בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם הישגי הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות בסכנה?

בכירי התעשייה המקומית מותחים ביקורת נוקבת על ניהול הענף וטוענים כי התמיכות לסרטים לא רק מצטמצמות, אלא מחולקות שלא לפי איכות היצירה

20תגובות

בכירי תעשיית הקולנוע המקומית התכנסו ביום חמישי בחיפה ומחו בחריפות על האופן שבו מתנהל הענף בשנים האחרונות. מפיקים, ראשי איגודים מקצועיים, יוצרים ומנהלי גופים הניזונים מתקציב הקולנוע התקוממו בין היתר על התחרות החריפה ורווית היצרים שמתקיימת בין הקרנות, והתריעו כי היא פוגעת באיכות הסרטים הנוצרים בארץ. הם גם יצאו נגד המגמה של השנים האחרונות להפיק עוד ועוד סרטים בתקציבים נמוכים יותר ויותר, עמדו על הבעיות הכרוכות בשיטת הניקוד המשמשת את מועצת הקולנוע כדי להחליט כיצד יחולק התקציב בין הקרנות השונות, והבהירו כי השינויים שהמועצה מתכוונת להכניס במבחני התמיכה יפגעו אנושות בפסטיבלי סרטים ייחודיים.

במסגרת יום עיון מקצועי לחברי מועצת הקולנוע, שבאופן תמוה היה סגור לסיקור תקשורתי, הוזמנו אנשי הענף להשמיע את עמדותיהם בנוגע לשינויים שהמועצה מבקשת להכניס במבחני התמיכה (קריטריונים), שעל פיהם היא בוחנת בכל שנה את הישגי הגופים הנתמכים. כל שנה נדרשים ראשי הגופים הנתמכים להגיש למועצה דו"ח מפורט על הישגיהם המקצועיים ותוכניותיהם לשנה הבאה, ועל פי גובה הניקוד שקיבל כל גוף, ממליצה המועצה למשרד התרבות מה יהיה גובה התמיכה הציבורית בו בשנה הבאה.

הדיון איפשר לאנשי הענף לא רק להגיב להצעות לשינויים בקריטריונים, אלא להביע כעס שהצטבר בהם בשנים האחרונות ולהצביע על סכנות המרחפות מעל לראשו של הקולנוע הישראלי. "עם השנים תקציבי הסרטים הולכים ויורדים, והתוצאה היא שכיום קשה יותר לעשות סרטים במדינה הזאת", אמר בסוף השבוע אסף אמיר, יו"ר איגוד המפיקים, שהיה אחד הדוברים בדיון. "מי שעושה פה היום סרטים יודע שדרוש נס כדי שייצא סרט טוב. לכן חייבים לחזור ולעשות פה פחות סרטים ביותר כסף, כדי לאפשר נאותות הפקה מינימלית".

המפיק דוד מנדיל הזהיר כי המצב מסכן את כל בעלי המקצוע המועסקים בענף הקולנוע הישראלי. "אם לפני עשר שנים, סרט ישראלי קיבל מקרן (שתומכת בסרטים עלילתיים, נ"א) 600 אלף דולר בממוצע, היום הממוצע הוא 400-450 אלף דולר בלבד. בעקבות זאת, במאים, מפיקים ואנשי צוות פשוט לא יכולים להתפרנס בכבוד", אמר.

הפחתת הסכום הממוצע שמשקיעות הקרנות בסרטים נובעת מניסיונן לזכות בניקוד גבוה יותר מהמועצה בדו"חות סוף השנה. הניקוד ניתן לקרנות בין היתר על השקעה בסרטים הנוצרים במסלולי תמיכה שונים, ועקב כך הקרנות מעוניינות להציג גיוון רב ככל האפשר.

יוצרים ומפיקים טוענים כי מצב זה, לצד הענקת הניקוד גם על פי הישגי הסרטים (פרסים, מספר צופים וכדומה), גורמים למנהלי הקרנות להשקיע זמן רב ומאמצים גדולים בניסיון למצוא את הנוסחה שתאפשר להם להשיג את הניקוד הגבוה ביותר. מי שמשלמים על כך את המחיר, נטען בדיון, הם היוצרים.

"התחננו שיפסיקו לבחון את הסרטים שלנו על פי ניקוד", אומר אמיר. "במקום לחפש סרטים טובים, הקרנות מנסות לחפש סרטים שיעניקו להן ניקוד גבוה. הן בוחנות אם הסרט מתאים לקטגוריות ולמסלולים שונים - כמו למשל למסלולים של סרטי פריפריה או סרטים ראשונים של יוצרים צעירים - במקום להתמקד באיכותו של התסריט. המסלולים האלה מנסים לקדם דברים שהם ראויים כשלעצמם, אבל כשמכניסים את כל זה למערכת השיקולים של הקרנות, לא זו הדרך לעשות את הסרטים הטובים ביותר".

דודו בכר

בהצעתה החדשה לשינוי הקריטריונים, המועצה מפרטת כיצד יוכלו חבריה להעריך את איכות הסרטים המופקים. בסעיף המוקדש לקביעת "רמה מקצועית ואמנותית" נקבע כי כל קרן תקבל ניקוד, בין היתר, על פי מספר הפרסים שבהם זכו הסרטים שהפיקה, מספר הפסטיבלים שבהם השתתפו, מספר הכרטיסים שנמכרו להם בבתי הקולנוע, עידוד יצירה בז'אנרים שאינם מקבלים ביטוי מספיק בקולנוע המקומי (למשל אימה, אנימציה וסרטים ניסיוניים) וכדומה. רבים בענף משוכנעים שמבחני התמיכה הללו פוגמים בשיקוליהם של מנהלי הקרנות והלקטורים בבואם להחליט באיזה סרט לתמוך.

"פעם, כשידענו שיש לנו תסריט טוב ביד, ידענו שזה יכול לקחת לנו שנה-שנתיים עד שנקבל את הכסף מהקרן, אבל שבסופו של דבר זה יקרה", אומר מנדיל. "אבל היום זה לא המצב, כי היום הקריטריון הוא לא רק איכות. השיטה שהנהיגה המועצה גורמת לכך שאין קשר בין ההחלטה מה להפיק לבין איכות התסריט. אני נתקל לא פעם בתסריטים טובים, שאני יודע שאין להם סיכוי לקבל תמיכה מקרן, כי הבמאי-תסריטאי שלהם אינו מוכר מספיק. אני בטוח שתסריט כמו ‘הערת שוליים' (שמנדיל הפיק, נ"א), ללא הפרסונה שעומדת מאחוריו, כלומר יוסף סידר, בכלל לא היה עובר את הקרן. הלקטורים היו מן הסתם מעדיפים סרט אחר על פניו - למשל סרט על פריפריה. כך שיש פוליטיזציה מיותרת בענף הזה. צריך להיות קריטריון אחד ויחיד והוא איכות הסרט, ולא צריך אפליה מתקנת כלפי אף אחד".

גם בתחום הסרטים התיעודיים ניכרת הבעיה. "בשנים האחרונות הקרנות ממציאות כל מיני מסלולים משונים - מסלול ליוצרים צעירים, מסלול ליוצרים זקנים וכל מיני דברים כאלה - כדי לקבל עוד ועוד ניקוד מהמועצה", אומר יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, אורי רוזנווקס. "בעינינו לא צריך את זה. צריך מסלול אחד לסרטים דוקומנטריים, מסלול אחד לפיצ'רים וזהו. לא שום דבר מעבר לכך".

גורל הדרמה הבודדת

המרדף הבלתי פוסק אחרי התקציבים, הצורך להציג הצלחות בהתאם לקריטריונים השונים והניסיון להצטיין יותר מאחרים כדי לזכות בנתח גדול יותר מעוגת התקציב - יצרו בשנים האחרונות מתיחות אדירה בין ראשי חמש קרנות הקולנוע.

בדיון ביום חמישי ריחפה המתיחות הזאת מעל ראשי הנוכחים. שני מנהלי הקרנות הגדולות - כתרי שחורי מקרן הקולנוע וגיורא עיני מקרן רבינוביץ' - העדיפו לשמור על שתיקה רועמת ולא פצו פה בדיונים הנוגעים לגופים שהם עומדים בראשם.

ואילו מנהלים של שתי קרנות קטנות יותר, גדעון גנני מקרן מקור וזיו נוה מקרן גשר, התנצחו ביניהם בלהט.

לדברי רוזנווקס, "כרגע יש לנו מלחמת עולם בין הקרנות השונות. שיטת הניקוד והקריטריונים הקיימים יצרו מצב שבו ראשי הקרנות עסוקים בעיקר בלריב ובלהתחרות זה בזה, במקום לדון בדבר החשוב באמת, שהוא הסרטים. בדיון ביום חמישי כולם ראו את רמת המתח שיש בין הקרנות, ומי שמשלם על כך את המחיר זה כמובן אנחנו, היוצרים. חייבים שהאנרגיה בענף הזה תחזור לעשיית סרטים".

"ביקשנו מאנשי המועצה שיחפשו דרך להפסיק את המלחמה בין הקרנות", מציין אמיר. "הקריטריונים שלהם מגבירים את התחרות בין הקרנות, והתחרות הזאת פוגעת בסופו של דבר ביוצרים. כך, למשל, הקריטריונים הנוכחיים קובעים כי קרן שעונה על כל מיני דרישות תקבל תוספת של 15% לתקציבה, וזה יוצר מצב שראשי הקרנות נאלצים לעבוד יותר בשביל המועצה ופחות בשביל הקולנוע הישראלי. אם מנהל קרן יודע שהוא יכול לאבד 15% מהתקציב שלו, הוא דואג קודם כל להיערך נגד האפשרות הזאת, ורק אחר כך מתפנה לעסוק בשאלה אילו סרטים ייצאו ממנו. אם המועצה תפשט את הקריטריונים, תדאג שהם יהיו מדידים באמת ותוריד את המרווח שעליו מענישים או מתגמלים קרן בגלל הצלחה נקודתית של אותה שנה - לא תהיה כזו תחרות".

רוזנווקס סבור שתקציב רב שנתי יכול לפתור את הבעיה באופן חלקי. "כך הקרנות היו יכולות לתכנן קצת קדימה ולא היו עסוקות בכל שנה מחדש בחרדות של כמה כסף ייקחו להן הפעם", הוא אומר. "ברגע שמתחילים להעניק ניקוד על כל שטות, הם כל היום עסוקים בחישובים האלה. המועצה צריכה למלא את מקום המבוגר האחראי בענף הזה, ולא להכניס את הקרנות לכזאת תחרות מטורפת ביניהן".

רוזנווקס גם השמיע בדיון רעיון שרבים אחרים שותפים לו, גם אם לא תמיד מדברים עליו בגלוי: הצורך בצמצום מספר הקרנות. "כיום רק 16% מתקציב הקולנוע מושקע בהפקת סרטים תיעודיים. כדוקומנטריסט אני מאמין שהנתח הזה צריך לגדול, אבל אני לא רוצה שזה יבוא על חשבון הפיצ'רים. אחת השיטות לעשות זאת היא לבדוק כמה קרנות באמת צריך. אני בדעה שקרן אחת - ואני לא מכוון לקרן ספציפית - צריכה להיסגר, כך שכספיה יועברו לקרנות האחרות. צריך לבדוק את כל עניין התקורות, הכסף שהולך על ניהול הקרנות ולא מגיע ישירות להפקת סרטים. היום יש ארבע קרנות שתומכות בסרטי תעודה, ובהחלט מספיק שיהיו שלוש קרנות כאלה".

כעת, בעקבות הצעות המועצה לשינוי הקריטריונים, הרעיון לביטול אחת הקרנות מקבל משנה תוקף. המועצה מציעה לבטל לחלוטין את תחום הדרמה הבודדת (דרמה של פרק אחד שאורכה 20 דקות לפחות והיא מיועדת לשידור בטלוויזיה), בין היתר משום שגופי השידור כבר אינם מעוניינים בהפקות מסוג זה. את התקציב שעד כה הושקע בתחום מציעה המועצה להשקיע בסרטים עלילתיים קצרים.

העמדות בנושא חלוקות. יש החושבים כי דרמה בודדת היא שלב הכרחי בתהליך הכשרתם של יוצרים לבימוי סרט באורך מלא, וגורסים כי אל לה למועצה להיכנע למדיניות שמכתיבים גופי שידור מסחריים. גם מי שמסכימים עם הצורך בביטול התחום, חלוקים בנוגע ליעד הנכון להשקעת הכסף שיגיע ממנו - כשמונה מיליון שקל בשנה. המפיקים, למשל, מאמינים שצריכים להשקיע את הכסף הזה לא רק בהפקת סרטים קצרים, אלא גם בהפקת סרטים דלי תקציב באורך מלא. כך, הם מקווים, יתפנו תקציבים בקרנות הגדולות, שיושקעו בפיצ'רים המקצועיים, וההשקעה הממוצעת בסרט ישראלי סוף סוף תגדל.

גאווה ישראלית

נושא נוסף שעלה לדיון, וכבר עשה כותרות לפני כשבועיים, הוא סכנת הסגירה המרחפת מעל פסטיבל הקולנוע הגאה המתקיים בכל בתל אביב, כמו מעל ראשם של פסטיבלים קטנים אחרים. זאת, עקב הצעת המועצה להגביל את מספר הפסטיבלים שיקבלו תמיכה ציבורית. המועצה מציעה לתמוך מעתה רק בפסטיבלים שיענו על שורה של דרישות, וביניהן דרישה שתקציבם יהיה מעל חצי מיליון שקל. זאת, במטרה למקד את התמיכה בפסטיבלים מרכזיים, ולא לפזר את הכסף בין עשרות פסטיבלים זעירים שקמים חדשות לבקרים בפינות שונות בארץ.

יאיר הוכנר, מנהל פסטיבל הקולנוע הגאה, ציין בדיון כי אם יאושרו הקריטריונים החדשים - שעדיין צריכים לעבור שימוע ציבורי - תקציב הפסטיבל שלו לא יאפשר לו לזכות שוב בתמיכת המועצה. "באחרונה חגגנו שש שנים לקיומו של הפסטיבל. הפסטיבל האחרון נמשך שמונה ימים, 30 אורחים מחו"ל השתתפו בו ו-10,000 צופים, ביניהם גם הרבה סטרייטים שרוצים לראות קולנוע אחר. זה לא פסטיבל קטן וזניח. למרות התקציב הצנוע מאוד, 350 אלף שקל, הגענו להישגים משמעותיים, והרעיון לקבוע חצי מיליון שקל כרף תחתון לתמיכה בפסטיבלים - יפגע בנו קשה.

כפרי ניר

"אנחנו עובדים מתוך תחושת שליחות בשכר צנוע - אני למשל קיצצתי באחרונה את שכרי מ-4,000 שקל בחודש ל-1,700 - ומעודדים יצירה ישראלית. ישראל אוהבת להציג לעולם את יחסה המתקדם לקהילה הגאה, כדוגמה לנאורותה לעומת המדינות השכנות, ואחת הדרכים לתת לזה ביטוי היא תמיכה בפסטיבל שלנו. אל תיתנו לקריטריון שאינו קשור באיכות הפסטיבל לפגוע בנו".

ואולם, בעניין אחד היתה תמימות דעים בין כל המשתתפים בדיון. "מה שהיה טוב במפגש הזה הוא שאנשי המועצה לראשונה הרגישו בלי פילטרים את התחושות של האנשים בשטח. צריך להמשיך ולקיים מפגשים כאלה. אם זה יקרה, אני בטוח שהחלטות שיתקבלו במועצה יהיו הרבה יותר טובות ונכונות", אומר מנדיל.

גם רוזנווקס מברך על יוזמתה זו של המועצה: "אמרתי שם שאני שמח לפגוש סוף סוף את חברי המועצה. זו היתה הפעם הראשונה שבעצם ראיתי אותם. עד היום לא היה להם כל מגע אתנו כיוצרים. חלקם קמו וציינו שהם חדשים בתפקיד, אבל בכל מקרה, עד כה היה ניתוק בין המועצה כגוף מאורגן לבין היוצרים - ומבחינה זו המפגש הזה היה שינוי מבורך".

ניקוד מדוקדק

בתגובה לטענות של אנשי ענף הקולנוע אומר דוד אלכסנדר, יו"ר מועצת הקולנוע: "אני מקווה שההצעות שאנו מעלים, בשינויים קלים, יאפשרו לשים דגש על מה שראוי מבחינת יצירה, ולא רק מתוך פזילה לקופות. בכל הנוגע לחלוקת כספי ציבור לפרויקטים בתחום היצירה, ולא רק בקולנוע, אני דוגל בכך שיש לתת יותר למעטים, ולא מעט לרבים. אינני חושב שהמדינה צריכה ‘לייצר' כל שנה 26-27 סרטים עלילתיים, שחלקם נשארים ללא הקרנות וללא מגע עם הקהל.

"אין בקריטריונים הקיימים דבר שמעודד במישרין את הקרנות לעשות הרבה סרטים. אין ניקוד בעבור יבול. בכל זאת, במשך השנים, זה היתרגם לכך על ידי הקרנות. אני מקווה שהקריטריונים החדשים, לכשיאושרו, יהיה בהם כדי לתקן זאת קצת. נקבע בהם למשל ניקוד גבוה יותר ככל ששיעור ההשקעה של הקרן בסרט עולה. קרן שתשקיע בסרט 60%-70% מתקציבו, תקבל את מרב הנקודות. הרעיון הוא לתת יותר כסף לפחות סרטים וכך לאפשר נאותות הפקה מרבית.

"הניקוד מביא בחשבון כל פרמטר אפשרי, מאיכות הסרטים ועד ההצלחות שלהם. הוא מתחשב בגורמים כמו ייחודיות, מסלול מיוחד אם היה כזה, איכות אמנותית, מידת החשיפה של הסרטים, רמת ההצלחה, פרסים, פסטיבלים, כמות קהל ועוד. לפי הקריטריונים הישנים, קרן יכלה לקבל על כך עד 50 נקודות. בהצעה החדשה אנו מפרקים את 50 הנקודות הללו להישגים פרטניים. היתה הצעה לתת ניקוד גבוה מאוד לסרטים שחשיפתם לצופים בארץ היתה גבוהה במיוחד. אם זה היה מתקבל, קרנות היו מחזרות אחרי סרטים בעלי סיכוי להיות פופולריים, דוגמת ‘זוהי סדום'. לבסוף החלטנו שאם סרט נחשף להרבה צופים, זה יזכה את הקרן במספר נקודות, אבל ריאלי".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

עוד נטען בדיון כי שיטת הניקוד יוצרת מלחמה של ממש בין הקרנות. האם בכוונתכם להציע פתרון לבעיה הזאת?

"איני חושב שחוק הקולנוע ומועצת הקולנוע יוצרים מערכות יחסים בין אנשים. תחרות קיימת בכל מקום שבו יש סכום כסף מסוים שעליו מתמודדים כמה גורמים. צריך לזכור שהתחרות מביאה גם לפלורליזם ולאפשרויות נוספות ליוצרים. אני מאמין שיוצרים צריכים שתהיה להם יותר מכתובת אחת. תחרות היא עניין מובנה, ויכולה להיות חיובית או שלילית, על פי זהותם של האנשים העומדים בראש הגופים. הטענה שהמועצה מכתיבה את התחרות הפרועה נשמעת לי קשקוש. האנשים הם שרבים, ולא הקריטריונים הם שגורמים להם לריב. אני לא חושב שצריכים אותי כגננת. יכול להיות שפתרון חלקי לעניין זה מצוי בקביעת קדנציות קצובות של מנהלי הקרנות. עם זאת, אין לנו כוונה לעשות זאת בשלב זה. נושא זה משותף לתחומי תרבות נוספים, ואני מניח שהנושא יעלה לדיון משותף של אנשים שעומדים בראש גופי תרבות שונים. בכל מקרה, אולי היוצרים והמפיקים צריכים לפעול בעניין זה. אני מניח שהם יוכלו להוריד שיעור ניכר מהאש".

האם באמת צריך חמש קרנות? אולי אפשר לוותר על אחת מהן?

"זו סוגיה מעניינת שצריך לתת עליה את הדעת. חשוב להבהיר שאיננו עומדים לסגור את קרן מקור, המטפלת בתחום הדרמה. בעתיד הנראה לעין לא נסגור אף קרן. האם יש יותר מדי קרנות? תלוי את מי שואלים. המועצה חלוקה בעניין זה".

הצעתכם לשינוי הקריטריונים בתחום הפסטיבלים עתידה לפגוע אנושות בפסטיבלים חשובים כמו פסטיבל הקולנוע הגאה.

"כשהצענו את השינויים בקריטריונים, לא עמדה לנגד עינינו רשימה מלאה של הפסטיבלים הקטנים והבינוניים, וממילא הניסוח שלנו הוא קונצפטואלי בלבד, ולא נועד להיות אמירה כנגד פסטיבל זה או אחר. אנחנו אמרנו שיש יותר מדי פסטיבלים. כל ראש רשות מקומית היום מוליד פסטיבל לפי ראות עיניו, ולא ייתכן שהקופה הציבורית הדלה תיפרס לאינסוף פרוסות דקיקות שלא יאפשרו לאף אחד להתפתח. תקציב הקולנוע לא אמור לתמוך בכל הניסיונות הללו, ואין לפגוע בגלל זה בפסטיבלים הגדולים והוותיקים, שכבר נהפכו לחלק בלתי נפרד ממפת התרבות הישראלית והבינלאומית. אין סיבה שפסטיבלי נישה לא ימצאו דרך להיהפך לחלק מהפסטיבלים הגדולים.

"חשוב להבהיר שהקריטריונים עדיין פתוחים לדיון וויכוח, עד לאישורם הסופי. ייתכן מאוד שנצטרך לבחון מחדש את התנאי שמחייב פסטיבל בינוני (שרוצה לקבל תמיכה) לתקציב מינימום של חצי מיליון שקל".

שוב ושוב נשמעות טענות על כך שחברי המועצה מנותקים מהענף. אולי צריך לקיים יותר מפגשים מסוג זה?

"בארבעת חודשי כהונתי בתפקיד נוצר המפגש הזה, ראשון מסוגו, וראוי לברך עליו. השיח הזה נכון, לגיטימי וראוי, ומפגש זה לא יהיה האחרון מסוגו. בכוונתי לקיים מפגשים קולקטיביים כאלה לפחות פעמיים בשנה".

איך פועלות קרנות הקולנוע

חוק הקולנוע, שנכנס לתוקף לפני עשור, הבטיח לענף הקולנוע הישראלי הזרמה קבועה של תקציב מהמדינה. לצורך כך הורה החוק על הקמתה של מועצת הקולנוע, שעליה הוטלו שלושה תפקידים עיקריים: לייעץ לשר התרבות בכל נושא הנוגע למדיניות בתחום הקולנוע, להעביר לידיו כל שנה המלצות בנוגע לאופן חלוקת התקציב בין הגופים הנתמכים, ולייעץ לו בעניין קביעת המבחנים לתמיכה במוסדות ציבור. החוק קבע כי המועצה תורכב מ-25 חברים, חלקם מתחום היצירה הקולנועית, חלקם אנשים המעורים בתחומי התרבות והאמנות, וחלקם נציגים של משרדים ממשלתיים שונים.

בחוק הקולנוע נקבע כי 85% מתקציב הקולנוע יועברו להפקת סרטים, ואילו ה-15% הנותרים יופנו ליעדים אחרים, כגון תמיכה בפסטיבלים, סינמטקים, ארכיונים וכדומה. הסכום המיועד להפקת סרטים מחולק בין חמש קרנות קולנוע: קרן הקולנוע הישראלי התומכת בסרטים עלילתיים בלבד, הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה

המתמחה בתמיכה בסרטים תיעודיים, קרן גשר המתמחה בתמיכה בסרטים בנושאים הקשורים ברב-תרבותיות), קרן מקור המתמחה בתמיכה בתחום הדרמה, ופרויקט קולנוע של קרן יהושע רבינוביץ, שהיא קרן המשלימה את שאר הקרנות (ולכן תומכת בסרטי עלילה, בסרטי תעודה, בסרטי סטודנטים וגם בדרמות).

כל שנה מחויבות הקרנות להגיש דו"חות מפורטים למועצת הקולנוע על פעילותן בשנה החולפת ובקשות תקציב לשנה הבאה. בין היתר, מספקות הקרנות בדו"חות הללו פירוט של כל הסרטים שבהם השקיעו וכל הפעילות שקיימו; הן מבהירות כיצד פעלו כדי לעמוד בתנאי הסף שהן מחויבות בהם לצורך קבלת התמיכה (כגון שקיפות, חוסר ניגוד עניינים, ניהול תקין וכדומה); והן נדרשות לפרט הישגים מיוחדים המעידים על איכות פעילותן. כמו כן, הקרנות מספקות סקירה פרטנית של הליכי הקריאה והמיון של תסריטים המגיעים אליהן במסגרת בקשות התמיכה, מבהירות על פי אילו קריטריונים הן פועלות, מפרטות את כל מסלולי התמיכה שהן מציעות ליוצרים ועוד.

את הדו"חות הללו בוחנים חברי מועצת הקולנוע על פי קובץ של מבחני תמיכה, שנוסחו עם כניסתו של חוק הקולנוע לתוקף. על פי הקריטריונים הללו - שכעת לראשונה מציעה המועצה להכניס בהם עדכונים - מעניקים חברי המועצה ניקוד לכל קרן וקרן בסעיפים השונים. על פי הניקוד הזה, ממליצה בסופו של דבר המועצה לשר הממונה על גובה התמיכה שיש להעביר לקרן לפעילותה בשנה הבאה.

בהסכם שנחתם בין ראשי ענף הקולנוע לבין משרד האוצר לפני שנתיים, נקבע כי תקציב הקולנוע יהיה 67 מיליון שקל בשנה, למשך חמש שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו