין שמונרו מגלה בשיטת המשחק האמריקאית, שבשנות ה-50 נחשבה לפורצת דרך וכונתה, בפשטות, "השיטה", גורם לאוליבייה, חסיד שיטת המשחק הבריטית השמרנית יותר, לסבול מהתקפי זעם שהוא מתקשה לשלוט בהם. בתור אחד משחקני התיאטרון המוכרים והמוערכים בבריטניה, אוליבייה הוותיק לא מבין מדוע השחקנית הראשית שלו מתקשה לפלוט את הדיאלוגים שלה ברגע שהוא אומר "אקשן", והביקורת הפומבית שהוא מותח עליה מערערת עוד יותר את מצבה הנפשי המעורער ממילא של מונרו.

העובדה שאוליבייה משוכנע, לפחות בהתחלה, שמונרו היא כוכבת מפונקת ונטולת כשרון שלעולם לא תהיה שחקנית אמיתית, משעשעת במיוחד בהתחשב בכך שסרטה הבא אחרי "הנסיך ונערת השעשועים" היה קומדיה פרועה בשם "חמים וטעים" (1959). ההצלחה האדירה של שיתוף הפעולה בין מונרו לבמאי בילי ויילדר הפכה אותה באופן סופי לאחת הכוכבות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הוליווד, וגרמה לקלארק לנצור את סיפור הקשר ביניהם למשך יותר מארבעה עשורים.

אבל סופו הטראגי והידוע מראש של הקשר הקצר בין השניים, לא מפריעה לצופים לאמץ לרגעים את הפנטזיה הרומנטית של קלארק התמים. כשקרטיס נשאל האם קלארק ומונרו התראו שוב אחרי השבוע הקסום באנגליה הוא עונה בשלילה. "למיטב ידיעתי הוא מעולם לא ראה אותה יותר", הוא אומר, "והיא מעולם לא כתבה לו. אבל ברור מהספרים שיש לה מקום חם בלבו עד היום, ובזכותו יש לנו אפשרות נדירה לגלות צד אנושי ושונה מאוד בחייה של כוכבת שהתמודדה עם יותר מדי שדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו