בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

משימה בלתי אפשרית 4: עלילה קלושה

העלילה של "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" היא רק תירוץ להציג את טום קרוז כגיבור סרטי פעולה היפר-אקטיבי. הבעיה היא שהוא פחות ופחות אנושי

5תגובות

בסרט הרביעי בסדרת "משימה בלתי אפשרית", מטרת העלילה - אם ניתן לכנות אותה כך - סצינות האקשן והאפקטים המיוחדים היא אחת: לשרטט את דיוקנו של טום קרוז כגיבור סרטי פעולה היפר אקטיבי. יש סרטים שבהם טום קרוז מחייך יותר מדי, יש סרטים שבהם טום קרוז אינו מחייך כלל; "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" שייך לקטגוריה השנייה.

צל של חיוך חולף על פניו של קרוז בסצינה החותמת את הסרט, אבל זה הכל. שאר הזמן פניו נושאים את אותה נימה של נחישות נועזת. הוא דרוך כמו קפיץ ואין רגע שבו הוא לא מפגין בפנינו את היותו גיבור סרט פעולה, שאין משימה שהיא בלתי אפשרית לו, כולל טיול בעזרת כפפות שאיבה סביב המגדל הגבוה בעולם שממוקם בדובאי.

יש לי חיבה לטום קרוז, שבשנה הבאה ימלאו לו 50 והקריירה שלו, שהובילה אותו מ"שעשועים מסוכנים" ב-1981 ל"אהבה בשחקים", "ג'רי מגווייר" ו"הנוסע", היא אחת המעניינות ביותר בקולנוע העכשווי; אולם, משהו קרה לקרוז בשנים האחרונות, והמשהו הזה, שבא לידי ביטוי גם בחייו הפרטיים והופעותיו הציבוריות, הוא אובדן של ממד אנושי.

קרוז ב"משימה בלתי אפשרית" אינו נראה עוד כמישהו שאפשר להזדהות אתו; הוא מכונה קולנועית שנעה במהירות לאורך 132 דקותיו של הסרט, אך אינה מייצרת כל נימה של רגש, וכתוצאה מכך, גם הסרט לא. גם סרטי פעולה עתירי אפקטים זקוקים לרגש כדי לייצר חוויה. אין התרגשות, אין התפעמות, אין חשש ואין הזדהות בסרט, שעלילתו מנסה לעורר בנו לפחות עניין, אך מתקשה לעשות גם זאת. העלילה בסרט חייבת להיות שטוחה כדי לשמש בסיס לשלל האפקטים וסצינות הפעולה שיוצרי הסרט מערימים עליה.

מעניין איך נראו ישיבות ההפקה של הסרט שקדמו לכתיבת התסריט. "טוב, צריך סרט רביעי בסדרת ‘משימה בלתי אפשרית כי הקריירה של טום קרוז לא במצב הכי טוב'", אמר ודאי מישהו, ואחר אמר: "אוקיי, ומה יהיה הסיפור?" "שואה גרעינית זה תמיד טוב", ענה לו הראשון. "היחסים בין אמריקה לרוסיה הם עדיין לא משהו, בסרטי ג'יימס בונד תמיד היה מישהו שרצה להשתלט על העולם ולהשמיד אותו, אז בואו נעשה סרט על אחד שרוצה להשמיד את העולם בעזרת נשק גרעיני שהוא גונב מהרוסים. אנשי החוליה הסודית המכונה ‘משימה בלתי אפשרית' יוצאים לעצור אותו, עם כל התנאים המוכרים לנו מהסדרה הטלוויזיונית המקורית, כלומר: אם הם יתפסו, אמריקה תנטוש אותם לגורלם".

מכונת פעולה

האם באותה ישיבה שאל מישהו מדוע אותו נבל, שהסרט אינו מעניק לנו שום הזדמנות להכיר אותו, רוצה להשמיד את העולם? מה יוצא לו מזה? זה לא משנה; העיקר שזה מספק לטום קרוז את ההזדמנות לרוץ, לטפס ולזנק, כשפניו עוטים אותה הבעה לאורך הסרט כולו.

אין הרגשה שהוא נהנה מעשיית הסרט, שהפעלתנות משעשעת אותו. מטרתו, כך נדמה, היא להוכיח משהו, ויש משהו מרתיע בעיקשות הזאת להציג את עצמו בפנינו כמכונת פעולה קולנועית שלא צריך לייצר בובה בדמותה כי הבובה כבר נוכחת על המסך.

זה מתחיל עם חיסולו של סוכן אמריקאי על ידי רוצחת שכירה צרפתייה, עובר לבריחתו של איתן האנט, ראש החוליה, אותו מגלם קרוז, מבית כלא במוסקבה, ונמשך עם התגנבות לקרמלין שסופה פיצוץ שבו חלק מהבניין נהרס והאירוע מעמיד בסכנה את יחסי ארצות הברית ורוסיה.

בערך בשלב הזה הפסקתי לעקוב אחרי העלילה והקדשתי את עיקר תשומת לבי למעקב אחר קרוז ולציפייה לשיא הראוותני הבא, והסרט גדוש בשיאים שכאלה, רק שאף אחד מהם אינו סוחף ומפעים באמת, גם לא זה שמתרחש מחוץ לבניין הגבוה ביותר בעולם.

לקרוז יש עניין עם גבהים (סצינת הטיפוס על צוקים שפתחה את הסרט השני בסדרת "משימה בלתי אפשרית", שביים ג'ון וו, הוא שיאה של הסדרה עד כה), ואולי זה נובע מהבדיחות הרבות על נמיכות קומתו.

הסרט הרביעי בסדרה הוא מסוג הסרטים שאמנם גדושים בפעולה ואפקטים, אך מותירים די זמן להרהר בדברים שאינני חושב עליהם בדרך כלל, כמו, למשל, שיערו של קרוז. בערך באמצע הסרט הגעתי למסקנה שאני מעדיף את קרוז עם שיער קצר ולא כמו זה שהוא עוטה בסרט, בעיקר כשאותו שיער נראה לרגעים כאילו לא חפפו אותו מזה כמה זמן (מה שוודאי אינו נכון).

קרוז היטיב תמיד לגלם את ה"מאכר" האמריקאי, וה"מאכריות" שלו מגיעה בסרט הנוכחי בסדרת "משימה בלתי אפשרית" גם לתחום סרטי הפעולה. גם הסדרה הטלוויזיונית המקורית, שסיפקה שעשוע אין סופי, וגם סרטי הסדרה עוסקים בהתחפשות והתחזות, ונדמה שקרוז הפך למי שאינו צריך עוד לעטות מסכה על פניו: יש רגעים בסרט שבהם נדמה שהוא מתחזה לגרסה מוחצנת ומוגזמת כלשהי של טום קרוז.

כל אחד מארבעת סרטי הסדרה בוימו על ידי במאי אחר, מבריאן דה פלמה, שביים את הסרט הראשון בסדרה ב-1996 והשתמש בסדרה המקורית כמסד ליצירת מציאות של חלום והזיה, ועד לג'ון וו וג'יי-ג'יי אברמס, שביים ב-2006 את הסרט השלישי, שאכזב מבחינת הציפיות הכלכליות.

את מלאכת הבימוי של הסרט הנוכחי הטילו מפיקיו על בראד בירד, שביים כמה מהסרטים המצוירים המתוחכמים ביותר של השנים האחרונות ("משפחת סופר על" ו"רטטוי") וזהו סרטו הלא מצויר הראשון. זאת בחירה מרתקת וחבל שהיא לא הניבה תוצאה מלהיבה יותר.

בירד מביים את הסרט ביעילות, אך לא ביעילות רבה יותר ממרבית הבמאים המתמחים בבימוי סרטי פעולה. סרטים כגון "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" מתרחשים במציאות-על שמערבת בין ריאליזם לפנטסיה, וציפיתי מבירד לייחודיות רבה יותר באופן שבו הוא מטפל בשילוב הזה.

השוט היפה ביותר בסרט מופיע מיד בראשיתו; זהו השוט שבו הרוצחת השכירה היפהפייה מחסלת את הסוכן האמריקאי; זהו שוט פשוט אך סוגסטיבי שאמנם יכול היה לצאת מסרט של דה פלמה; אבל האיכות שבו אינה חוזרת על עצמה במהלך הסרט. כשהשוט היפה ביותר בסרט מופיע מיד בראשיתו, זה אומר שהסרט עצמו הוא לא יותר ממוצר שמשרת את הכוכב שלו, אך אינו מצליח לתרגם את השירות הזה לכדי חוויה מרתקת. *

"משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים". בימוי: בראד בירד; תסריט: ג'וש אפלבאום, אנדרה נמק; צילום: רוברט אלסויט; מוסיקה: מייקל ג'יאקצ'ינו; שחקנים: טום קרוז, ג'רמי רנר, סיימון פג, פולה פאטון, מייקל ניקוויסט, לאה סיידו, טום וילקינסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו