בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"לא רואים עלייך": מרשים ומכובד

סרטה הלא תיעודי הראשון של מיכל אביעד, שונה מסרטים אחרים שעסקו באונס. הוא אינו שואף להיות מנשר, אלא עדות לרגע העכשווי שנבנה על בסיס עברו

5תגובות

מצבן התודעתי והקיומי של שתי נשים ישראליות ניצב במרכז "לא רואים עלייך", סרטה הלא תיעודי הראשון של הבמאית מיכל אביעד, שיצרה סרטים תיעודיים מעוררי הערכה כגון "הנשים ממול", "ירית פעם במישהו?" ו"ג'ני וג'ני". אני מגדיר את "לא רואים עלייך" כסרט לא תיעודי ולא כסרט עלילתי מאחר שהוא לא רק מתהלך על הגבול שבין הקולנוע העלילתי והקולנוע התיעודי, אלא שהוא נוצר מתוך רגישות תיעודית.

לכל אורך "לא רואים עלייך" חשתי שאני צופה בסרט עלילתי שבוים כסרט תיעודי. יפה עשו אביעד וטל עומר שכתבה עמה את התסריט כשבחרו בשם שיש לו משמעות בהקשר העלילתי של הסרט, אבל הוא נוגע גם באקט הראייה, ההבחנה, הפרשנות וההבנה.

זהו סיפורן של נירה (יבגניה דודינה), תחקירנית ועורכת סרטים, שבזמן הכנת כתבה על פעילי שמאל בשטחים היא פוגשת את לילי (רונית אלקבץ) שנראית לה מוכרת. היא נזכרת שבסוף שנות ה-70 ראתה אותה בסוף מסדר זיהוי שערכה משטרת ישראל לקורבנות אנס שפעל אז בישראל וכונה בתקשורת "האנס המנומס" או "האדיב" או "האלגנטי".

קלמית אשכנזי

נירה, אם חד הורית לילדה בת 11, יוצרת קשר עם לילי, אם לבן חייל ולבת מבוגרת מעט יותר ונישואיה (לגיל פרנק) במשבר. לילי נרתעת מניסיונה של נירה להעלות את העבר מחדש. לילי, אשה חזקה ופגועה כאחד, שבנוסף לפעילותה הפוליטית עובדת כמורה לתנועה, מעולם לא התמודדה כיאות עם מה שאירע בעברה, אם אפשר בכלל להתמודד עם אירוע שכזה, וכך גם נירה. אבל כל אחת משתי הנשים השונות האלה מתמודדות עם חוסר היכולת להתמודד בדרך אחרת, שבמשך הסרט הנבון וההגון של אביעד ישתלבו לדרך מאוחדת, שכוללת את מתחיה ואת ניגודיה הפסיכולוגיים, התודעתיים והאנושיים בתוכה.

שתי הנשים מציגות דימוי שנכון להן אבל גם חושף ומסתיר בה בעת את המתרחש בתוכן. נירה נדמית פתוחה יותר, בלתי אמצעית יותר במגעה עם סביבתה; אבל היא לא נישאה מעולם וכנראה גם לא רצתה להינשא. היא זו שבמגעה עם לילי מניעה את העלילה של הסרט, שנובעת בחלקה מהבנתה של נירה שהיא זוכרת מעט מדי ממה שקרה כשנאנסה, אינה יודעת די על מה שאירע בהמשך לחקירה וכל זה אומר שהיא לא התמודדה עם האירוע שבמידה מסוימת עיצב את חייה.

לילי נדמית נגררת יותר בעקבות נירה, אבל במקרה של שתי הנשים האלה, שחוו אונס, היגררות היא אקט של פעולה פיסית לא פחות מהפעלתנות של נירה. אביעד, שבפעם הראשונה משתמשת בסרט שלה בשחקנים ומעידה על יכולת מרשימה של עבודה עמם, עשתה בחוכמה שאת תפקיד האשה המופנמת יותר היא העניקה לאלקבץ דווקא, שחקנית שלרוב מפגינה עוצמה אינטנסיבית, ולא לדודינה רכת המראה. עבודתן של שתי השחקניות מצוינת, מדויקת ואמינה.

יש תחושה אמיתית של חיבור ביניהן והוא נעשה כובש לב ורגש ככל שהסרט מתפתח. הקשר הזה מכפר במידה מסוימת על כמה מגבלות תסריטאיות שמתגלות לקראת הסוף. עם זאת בסצינה טובה מאוד המופיעה לקראת הסוף נירה ולילי מצלמות אוסף רב של מסמכים הקשורים במקרה שלהן ומאחוריהן מתגודדת חבורה של גברים המצפים להשתמש במכונת הצילום. אין שום דבר אלים או תוקפני בסצינה, אבל העיצוב שלה מעלה תחושה של איום מופשט שמשמש מעין סיכום לנעשה בסרט כולו.

הפנימיות נחשפת

"לא רואים עלייך" הוא לא סרט על אונס. יש לו ממדים דידקטיים שעוסקים ביחס המשטרה למעשי האונס המתועדים. הוא מצטט מדברי הפסיכולוג שטיפל בקורבנות וגם מדברי שופטים האטומים לרגשות הקורבנות ודבריהם מצליחים לזעזע. אבל הסרט מנסה ככל האפשר למתן את צדו הדידקטי. מטרתו להתבונן אל תוך פנימיותן של שתי גיבורות הסרט ולתרגם את פנימיותן להתבוננות קולנועית המגיעה מבחוץ. במלים אחרות, אביעד מנסה לעשות כמעט את הקשה מכל - להתבונן במציאות כך שפנימיותה תיחשף לצופים.

סרטים תיעודיים טובים עושים זאת וב"לא רואים עלייך" אביעד מנסה ליישם זאת בהקשר של סרט עלילתי המשתמש גם באמצעים תיעודיים. רוב הזמן היא מצליחה להניב מהיומרה הזאת תוצאה מכובדת ומרשימה. הופקו סרטים רבים העוסקים באונס. רובם סרטי מחאה נגד יחס הממסד לקורבנות האונס. כמה מהם מציגים את האונס ואחרים לא. סרטה של אביעד שונה מהם כי הוא אינו שואף להיות מנשר אלא עדות לרגע העכשווי שנבנה על בסיס עברו.

מחמאות מגיעות גם לצלם גיא רז שעבודתו תואמת את חזונה של אביעד. הוא מצלם את תל אביב, המקום שהסרט מתרחש בו, בעיקר בלילה, ללא התייפייפות. המקום נהפך דרך עדשת מצלמתו לתפאורה עירונית שהיא גם מוכרת וחסרת ייחוד וגם למעטפת כמעט סימבולית, שיש בה משהו נעול ומאיים כאחד. *

"לא רואים עלייך". בימוי: מיכל אביעד; תסריט: מיכל אביעד, טל עומר; צילום: גיא רז; עריכה: ערה לפיד; שחקנים: יבגניה דודינה, רונית אלקבץ, גיל פרנק, מדריק אורי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו