בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ושמישהו יעז לצייץ: על הסרט "שיגעון הטוויטר"

במאית "שיגעון הטוויטר" סיוק סיוק טאן מסבירה למה איפשרו לצופים - וגם ליוצרים ולמשתתפים - לצייץ בזמן אמת תוך כדי ההקרנה בישראל

5תגובות

"בניגוד לסרטים אחרים, אני לא אבקש מכם עכשיו לכבות את הטלפונים הניידים. אני מזמין אתכם להשאיר את הטלפונים שלכם דולקים בזמן הקרנת הסרט, אם כי במצב שקט", חייך יזם האינטרנט האמריקאי ג'ף פולבר כיום רביעי האחרון, כשעלה על הבמה בסינמטק חולון כדי להציג את סרט התעודה "שיגעון הטוויטר", שהוא אחד ממפיקיו.

פולבר הזמין את הצופים להיות שותפים פעילים בהקרנת הסרט שבו הם עומדים לצפות. "כולכם מוזמנים לצייץ לאורך ההקרנה", אמר. התוצאה היתה משונה. עשרות מסכים של טלפונים ניידים ומכשירי טאבלט זהרו באולם החשוך לכל אורך הזמן שבו הוקרן הסרט, אצבעות זריזות התרוצצו על פניהם, ומאות מסרונים נכתבו ושוגרו במהירות.

המסך בסינמטק החולוני חולק לשניים. על חציו האחד הוקרן הסרט, ועל חציו האחר הוקרנו בזו אחר זו עשרות רבות של ציוצים ששלחו אנשים בזמן אמת באמצעות אתר טוויטר. לצופים שישבו באולם לא נותרה ברירה אלא להעביר את מבטם בתזזיתיות מצד אחד של המסך לצדו השני, לדלג מהסרט התיעודי אל המסרונים הקצרצרים, ובחזרה.

החוויה הזאת אינה פשוטה. אפילו מקוממת. כמעט בלתי אפשרי לצפות בסרט בתנאים כאלה. לכל היותר מצליחים לקלוט סצינה פה, סצינה שם. אינספור פעמים המבט נכנע לצחוקים שנשמעים באולם, ומזנק במהירות אל לוח הטוויטר, כדי להספיק ולקרוא את הציוץ השנון שבתוך שניות ספורות ייעלם ויפנה את מקומו לאינספור ציוצים אחרים. הקהל מגיב למסרונים, צוחק, מוחה, מלהג, וכמובן גם מצייץ. הסחות הדעת כה רבות, עד שבשלב מסוים נאלצים להשלים עם חוויית הצפייה החלקית והמוגבלת מאוד. מסרונים שבעת ההקרנה הצליחו לחלץ חיוכים, נראים דלוחים למדי אחריה.

"אנחנו צריכים קצת ריטלין פה מאחורה", מצייץ מישהו מהשורות האחוריות. "מי זו האשה שצוחקת כל כך חזק?", נשלח ציוץ מיד אחרי שצחוק אימתני הרעיד את המושבים באולם. "אני יכול לצייץ מהכלא", מצייץ אלמוני וחותם את המסרון בשמו של הנשיא לשעבר משה קצב. כשבסרט מדברים על פיצה, מדגימים המצייצים כיצד אפשר להזיל ריר ב-140 תווים, וכהשהקרנה מתקרבת לסיומה יש מי שמחפשים בעזרת המסרונים טרמפ בחזרה לעיר מגוריהם. בנוסף, צץ מדי פעם על המסך ציוץ רציני יותר שמגיע מחו"ל, מבמאית הסרט סיוק סיוק טאן השוהה בבייג'ין, או מגיבוריו האמריקאיים של הסרט.

"את צודקת, משלמים מחיר על הלייב טוויטינג", מסכימה טאן בראיון טלפוני שמתקיים למחרת ההקרנה. "הציוצים באמת מסיחים את הדעת מהסרט, והצופים עסוקים בכמה דברים בו בזמן. אני חושבת שמסך טוויטר כזה הוא רעיון רע מאוד למרבית הסרטים, אבל בסרט הזה, שבו אנחנו מנסים להסביר לאנשים מה זה טוויטר ואיך הוא עובד, אני מאמינה שהוא מעניק לסרט את הממד החסר. הוא עוזר לאנשים להבין איך נוצרים בטוויטר קשרים בין אנשים, ומבהיר שהרשת החברתית הזאת יכולה ליצור שיחה סביב כל אירוע, סביב כל דבר שקורה".

בעיני טאן, מדובר בחווייה המשקפת היטב את האופן שבו מתנהלים כיום החיים של רובנו. "כל אחד מאתנו חי היום עם כמה מסכים שפועלים בו בזמן - הטלפון, המחשב, הטלוויזיה - ולכן חוויית הצפייה הזאת יכולה בעיני לגרום לאנשים לחשוב על האופן שבו הטכנולוגיה משנה את חיינו. לא הייתי ממליצה לעשות זאת בסרט אחר, כי אני חושבת שברוב המקרים זה יכול לשגע אנשים", היא צוחקת, "אבל אצלנו, בזכות המסך המפוצל, כמעט בכל הקרנה יש כמה אנשים שמצטרפים לטוויטר לראשונה בחייהם, בוחרים לעצמם אוואטר, ומצטרפים לקהילה תוך כדי הצפייה בסרט. זה נותן כמובן ערך מוסף לחוויית הצפייה".

קצת חבל שהקשו על הצופים באולם להתמקד בסרט, כי "שיגעון הטוויטר", שהוקרן כהכנה לקראת אירועי "פרינט סקרין" שיתקיימו בסינמטק החולוני בשנה הבאה, הוא דווקא סרט מעניין. טאן, במקור מסינגפור, יוצאת בו עם צוותה למסע חוצה ארצות הברית, ובדרך הם נתקלים בשלל טיפוסים שמשתמשים בטוויטר למטרות הרבה יותר מורכבות ומעניינות מאשר אלה שנהוג לייחס לטוויטר. "שיגעון הטוויטר" מצליח להציג פנים אחרות של הרשת החברתית שמשתמשיה משגרים כ-350 מיליון ציוצים מדי יום.

טאן פוגשת בין היתר את יאניס קרומס, שהביא את טוויטר לתודעה הציבורית כאשר הפיץ באמצעות הרשת הזאת ב-2009 את התמונה המפורסמת שצילם, ובה נראו נוסעים מפונים ממטוס שנחת רגעים ספורים קודם לכן במי נהר ההדסון. קרומס נהפך מיד למרואיין מבוקש במשדרי החדשות המובילים, ומעשהו עורר דיון על פניה החדשים של התקשורת בעידן הרשתות החברתיות.

"שיגעון הטוויטר" גם מדגים את השימוש העסקי שחברות עסקיות יכולות לעשות במדיום הזה. המוני לקוחות נוהגים לצייץ תלונות על רכישות שביצעו בבתי עסק שונים, ורמון דה לאון, זכיין של דומינוס פיצה בשיקאגו המרואיין בסרט, החליט להתייחס לתגובות הללו ברצינות. לאחר שלקוחה שלו התלוננה בטוויטר על רמת השירות שקיבלה, הוא הקליט סרטון התנצלות רציני ומשעשע כאחד, שלא רק הדהים את הלקוחה המאוכזבת, אלא נהפך עד מהרה ללהיט אינטרנטי. כתבה בסי-אן-אן ואזכורים ב-80 אלף בלוגים הפכו את דה לאון למופת של שירות לקוחות, וסרטון אחד קצר העניק לו יחסי ציבור ששווים הון.

מרואיינים אחרים הם ברוקר שעובד בבורסה של שיקאגו, מצייץ ללקוחותיו עדכונים בזמן אמת על המגמות והמהפכים שמתרחשים לנגד עיניו, וניזון מציוצים של עמיתיו; אשה שמצייצת בשם הכלבה שלה, ומשתפת פעולה עם ארגונים שונים המסייעים לבעלי חיים במצוקה; וכוכבת פורנו שעובדת בתעשיית המין בלאס וגאס ומשתמשת בטוויטר כדי לתקשר עם לקוחותיה. דמות מרכזית נוספת בסרט היא אן מארי, חסרת בית משיקאגו שמצייצת מספרייה ציבורית, חולקת באמצעות הטוויטר חוויות מחייה, ונעזרת בעוקבים שלה כדי למצוא מקום לבלות בו את הלילה וגם להצטייד בדברים שהיא זקוקה להם.

"זה קצת כמו חג המולד", היא מחייכת כשהיא מציגה לפני המצלמה מצעים שזה עתה קיבלה בדואר מאחד העוקבים שלה, "אתה מקבל משהו וזה קצת כמו צעצוע חדש. אני מתה כבר להגיע לבית המחסה הערב ולנסות אותם". טוויטר נראה לפתע כמכשיר שיכול לעודד עזרה הדדית ואחריות חברתית.

דניאל צ'צ'יק

טאן מספרת כי הצטרפה לטוויטר ב-2007 ונעזרה באנשים שהכירה באמצעות האתר הזה וברשתות חברתיות נוספות, כשהפיקה סרט על אולימפיאדת בייג'ין. "בפרמיירה של הסרט, שהתקיימה שנה לאחר מכן, האנשים האלה הגיעו ושאלו בקופה, ‘מי זאת סיוק? איך היא נראית?' כי הם הרי לא ראו אותי מעולם, הכירו רק את הכינוי האינטרנטי שלי, והיו סקרנים. זה היה רגע של הארה בשבילי. טאן החליטה להשתמש בממד החדש שגילתה כדי ליצור סרט שיספק מידע על טוויטר לאנשים שלא משתמשים בו ולא מכירים את האפשרויות הטמונות בו.

ואכן, את "שיגעון הטוויטר" יצרה בדרך לא קונבנציונלית. "בדרך כלל כשעושים סרט דוקומנטרי, קודם מתכננים אותו ומגבשים קונצפציה, מגייסים את הכסף, ורק אז ניגשים לצלם", היא מסבירה. "אבל בפרויקט הזה, הקמנו ראשית אתר אינטרנט שבו אספנו סיפורים שאנשים שלחו לנו, ואז אנשים מקהילת הטוויטר בארצות הברית הזמינו אותנו להגיע לשם, והבטיחו לעזור לי לעשות את הסרט.

"נענינו להזמנה, נדדנו מעיר לעיר וביקשנו מאנשים בטוויטר שיכוונו אותנו לאנשים ולאירועים שכדאי לנו לצלם, וכל הזמן קיבלנו ציוצים עם טיפים בזמן אמת. כך, בעזרת משתמשי טוויטר, איתרנו את הסיפורים שמופיעים בסרט".

ההתייעצות עם טוויטריסטים נמשכה גם בשלבי עבודה מאוחרים יותר על הסרט. "כאשר ערכנו את הסרט", מספרת טאן, "עשינו הרבה הקרנות מבחן בהשתתפות חברי קהילת הטוויטר. ערכנו 15 הקרנות כאלה לאורך 15 חודשים בשלוש יבשות - אסיה, אירופה ואמריקה. חברים בקהילה הזו התנדבו לארגן את ההקרנות, ואחר כך נתנו לנו עצות, פנים אל פנים או באמצעות ציוצים, בנוגע לשינויים שכדאי לנו להכניס בסרט. כך שגם בשלב הזה של העשייה, הקהילה היתה מאוד מעורבת ביצירתו של הסרט. כך שלמעשה זה סרט על אנשי טוויטר, שנעשה בעזרת טוויטר ובעזרת האנשים האלה בעצמם".

דניאל צ'צ'יק

טאן אומרת שלמדה על טוויטר דברים רבים תוך כדי העבודה על הסרט. "מצאתי מכשיר שממוסס את הגבולות בין יוצרי סרטים לבין הקהל. גיליתי שבאמצעות טוויטר חלוקת התפקידים המסורתית נהפכת נזילה הרבה יותר.

"אתן לך דוגמה: כשהייתי מפיקת טלוויזיה מהסוג הישן והייתי מראיינת מישהו, הייתי מיידעת אותו לפני השידור וזהו, בזאת היה מסתיים הקשר שלי אתו. אבל בסרט הזה, האנשים שצילמתי המשיכו ללוות אותי גם בזמן העריכה, וגם עכשיו בהקרנות הם לוקחים חלק בחוויה האינטראקטיבית של הסרט. רבים מהם נותרו חברים שלי, וחלקם מסייעים לי עם הסרט, בין היתר עוזרים לפרסם אותו, מארגנים הקרנות, וכולי.

"כך שחלוקת התפקידים המסורתית בין יוצרי הסרט לבין הקהל נהפכה נזילה, לא ברורה. גם מבחינת הצופים בסרט, מדובר בחוויית צפייה שונה מהמוכר. היא מעודדת אותם לשבור את המחסומים הקולנועיים המסורתיים, ומאפשרת להם לתקשר עם האנשים המופיעים בסרט, להבין שמדובר באנשים אמיתיים שהסיפורים שלהם ממשיכים להתפתח.

"רבים מהצופים ממשיכים לא פעם לעקוב בטוויטר אחרי גיבורי הסרט, וכך ממשיכים להתעדכן כיצד סיפורם התפתח ואיך חייהם השתנו מאז הצילומים. כך שטוויטר נהפך למכשיר מאוד מעניין, המאפשר לספר סיפור בדרך חדשה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו