בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פורצת גבולות: ראיון עם אנג'לינה ג'ולי

לכוכבת נמאס מכך שמתעסקים במראה שלה או בילדיה. אז היא ביימה סרט, שיעלה בסוף השבוע הבא בארה"ב, ובמרכזו מלחמת האזרחים בבוסניה

5תגובות

כששככה המולת השטיח האדום הציגה כתבת החוץ הבכירה כריסטיאן אמנפור את הסרט, כינתה אותו "ראוי ואמיץ" והתריעה ש"אין דרך לרכך" את מעשי הזוועה שהוא מתאר. המסיבה לאחר מכן במלון אופנתי במחוז המיטפאקינג בניו יורק, והיתה כרגיל מאובזרת בדורמנים יהירים, בכדור דיסקו מסתובב ובמוסיקה קצבית וקולנית, נערכה בחסות משותפת של המועצה ליחסי חוץ והארגון הבינלאומי לזכויות האדם "נשים למען נשים".

זו היתה האווירה לפני כשבוע בערב הבכורה בניו יורק של "In the Land of Blood and Honey", המספק מבט מטריד אל מלחמת האזרחים בבוסניה בשנות ה-90: שילוב יוצא דופן של רצינות ההולמת את מדיניות החוץ וזוהר ההולם את הוליווד. אבל כך פועלת בימים אלה אנג'לינה ג'ולי, שכתבה וביימה את הסרט ושימשה מפיקה-שותפה שלו.

"נהניתי להיות שחקנית", אומרת ג'ולי בראיון שהתקיים במלון וולדורף-אסטוריה. "זאת עבודה כיפית מאוד, עברתי חוויות נהדרות. אבל לבי נתון מאז ומתמיד לסוגיות של מדיניות חוץ, זה מעניין אותי. לכן האפשרות לשלב את השניים ולעסוק בעניינים בינלאומיים, לפעול להשגת פתרונות ולהיות חלק מדיאלוג טוב עם אנשים טובים - היתה בשבילי התפתחות יפה".

"In the Land of Blood and Honey", שיעלה לאקרנים בארצות הברית ב-23 בחודש, הוא סרט הביכורים של ג'ולי כבמאית, והוא מספר על איילה, אשה בוסנית מוסלמית, ועל דניאל, איש משטרה סרבי, שנפגשים בסרייבו ממש לפני פרוץ המלחמה. דרכם בוחן הסרט את הסכסוך שהביא למותם של יותר מ-100 אלף איש, לעקירתם של עוד 2 מיליונים מביתם ולהוספת המונח "טיהור אתני" ללקסיקון המלחמות.

ג'ולי, שהחליטה שלא לשחק בסרט, אומרת שאחד היועצים שנעזרה בהם במהלך העבודה על הסרט היה ריצ'רד הולברוק, אדריכל הסכמי דייטון, ששמו קץ לסכסוך בדצמבר 1995; ג'ולי התייעצה גם עם הגנרל וסלי קלארק, לשעבר מפקד כוחות נאט"ו, ועם כתב החוץ טום גילטן, שסיקר את המלחמה בארצות הבלקן מטעם רשת אן-פי-אר, הרדיו הציבורי בארצות הברית.

כשפרצה המלחמה ב-1992 היתה ג'ולי, כיום בת 36, "פאנקיסטית צעירה", כדבריה, "שלא שמה לב למה שמתרחש בעולם" ולא היתה "מעורבת או בעלת מודעות פוליטית" (התפקיד שהביא לפריצתה, בסרט הטלוויזיה של רשת HBO, "ג'יה", הגיע רק כעבור שש שנים, והיא עוד לא חלמה אז שתשמש מקור בלתי נדלה לטורי הרכילות בצהובונים ונושא לכתבות במגזינים מבהיקים).

אך בשנים האחרונות, בעוד דיווחי התקשורת עוקבים בקוצר נשימה אחר כל תפנית בחייה עם בראד פיט ועם ששת ילדיהם, היא ממקדת תשומת לב רבה בעבודתה בתפקיד שגרירת רצון טוב של נציבות האו"ם לענייני פליטים ולפעילותה למען עקורים. היא ושחקני הסרט סבורים שהסרט החדש שלה נובע מאותו דחף הומניטרי. "זו פשוט עוד משימה פילנתרופית שהיא קיבלה על עצמה", אומר ראדה שרבג'יה, שחקן סרבי-קרואטי שגילם נבלים בהפקות הוליוודיות כגון "משימה בלתי אפשרית 2" ו"המלאך", ומגלם בסרטה של ג'ולי גנרל סרבי לאומני רע לב.

אלא שג'ולי יודעת גם שתדמית הכוכבת ההוליוודית עלולה להביא לכך שעיסוקה בעניינים רציניים יותר ימשוך אליה חצי לעג. "יכול להיות שאנשים יראו את הסרט הזה וישפטו אותו בצורה אחרת, בצורה שלילית, משום שאני עשיתי אותו", היא אומרת. "אבל מצד שני אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות אותו לולא היתה לי קריירה חזקה". ללא מעורבותה, היא מוסיפה, הסרט, שהופק בתקציב של כמעט 15 מיליון דולר, "אולי לא היה מופק בכלל, בייחוד בגלל הנושא שלו, שבהוליווד הוא נחשב לנושא קשה".

בעיניה, הסלבריטאות שלה היא קללה וברכה גם יחד. היא מופיעה השבוע בשער העיתון "ניוזוויק" ועומדת להופיע בתוכנית האירוח של צ'רלי רוז בחודש הקרוב. בכל הופעה שלה היא תנסה לעניין את הקהל בסרטה ובסוגיות שהוא מעורר, לרבות אונס כפשע מלחמה ושאלות האתיקה של ההתערבות הבינלאומית.

"אני רוצה לנצל את הפרסום שלי למטרה טובה", היא אומרת. "כשאת צעירה ומישהו מושיב אותך לראיון, את לא יודעת מה להגיד או למה את שם, כי עוד לא גיבשת לעצמך אישיות. גם עכשיו אני עדיין לא ממש יודעת מה לומר ומה לעשות, אבל לפחות יש לי מוקד כלשהו, מטרה וכיוון, אני רוצה להפנות את תשומת הלב לדברים שאפשר לעשות בעולם כדי לעזור - ולאו דווקא לבגדים שאני לובשת".

אבל היא גם מציינת ש"כשמדובר בערוצי תקשורת מסוימים ובכתבים מסוימים", קשה מאוד להפנות את המוקד ממנה אל הסרט שלה ואל שחקניו. ואכן, על השטיח האדום השחקנים נאלצו להיענות לבקשות הכתבים ולספר איך זה לעבוד עם ג'ולי וכמה זמן שהו הילדים שלה באתר הצילומים. וגם השאלה הזאת נשאלה: "לאנג'לינה יש הרבה קעקועים. ראיתם אותם?"

ג'ולי אומרת, "מדהים אותי שבמקרים רבים כל כך היינו צריכים לשאול את הכתבים, ‘אתם לא רוצים לפגוש כזאת קבוצה מיוחדת, אנשים שיש להם כזאת היסטוריה מיוחדת?'" למשל, ונסה גלודג'ו, בוסנית שגדלה בפאתי סרייבו ומגלמת את אחותה הגדולה של איילה, נפצעה מרסיס פגז בראשה, ברגלה ובידה כשפגז מרגמה פגע בביתה במהלך המלחמה. פדג'ה שטוקן, המגלם חייל סרבי קלגסי במיוחד, נלחם במשך שנתיים בבוסניה, ואז העמיד פנים שאיבד את שפיותו וברח לגרמניה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

מבחינתם, הן כאזרחים במדינה שהיתה פעם יוגוסלביה והן כשחקנים, רצונה של ג'ולי לעשות סרט על החוויה שעברו היתה בבחינת הפתעה מבורכת. הם שמחו במיוחד לשמוע שהיא החליטה לצלם את הסרט בשתי גרסאות - אחת באנגלית, האחרת בבוסנית.

השחקנים מספרים שלג'ולי היתה נוכחות שלווה באתר הצילומים, היא לא התכחשה לפערים בידע שלה ביחס למלחמה והיתה פתוחה להצעות. שרבג'יה מדמה אותה לקלינט איסטווד, שביים אותו ב"ספייס קאובויס" לפני יותר מעשר שנים. "היא מזכירה לי מאוד את הסגנון שלו, כי שניהם עדינים מאוד, שקטים מאוד, בלי הצגות", אומר שרבג'יה. "הם לא במאים שמנסים להסביר יותר מדי. הם מבינים את השחקנים, וכמעט לוחשים מה לעשות".

ג'ולי נראית אמביוולנטית כשהיא נשאלת אם הסרט יכול להיות תחילתה של מעין קריירה שנייה בתור במאית, בדומה לאיסטווד ולרוברט רדפורד. "אהבתי להיות בצד האחר של המצלמה, לצפות בשחקנים האחרים", היא עונה. "אהבתי את חוויית העשייה הזאת, אבל אני עדיין לא בטוחה שאני טובה בזה. אז אני לא יודעת".

ואף על פי כן היא אומרת שהתחילה לכתוב תסריט אחר. המפיק גרהם קינג, שעבד אתה בסרט החדש וגם ב"התייר", סרטה הקודם, התעניין בו. "הוא ניגש אלי ושאל, ‘מה הדבר הבא?'" היא מספרת, "ואני אמרתי, ‘אפגניסטאן', והוא התחיל לצחוק, ואני אמרתי, ‘אני רצינית'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו