נירית אנדרמן

בסינמטק תל אביב התכנסה בשבוע שעבר אסיפת החברים של האקדמיה הישראלית לקולנוע. הנוכחים התבקשו לאשר שינויים בתקנון העמותה, ורוב תשומת הלב התמקדה בהיענות ההנהלה לתביעה של קבוצת חברים, שניהלה במשך חודשים מאבק סוער כדי להחזיר לידיהם של חברי האקדמיה את זכות ההחלטה במגוון נושאים.

לקראת סוף הישיבה ניתנה זכות הדיבור לחיים בוזגלו. הבמאי הוותיק ("נישואים פיקטיביים", "עונת הדובדבנים" ) חזר והעלה לסדר היום נושא השנוי במחלוקת כבר שנים, אך נדחק באחרונה לקרן זווית. בוזגלו קרא להנהלת האקדמיה לרענן את נוהלי ההצבעה בתחרות פרסי אופיר ולמנוע ממי שלא ראו את כל הסרטים המועמדים להצביע. כך, לדבריו, טקס הפרסים המרכזי של ענף הקולנוע הישראלי יהיה הוגן יותר.

"בשנה שעברה רק 134 חברי אקדמיה, מתוך כ-400 שהצביעו, באו לצפות בשלוש הקרנות של סרטי ‘סרק סרק'. זה מאוד הכעיס אותי ואת עמוס לביא (שכיכב בסרט, נ"א). בעקבות זה שנינו אמרנו שהאקדמיה היא חרטא גדולה", מסביר בוזגלו. "זה אומר ש-400 חברי האקדמיה שהצביעו בתחרות ההיא, בעצם הצביעו בלי לצפות בכל הסרטים. אותו הדבר היה עם ‘כבוד' (סרטו הקודם של בוזגלו, נ"א) בשנה הקודמת".

רוב חברי האקדמיה, טוען בוזגלו, "מצביעים באופן גורף, בכל הקטגוריות, לסרט שלהם או לסרט שבו צפו, ומתעלמים מיתר הסרטים. מבחינתי, הצבעה כזאת משמעותה חוסר כבוד ליוצרים וליצירה. אני מצפה מחברי האקדמיה לבוא לראות את הסרטים לפחות. יאהבו או לא יאהבו - זה כבר עניין אחר. אבל אם הסרט עומד בכל כללי האקדמיה - בואו, צפו בו ורק אחר כך תחליטו למי להצביע".

כרטיסייה לכל חבר

"חוסר כבוד ליוצרים וליצירה". בוזגלוצילום: ניר כפרי

בטקס פרסי אופיר מחלקת האקדמיה פרסים המיועדים לאנשי מקצוע שהצטיינו בתחומים שונים. לטענת בוזגלו, כאשר רוב הפרסים מוענקים לאותו הסרט - כפי שקורה לא פעם - מוחמצת המטרה. "כרגע לרוב סרט אחד זוכה בכל הפרסים, ואתה לא יכול לדעת איך היתה, למשל, המוסיקה בסרטים שלא זכו. יכול להיות שבאחד מהם היתה מוסיקה מצוינת, אבל אנשים לא הצביעו למחבר, כי הם לא טרחו לראות את הסרט". בוזגלו מספר על תחושות קשות של יוצרים, שמגיעים להקרנות האקדמיה ורואים אולמות ריקים לעומת מלאים. "התחושה היא של כל השותפים ביצירה, לא רק של הבמאי", הוא מבהיר. "אני מניח שזאב רווח, ששיחק בסרט ‘כבוד' וקיבל תשבחות רבות על הופעתו, התאכזב כשלא הגיע אפילו לחמישיית המועמדים לפרס השחקן הטוב ביותר. שחקנים שהופיעו בסרטים שלי כעסו על שיטת ההצבעה של האקדמיה, ואמרו שהיא מזויפת וצבועה.

"הגיע הזמן לשנות את המצב, הוא מוסיף. "שימצאו שיטה חדשה. יכולים לתת לכל חבר אקדמיה כרטיסייה, ולנקב אותה למי שנכנס לסרט או להציב מישהו בכניסה לאולם שירשום מי נכנס לכל הקרנה. ואז, אם יקבעו רף - למשל שרק מי שצפה ב-80% מהסרטים יכול להצביע - זה יפתור את הבעיה. אפשרות אחרת היא לבחור בכל שנה באמצעות הגרלה 10% מחברי האקדמיה מתחומים שונים - בימוי, תסריט, צילום וכו' - ולהחליט שהם אלה שיצפו בכל הסרטים ויבחרו במועמדים. זה יהיה מעין מדגם מייצג של חברי האקדמיה".

לא נציב שומרים

לעומתו, דוד ליפקינד - מנהל ההפקות והכספים של קרן הקולנוע הישראלי ולשעבר מבקר האקדמיה - מאמין כי אין צורך לשנות את השיטה. "אני סומך על הגינותם של חברי האקדמיה", הוא אומר. "אם מתוך 900 חברי אקדמיה מצביעים מדי שנה 300-400 בלבד, כנראה שאלה שמצביעים הם אלה שראו את מרבית הסרטים ומרגישים שיש להם צורך ויכולת להצביע ולהשפיע. השיטה של להכריח אנשים לצפות בכל הסרטים לעולם לא תעמוד במבחן. הרי גם אם ישלחו לכל חברי האקדמיה עותקי די-וי-די של הסרטים הביתה או ישדרו אותם דרך האינטרנט - אי אפשר להציב שומר שיוודא שכל חבר צופה בסרט במלואו. אולי הוא נרדם באמצע? אין לזה גבול. בעוד שנתיים יחליטו לעשות מבחן אמריקאי לכל מי שרוצה להצביע, כדי שיוכיח שצפה בסרט. זו בדיחה".

ליפקינד גם אינו מודאג מכך שמקורבים ליוצרי סרט מסוים מצביעים בשבילו באופן גורף, בכל הקטגוריות. "אני מאמין שלכל סרט יש כאלה שחפצים ביקרו, ולכן תומכי סרט אחד מקזזים את אלה שתומכים בסרט אחר. אני מאמין שאנשים שעובדים בענף חפצים ביקרו של הקולנוע הישראלי, וצריך לסמוך עליהם שיעשו הכל כדי שהסרט הטוב ביותר ייבחר. אלה שלא צופים בכל הסרטים או ברובם - בסופו של דבר לא מצביעים".

ריענון פרסונלי

במחאה על אופן ההתנהלות של תחרות אופיר, החליט בוזגלו להפסיק השנה את חברותו באקדמיה. "לא שילמתי דמי חבר וסירבתי להגיש פרס בטקס האחרון", הוא אומר. "אני כבר זכיתי במספיק פרסים, כולל באקדמיה. החלטתי לומר את הדברים לא מפני שבתחרויות האחרונות הסרטים שלי לא זכו בפרסים, אלא כי בעיני המצב הנוכחי לא הוגן ולא מפרגן ליוצרים".

לדעתו של בוזגלו שותפים רבים אחרים. הטענות שהעלה - כמו רבות אחרות, הנוגעות לאופן ההתנהלות של תחרות פרסי אופיר - נשמעות שוב ושוב לאורך השנים. השתתפותו של "המדריך למהפכה" בתחרות סרטי העלילה בשנה שעברה, למשל, עוררה מחאה והעלתה תביעה לאפשר לסרטים מכל הסוגים והז'אנרים - ולא רק לסרטים עלילתיים - להתמודד על פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, שהזוכה בו נשלח לייצג את ישראל בתחרות האוסקר האמריקאית.

כמו כן, יש החושבים שצריך להפריד בין ההצבעה לסרט הטוב ביותר לבין הבחירה בנציג לאוסקר האמריקאי. נדמה כי עכשיו, לאחר הריענון הפרסונלי בהנהלת האקדמיה (איתן אבן מונה לתפקיד היו"ר לפני כחודשיים, ועשרה חברי הנהלה חדשים נכנסו לתפקידם בשנה האחרונה), ראוי שבאקדמיה יערכו דיון מקיף ורציני בשלל הטענות הללו ויחפשו להן פתרונות.

הטעם האמריקאי

עדכון השיטה נדמה הכרחי גם בגלל השינוי במציאות הקולנועית המקומית. אם ב-2010 השתתפו בתחרות 18 סרטים עלילתיים, השנה השתתפו בה כבר 26 סרטים, ובשנה הבאה מספר הסרטים עתיד לגדול עוד יותר. כך נוצר מצב שחברי אקדמיה יתבקשו לצפות בכ-30 סרטים במשך כחודשיים - משימה מאתגרת. עד כה האקדמיה קיימה שתי הקרנות לכל סרט, ומפיקים שרצו בכך, ויכלו להרשות לעצמם מבחינה כלכלית, קיימו הקרנות נוספות. מצב זה פגע כמובן בהפקות עצמאיות ודלות תקציב - שמספרן בשנים האחרונות נמצא במגמת עלייה - והעניק יתרון לסרטים עתירי תקציב.

יו"ר האקדמיה מבטיח שבשנה הבאה בכוונת האקדמיה להקל על המצביעים, ולהציע לפחות חלק מסרטי העלילה לצפייה דרך האינטרנט, בסטרימינג, כפי שנעשה בתחרות האחרונה בתחום סרטי התעודה. "זה יחסוך למפיקים הקרנות נוספות יקרות, ויאפשר לנו לערוך מעקב על מי צפה בכל סרט", אומר אבן. "עם זאת, החיסרון בשיטה הזאת הוא שיוצרים של סרטים שטרם יצאו להקרנות מסחריות, חוששים מפיראטיות ולא ברור אם יסכימו לשידור כזה של סרטיהם. אני מקווה שכבר בתחרות הקרובה נעשה פיילוט של שידור סרטים בסטרימינג לחברי האקדמיה - לפחות עם סרטים שכבר הופצו בבתי הקולנוע".

אשר לטענות שמעלה בוזגלו, אומר אבן: "עובדה שהסרטים הטובים ביותר הם בכל זאת אלה שנבחרים בסופו של דבר. לראיה, שלוש שנים ברצף הסרטים שנבחרו בשיטה הזאת הגיעו לחמישייה הסופית של המועמדים לאוסקר בשפה זרה (‘בופור', ‘ואלס עם באשיר' ו'עג'מי'). זה מראה שחברי האקדמיה בחרו נכון".

לדברי אבן, הפיקוח על מספר המצביעים הוא משימה כמעט בלתי אפשרית, ובכל זאת הוא מציע פתרון. "הסטטיסטיקה מראה שכ-400 מתוך כ-900 חברי אקדמיה מצביעים. צריך לזכור שרבים מהם צופים בסרטים לא רק בהקרנות-אקדמיה, אלא גם בבתי קולנוע, בפסטיבלים, בדי-וי-די. אנחנו אמנם רושמים את שמות הבאים להקרנות, אבל אי אפשר לפקח על מי ראה מה", אומר אבן.

"לדעתי, הפתרון היחיד הוא לקבל החלטה שלפיה רק מי שצפה ב-60%-40% מהסרטים המתמודדים רשאי לבחור, ואז להחתים את חברי האקדמיה המצביעים על תצהיר, שבו כל אחד יציין בכמה מסרטי התחרות צפה. לא נוכל לבדוק את אמיתות ההצהרה, אבל צריך לסמוך על אנשים. כך, יוכל להצביע רק מי שיצהיר כי ראה את מספר הסרטים הדרוש".

אשר לקריאה להפריד את ההצבעה על הסרט הטוב ביותר מההצבעה על בחירת הנציג הישראלי לאוסקר, אומר אבן: "אסור להפריד. אנחנו צריכים לבחור את הסרט שמתאים לנו. יש לנו תרבות ושורשים משלנו ואנחנו לא יכולים להתאים את עצמנו לטעם האמריקאי. אם ננסה לעשות זאת, סביר להניח שנטעה. הרי אין נוסחאות לדברים האלה ואף אחד לא יודע מה יקלע לטעם האמריקאי. אם היינו מנסים להתאים עצמו לטעם שלהם, אני לא בטוח שסרטים כמו ‘בופור', ‘עג'מי' ו'הערת שוליים' היו נבחרים לייצג אותנו באוסקר. לנו יש את האג'נדה שלנו שמבוססת על הטעם, ההבנה, התרבות והשורשים שלנו. עם זה אנחנו צריכים ללכת, ולא להתאים עצמנו לטעם של אחרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ