בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העץ של ג'ושוע ירוק יותר

קשה להצליח כשהלהקה שמתחרה בך נקראת "יו-2". זה מה שקורה לגיבור הסרט "להרוג את בונו" המבוסס על סיפור אמיתי

תגובות

ניל מקורמיק הוא סולן של להקת רוק צעירה ומבטיחה באירלנד בסוף שנות ה-70. יש לו שירים חביבים ונגנים לא רעים, ביניהם אחיו איוון. יש לו רק בעיה אחת, והיא להקה נוספת שפועלת באותו זמן ובאותו מקום ומתחרה על אותו קהל - "יו-2" שמה.

וככל ש"יו-2" עולה ומשגשגת, הלהקה של מקורמיק מדשדשת ומתבוססת בבצה המקומית של אירלנד. נסיעה ללונדון כמעט משנה את המצב, אבל לאן שהוא לא הולך, מקורמיק מרגיש שפרצופו המרוצה-מעצמו של בונו משקיף עליו מהצד ובוחן את צעדיו הלא מספקים.

זהו הסיפור שבמרכז הסרט "להרוג את בונו", שביים ניק האם ויצא מוקדם יותר השנה בבריטניה (וכעת יוצא בדי-וי-די בארץ). הסרט, המבוסס על ספר הזיכרונות שפירסם מקורמיק האמיתי ב-2003, מגולל את סיפורה של הלהקה הפחות מצליחה שיצאה מאותו צמד להקות אירי, החל מהקמתן, דרך ההצעה של "יו-2" לקבל את איוון התיכוניסט לשורותיה (הצעה שנתקלה בסירובו של האח הבכור ניל, שלא יפסיק להתייסר על כך לנצח), ועד המסע הארוך וחסר התועלת אל התהילה, שתמיד תישאר נחלתה של הלהקה השנייה.

סרטי רוקנרול מסוג עלייתן-ונפילתן אינם חסרים, ו"להרוג את בונו" אינו מחדש הרבה מהבחינה הזאת. רובו של התסריט מבוסס על קלישאות מתחום הסרטים על אודות מוסיקאים, לרבות הנערות שלצדם, המסיבות הססגוניות והמפיקים הנכלוליים שצורחים אל שפופרת הטלפון. עם זאת, הידיעה כי מדובר בסיפור אמיתי מוסיפה רובד מסקרן לסרט החביב הזה.

משהו בסיפור מעורר מחשבות על הלהקות שבאמת צמחו לאורך ההיסטוריה לצדם של הדינוזאורים הגדולים. חבל אולי רק שאין בסרט מספיק מוסיקה טובה, אלא רק רצף של שירים, קטועים ברובם, שנשמעים כמו הפזמונים הפחות טובים ש"יו-2" לא הקליטו מעולם.

בעקבות הרוצח

"ראיתי את השטן" הוא סרטו של הבמאי הדרום-קוריאני קים ג'י-וון מהשנה שעברה, שהוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס השנה ויצא לאחרונה על גבי די-וי-די. זהו מותחן נקמה וירטואוזי ונטול רחמים, על גבר שאשתו נחטפת ונרצחת באכזריות רבה על ידי רוצח סדרתי, שמונע על ידי תיאבון חולני לניסור גופות וביתורן. האלמן השבור מצליח לשים ידיו על הסאדיסט, שחי בבידוד בחווה מחוץ לעיר, ומחליט להחזיר לו בנוסח עין תחת עין, במטרה לגרום לו להרגיש בעצמו את הכאב שהוא עצמו גרם.

הוא מאלץ אותו לבלוע ללא ידיעתו קפסולה המכילה מיקרופון ומשדר ג'י-פי-אס, המדווח לו כל הזמן היכן מסתתר הרוצח הסדרתי. ומהרגע שבו הוא מצליח להתחקות אחריו, הוא מתעלל בו שוב ושוב - ללא רצון להרוג אותו, רק לגרום לו לסבול. מובן שמתישהו באמצע הדרך התוכנית משתבשת, הרודף והנרדף הופכים כיוון והאלמן מתחיל לשלם מחיר כבד על מסע הנקמה שלו.

מהלך התרחשויות כזה היה עלול לתאר סרט הרבה פחות נסבל מאשר "ראיתי את השטן", שבזכות בימוי יצירתי מאוד, צילום מוקפד ואפילו מידה מפתיעה של עדינות, מצליח להישאר בצד האלגנטי של הנקמה המדממת. שאלות שמתעוררות במהלכו, על המוסר האנושי ועל מחיר הנקמה, הופכות אותו ליותר מסתם מותחן אלים; אולי כי בסופו של דבר מה שמניע את הדמות הראשית בסרט הזה הוא מטען בלתי נסבל של כאב וגעגועים. *

"I saw the Devil" ;"Killing Bono". האוזן השלישית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו