בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'וזף גורדון-לוויט שרד את המעבר מהטלוויזיה לקולנוע

שחקן הסדרה "מפגשים מהסוג האישי" הצליח לשבור את המחסום. עכשיו, כשהוא מככב בסרט "50/50", הוא מספר למה ויתר על חלומו להיות רופא

תגובות

אני חוצה את הלובי של אחד ממלונות הפאר המטורפים של לוס אנג'לס בדרכי לפגוש את השחקן ג'וזף גורדון-לוויט בסוויטת הפנטהאוס. מסביב קישוטים סוריאליסטים בשפע: כיסאות בצורת שפתיים וענפים, פסלי סוסים בגודל טבעי שמשמשים מנורות. האפקט הכללי הוא שילוב בין בקתת סקי אפריקאית לבין "מד מן", בתוספת תלולית של שעון נמס.

התפאורה הולמת, בהתחשב בקריירה האקלקטית של גורדון-לוויט. מילד החייזרים המטושטש מגדרית בסדרה משנות ה-90 "מפגשים מהסוג האישי", הוא נהפך לנער-זונה בסרטו של גרג ארקי מ-2004 "Mysterious Skin", והתקדם בדילוגים דרך דמויות מגוונות כגון רומיאו המאוהב ב"500 ימים עם סאמר", הכלומניק האלים והכריזמטי ב"Hesher", והפושע התאגידי גונב החלומות ב"התחלה".

התפקיד המפתיע הנוכחי של גורדון-לוויט בקולנוע הוא בדמות בחור חולה סרטן ושמו אדם, בסרט היבבני אבל המצחיק באופן בלתי צפוי, "50/50". אדם הוא מפיק רדיו אידיאליסט, שהאבחנה המזעזעת שהוא מקבל מדגישה את החסרונות של כל הדמויות בחייו, כולל הוא עצמו. החברה רייצ'ל (ברייס דאלאס האוורד) מתיימרת להיות אמנית וניסיונותיה לדאוג לו מגושמים ומביכים. אמו השתלטנית (אנג'ליקה יוסטון) מנסה להידחף בחזרה לחייו בשילוב של קומדיה ופאתוס, והוא נהפך לשפן ניסויים של מטפלת מתחילה, קתרין (אנה קנדריק), טירונית בדיוק כמוהו בעולם החדש והמפחיד שהם מתמודדים אתו יחד.

לא זו בלבד שהסיפור מבוסס על מאבקו המציאותי של התסריטאי ויל רייזר בגידול נדיר בעמוד השדרה (שהתגלה בזמן שהיה מפיק ב"תוכנית של עלי ג'י"), אלא שהחבר הטוב של רייזר במציאות, סת רוגן, מגלם את החבר הטוב של אדם. ההופעה של רוגן בומבסטית ומקסימה בתפקיד השוטה ההולל והלבבי שרוצה רק להקל את דאגותיו של חברו. אבל ההתקדמות המאופקת של גורדון-לוויט מהבלבול הראשוני עם התגלות המחלה ועד לקבלת האחריות לחייו - אף שבדיוק אז החיים עלולים לחמוק מאחיזתו - היא לבו של הסרט. ותוסיפו לזה את החיוך המקומט והאופטימי שנעשה לסימן ההיכר שלו.

החלק המפחיד ביותר

אין בסביבה שום סימן לאופטימיות מקומטת כשאני לוחצת את ידו של גורדון-לוויט (המכונה בפי היחצנים ג'יי-גי-אל, ראשי התיבות של שמו). הכוכב, בן 30, גבוה ורזה כקיסם, נראה עייף וחשדן לסירוגין כשהוא מתיישב בכורסה. שערו המוחלק לאחור ופיאות לחייו המעוצבות למשעי מרמזים על "עבריין משוקם", מראה שמתחזק בשל חולצת הג'ינס, מכנסי הג'ינס ונעלי הסירה השחורות שלו. גבותיו, כמעין מגבים, הן סוגריים מונפשים על פנים שתווי הבובה העדינים שלהם הם שילוב מוזר ונאה בין ג'ין קלי למארק וולברג.

הוא אומד אותי במבט חשדני כשאני שואלת איזה מוסיקה שמע קודם לכן כדי להתכונן ליום המצפה לו. לאחר היסוס הוא עונה: "הקשבתי לסם קוק וה'סול סטריררס' - זאת מוסיקה שמתאימה מאוד לבוקר".

"הצטרפת בשירה וניענעת את נוצות הזנב (כפי שנאמר במלות השיר בשם זה)?" אני מתעניינת, ונזכרת בקטע הריקוד הדביק והשמח שלו ב"500 ימים של סאמר". הוא עוצר לרגע, מתבונן במבט אטום ופוקק את פרקי אצבעותיו בשתיקה. "בטח", הוא עונה לבסוף, ונימת דיבורו ספוגה אדישות. הוא לא מהשחקנים שמתענג על תהליך הראיונות. אולי עלי להיצמד לתסריט. אני מבקשת שיספר איך הוקפץ להחליף את ג'יימס מקאבוי ב"50/50", כשהשחקן עזב את ההפקה בשל מקרה חירום משפחתי.

"החלק המפחיד ביותר בשביל המפיקים היה שבמשך כמה ימים הם חשבו שייאלצו לגנוז את הסרט", הוא אומר בקול בהיר ופריך. "לוקח המון זמן לגבש סרט ולתכנן אותו, ואחרי שההפקה מתחילה, כשמשהו כזה קורה זה סיוט. סת צילצל אלי במצוקה נוראה ושאל אם אהיה מוכן לקרוא את התסריט, ואני מעריץ שלו ולכן הסכמתי. התיידדנו במהירות, הוא ואני - ואוון (גולדברג), השותף שלו לכתיבה, וג'ונתן לוין, הבמאי, ויל, התסריטאי. כולנו נעשינו חברים במהירות - הם משדרים תחושה משפחתית, חברית מאוד".

האם היה עליו להתגבר על הציפיות שיצרו הסצינות המעטות שמקאבוי כבר צולם בהן? "לא, ואני זוקף את זה לזכות הבמאי וכל שאר הצוות. הם לא גרמו לי להרגיש ככה, וזה היה בקלות יכול להיות אחרת".

"ג'יימס היה עושה את זה ככה!" אני מתגרה בו.

"כן, לא אמרו דברים כאלה", הוא עונה. "הם צילמו אתו ארבעה ימים..."

אתה מוכן רק להציץ בצילומים מהימים הראשונים ולראות מה ג'יימס עשה? אני מצחיקה את עצמי, וג'יי-ג'י-אל משתף פעולה ושולח חצי חיוך של אופטימיות מקומטת. כבר ציינתי שגומות החן שלו הן מרכאות האנימציה בפרצוף הבובה העדין שלו? הרבה סימני פיסוק לבובה אחת.

"בהחלט לא אמרו דברים כאלה", חוזר ג'יי-ג'י-אל נחרצות. "אבל אני זוכר שכשעברנו את היום הרביעי הרגשתי, או-קיי, עכשיו עשיתי יותר ממה שג'יימס עשה".

לאחר שסימן טריטוריה באתר הצילומים של "50/50" לא התקשה ג'יי-ג'י-אל להיכנס לקצב. אחרי הכל, היו שם הכותב וכוכב המשנה, והוא עבד עם החומר המקורי. סצינת גילוח הראש המופיעה על הכרזה צולמה בטייק אחד - מחוסר ברירה. "לא מגלחים את הראש פעמיים. לא השתמשנו בפיאות-קרחת. הקטע צולם בשתי מצלמות, והיינו צריכים פשוט לעשות את זה. זה כיף, כי חלק בסיסי מתהליך העשייה של סרט הוא שאפשר לעשות את זה שוב. חלק גדול ממשחק בסרט הוא חזרה, אבל בסצנה הזאת זה היה כמעט כמו בתיאטרון - וזו תחושה מרוממת".

כל התיאטרליות הזאת, אני מעזה לשאול, לא אומרת שהגיע הזמן לתפקיד ב"גלי"? כל הכוכבים הפופולריים עושים את זה - אפילו גווינת פאלטרו. הוא מגיב בשתיקה לא נוחה ומביט בי במבט אטום, ואז פורץ בצחוק. אני מניחה שהתשובה שלילית. אבל יש ביוטיוב שפע של עדויות לכך שיש לו קול ערב וחיבה ברורה להופעות על במה. רבים מהקליפים לקוחים מהאתר HitRECord.org, פרויקט המחמד של ג'יי-ג'י-אל. האתר מוגדר "חברת הפקות פתוחה ושיתופית", שכותבים, מוסיקאים, אנשי אנימציה וקולנוענים יוצרים בה שילובים דיגיטליים בהמשכים תוך שימוש זה בעבודתו של זה. האתר הוקם בעקבות דחף מתוסכל של גורדון-לוויט לבטא את עצמו, והתפתח למכשיר שבאמצעותו הוא חולק את חדוות היצירה עם אנשים שאינם קרובים בהכרח לתעשייה כמוהו. ובימים אלה, "אנשים" פירושו יותר מ-50 אלף חברים שחולקים את הרווחים מכל יצירה שהם תורמים לה. אפשר לראות בזה חווה שיתופית לאמנים, עם ג'יי-ג'י-אל בתפקיד סטאלין. או לפחות "הדיקטטור המיטיב", כפי שהוא מכנה את עצמו.

"בהתחלה HitRECord היה אני בתחילת שנות העשרים לחיי, שמבין כי אף שאני כל כך אוהב לשחק, אני רוצה לעשות דברים אחרים מלבד לגלם תפקידים שאחרים המציאו", הוא אומר, וקרירותו מפשירה כשהוא מדבר בהתרגשות על הנושא החביב עליו. "ידעתי שאני רוצה לעשות דברים, בקולנוע או במוסיקה או בכתיבה. גדלתי עם מצלמות וידיאו, עשיתי סרטי וידיאו קטנים. המלים ‘היט רקורד' נהפכו למנטרה אישית. העיגול האדום (של כפתור ההקלטה במצלמה) הזה נהפך לסמל בשבילי - ללחוץ על הכפתור הזה".

מבטא אוסטרלי

המעבר מילד-כוכב לשחקן בוגר - ומהטלוויזיה לקולנוע - ידוע כמהלך לא פשוט, ולכן השינוי המוצלח בקריירה של ג'יי-ג'י-אל מרשים עוד יותר. "אני בטוח שלמזל יש חלק גדול בזה", הוא מודה. "היתה תקופה, אחרי ‘מפגשים מהסוג האישי', שאף אחד לא הציע לי שום דבר חוץ מתוכנית טלוויזיה, אבל אני לא רציתי לעשות את זה שוב. אני אסיר תודה לאנשי הקולנוע המעטים שהסתכנו כששכרו אותי, כמו גרג ארקי, שעשה את ‘Mysterious Skin', או ריאן ג'ונסון, שעשה את ‘בריק'. אלה אנשים שהבינו שאני מסוגל לשחק תפקידים אחרים. אני חב להם את כל ההזדמנויות שקיבלתי אחר כך".

בגיל 19 טעם ג'יי-ג'י-אל את החיים הפשוטים כשלמד באוניברסיטת קולומביה. "רציתי לא לדעת מה אני הולך לעשות בחיים. שיחקתי מגיל שש, אבל כל החברים שלי הלכו לקולג' והיו להם הרבה אפשרויות ורציתי גם להיות כזה. חשבתי, אולי אהיה רופא, אולי ... מה שלא יהיה..." קולו דועך, הוא נשמע לא משוכנע. מכל מקום, העולם הפסיד את המקרה הראשון של ילד-שחקן-שנהפך-לרופא כשג'יי-ג'י-אל פינק את עצמו בתוכנת עריכה למחשב ליום הולדתו ה-21. "נשרתי מהלימודים. זה קרה כשקניתי את תוכנת עריכת וידיאו. אמרתי לעצמי, טוב, אני יכול לכתוב עבודה לאוניברסיטה, או לערוך וידיאו. ההחלטה היתה ברורה".

האם לפחות רכש ידע כלשהו באוניברסיטה? "קראתי כמה ספרים - קצת היסטוריה, קצת מדע", הוא מאשר. "למדתי צרפתית לא רע. אני פרנקופיל. אני חושב שזה גם בגלל סרטים, וגם משום... שהבחורות הצרפתיות ממש סקסיות בעיני".

בימים אלה הוא משתתף בצילומי סרט ההמשך של "האביר האפל", הפרק הבא שמביים כריסטופר נולאן באפוס של באטמן. הוא מגלם שוטר שחוק שרודף אחר הלוחם בגלימה, תפקיד נוסף שקובע נקודה תועה בגרף הלא לינארי שלו. אבל למרות הזיג-זג הקולנועי, הוא עדיין לא הופיע בדרמה בריטית תקופתית. הוא צוחק מהאבסורדיות בכך.

איך המבטא הקוקני שלו? "אני נוטה לגלוש למבטא אוסטרלי", הוא מודה. "יש לי כמה חברים אוסטרלים, ויש לי בעיה. ביום מן הימים אשמח לעשות את זה. אני חושב שאהיה טוב בזה, אם אתכונן כמו שצריך". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו