בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתיסיהו עולה לבמה בלי הזקן והפאות

נטע אלכסנדר היתה בהופעה של כוכב הרגאיי החסידי, רגע אחרי החלטתו "להיוולד מחדש". רשמים מהופעה מגולחת

21תגובות

יום שני, שמונה בערב, תור ארוך משתרע בכניסה ל"היכל המוסיקה של ויליאמסבורג", מועדון הופעות שמארח מדי יום להקות והרכבים של מוסיקה עצמאית. הכפור הניו-יורקי אינו מרתיע את עשרות הממתינים, מרביתם צעירים, שהתאכזבו לגלות כי הכרטיסים בקופות אזלו. בני המזל שהזמינו מראש תמורת 40 דולר לכרטיס נכנסים לבסוף לאולם, ורק באותו רגע הם מתחילים להבין שאין מדובר בהופעה שגרתית.

במקום "כדור הדיסקו" המנצנץ והמסורתי, משתלשל מהתקרה במלוא הדרו "סביבון דיסקו" שלא היה מבייש מסיבת חנוכה ב"מעושרות". ואם לרגע אפשר היה לחשוב שמדובר במועדון בארבי ולא במועדון בשכונה הכי היפסטרית בברוקלין, הרי האותיות "נ.ג.ה.ש." המנצנצות בשלל צבעים ומאירות את הקהל - מזכירות לדוברי העברית ש"נס גדול היה שם" ואנחנו בכל זאת בארצות הברית ולא בישראל.

אבל ההופעה שהתקיימה היתה מעניינת לא רק הודות לתפאורה המקורית, אלא בזכות מי שעמד לעלות על הבמה: מתיסיהו, האיש שהוכיח בעשור האחרון שאפשר לשלב אורח חיים חסידי עם הצלחה מסחרית ואמנותית, וחולל סערה בשבוע שעבר לאחר שכתב בחשבון הטוויטר שלו ש"אין יותר כוכב רגאיי חסידי". ההודעה הזאת, שהסתיימה בהבטחה "תתכוננו לשנה מדהימה מלאה במוסיקה ובלידה מחדש", לוותה בתצלום שבו נראה מתיסיהו, בן 32, ללא זקן או פאות, לראשונה מאז שפרץ לתודעה הציבורית בתחילת העשור הקודם.

נטע אלכסנדר

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

לכאורה, העובדה שמוסיקאי מצליח הוריד את זקנו שייכת למדורי האופנה או הרכילות, אבל במקרה של מתיסיהו, שנהפך בשורה של ראיונות והופעות אצל דייוויד לטרמן, ג'יי לנו וג'ימי קימל למודל הערצה בקרב רבבות בני נוער בקהילה היהודית באמריקה ומחוץ לה - ההחלטה "להיוולד מחדש" היא הרבה מעבר למהפך אסתטי.

"כל השירים שלו עוסקים באמונה ובקרבה לאלוהים", אומר אריאל, בן 19, ניו-יורקי חובש כיפה שהקפיד להזמין כרטיסים מראש ומגדיר את עצמו מעריץ שרוף. "התחלתי ללכת להופעות חיות שלו ב-2005 והפסקתי לספור כמה כבר ראיתי. כיהודי, קל לי להזדהות עם השירים והמסרים שלו, וכל עוד המראה החדש שלו הוא חלק מהמסע האישי שהוא עובר ולא נתק מוחלט מהיהדות - אין לי בעיה עם זה. אבל אם הוא יחליט לחזור בשאלה, זה בהחלט עלול להשפיע על הגרעין הקשה של המעריצים שלו".

בזמן שלהקת הרוק "Aunt Martha" עולה לחמם את הקהל בשירים שנשמעים כמו חיקוי חיוור ל"פליט פוקסס", מעלה טיילור לורנס, בן 19 ממיאמי, את ההשערה שהמהפך של מתיסיהו נבע בכלל ממניעים מסחריים. "אני חושב שזה צעד שבא מלמעלה, מהמנהלים שלו", אומר לורנס, שמזהה את עצמו כ"יהודי-אמריקאי". "מבחינת כישרון מוסיקלי, הוא יכול להיות כוכב בינלאומי, והזיהוי המוחלט שלו עם היהדות והקהילה היהודית מונע ממנו להתפתח בכיוון הזה. אין סיבה שהוא לא יהיה מוכר בכל העולם כמו אדם סנדלר, למשל, שגם הוא יהודי אבל אין לו זקן. הסממנים החיצוניים לא ממש משנים. ממילא הוא נשאר אותו בן אדם, אבל עכשיו אולי יהיו לו מעריצים חדשים".

לפחות מבחינת הגינונים, נראה שלמתיסיהו כבר יש את כל מה שדרוש כדי להיות כוכב בינלאומי. אחרי כחצי שעה של חימום וכמעט שעה של המתנה, בתשע וחצי האורות נכבים והוא עולה לבמה לבוש בז'קט חום שגדול עליו בכמה מידות, בחולצת טי לבנה, סניקרס בצבע ירוק בהיר, משקפי שמש גדולות שמסתירות את החלק העליון של פניו - וסנטר מגולח למשעי שחושף בייבי פייס עם דמיון מטריד לאיתי טיראן. רק אחרי שלושה שירים הוא מוריד את הז'קט והמשקפיים ואומר לקהל "שלום ברוקלין. כמה כיף להיות בבית" - המשפט היחיד שהוא יגיד לאורך כל ההופעה.

אבל למרות בחירות הלבוש האקסצנטריות והנטייה לקמץ במלים, מתיסיהו מזכיר למעריציו בקלות למה הוא מצליח למלא מועדון ניו-יורקי בגודל בינוני במשך ארבעה ערבים רצופים (גם ההופעות הנוספות, האחרונה שבהן תהיה הערב, נכללות במסגרת מה שזכה לכינוי "פסטיבל האורות של מתיסיהו").

לחצו לצפייה בקטע מההופעה >>>

דניאל צ'צ'יק

הוא פותח את הערב עם "Open the Gates" שהופיע באלבומו האחרון שיצא בתחילת השנה - "2 .Live at Stubb's, Vol", כשהוא שר בחיוך את הפזמון "אין דבר שאני לא יכול לעשות כשאני מאמין בך". נראה שלמעריצים המשולהבים ממש לא אכפת שהאליל שלהם נראה פתאום כמו נער בן 16. אחרי כמה שניות הוא ממשיך לירות שורה של שירים: "Chop, For You" ו"Warrior". כשהוא מגיע ל"Jerusalem", אחד מלהיטיו הגדולים שכיכב ב-2006 בראש רשימת ההורדות של אתר iTunes, הוא שואג לתוך המיקרופון: "מפחדים מהאמת ומההיסטוריה החשוכה/ למה כולם תמיד רודפים אותנו/ אם תגדע את עץ המשפחה שלך/ זוהי לא הדרך ללכת בה".

אובדן זהות

ואכן, עץ המשפחה של מתיסיהו, שנולד בפנסילווניה בשם מתיו פול מילר (או בשמו העברי מתתיהו שאול מילר), הביא אותו רחוק. אחרי שסיים תוכנית להכרת המורשת היהודית בישראל בהיותו בבית הספר התיכון, הוא החל תהליך ארוך של חזרה בתשובה, שבסיומו נהפך לחסיד חב"ד. בעצת רב הוא שינה את שמו למתיסיהו ובעשור האחרון שמר על אורח חיים דתי והקפיד לא להופיע בשבתות ובחגים.

ב-2004 הוא התחתן עם טליה, סטודנטית יהודייה לקולנוע, שפגשה אותו כאשר ביקשה ממנו להצטלם לסרט תיעודי בבימויה, על גברים ונשים "שומרי נגיעה". השניים עברו לשכונת קראון הייטס בברוקלין, המזוהה עם חסידות חב"ד. אף שב-2007 עזב מתיסיהו את חב"ד לטובת חסידות קרלין, הוא המשיך לגור בקראון הייטס עם אשתו ושלושת ילדיהם, בגלל הזיקה של טליה לקהילת חב"ד.

המסע הרוחני האישי של מתיסיהו - ממשפחה קונסרווטיבית לחסידות חב"ד, בהמשך לחסידות קרלין ומשם לדרך חדשה שזיקתה ליהדות עדיין אינה ברורה - מספק הסבר חלקי להצלחה האדירה של אלבומיו. נוסף על הגאונות המוסיקלית ועל הלהיטים הקליטים שסייעו לו לשבור שיאי מכירות ולחמם אמנים כמו סטינג, דווקא הזיגזג של מתיסיהו בין צורות שונות של אורח חיים כיהודי מאמין הוא זה שגיבש סביבו גרעין מעריצים רחב של צעירים אמריקאים-יהודים, שרבים מהם מתמודדים עם תחושות דומות של אובדן זהות.

אובדן הזהות הזה קיבל ביטוי משעשע במיוחד באמצע ההופעה בוויליאמסבורג. בזמן הביצוע של "Youth", שיר הנושא מאלבומו המצליח מ-2006, הזכיר מתיסיהו לקהל: "יש לכם חופש בחירה/ כדאי לעשות את הצעד הנכון". למרבה האירוניה, בזמן שהלהקה (שכללה גיטריסט, בסיסט ומתופף) ניגנה את הפזמון, מתיסיהו התמכר לריקוד משולהב שכלל דילוגים במרכז הבמה, ולא שם לב שהכיפה נפלה מראשו. למשך דקות ארוכות, מי שהיה עד לפני שבוע "הסופרסטאר החסידי" היחיד בעולם קיפץ במרכז הבמה כמו נער מתלהב במסיבת טראנס. למעשה, רק אחרי שמתיסיהו חזר לשיר הוא הבחין בכיפה, שכמעט נרמסה תחת רגליו, ושם אותה שוב על ראשו.

אבל דווקא הסצינה הקטנה הזאת מספקת הסבר אפשרי ל"מהפך" האחרון בחייו של מתיסיהו-מילר. נדמה שאפשר לפרש את התגובה האדישה והמאוחרת לאובדן הכיפה כחלק מהמסר הכללי של מתיסיהו: לא משנה אם יש לך זקן או לא, אם אתה חובש כיפה או מגבעת, אם אתה שייך לחב"ד או לחסידות קרלין - חשובה רק האמונה. לכן, זה לא מפתיע ששיריו של מתיסיהו נהפכו להימנונים לא רשמיים במחנות קיץ ובכנסים של התנועה הרפורמית בארצות הברית.

כפי שמתיסיהו הודה בראיון מ-2009, הוא עצמו מתקשה להגדיר את הזהות היהודית-אמריקאית שלו: "זאת בעיה שכל יהודי שחי היום באמריקה מתמודד אתה. האם אני יהודי או אמריקאי? מה המשמעות של היהדות שלי בעצם? האם זו אמונה דתית או תרבות? אלפי שנים הוגדרנו כקהילה על ידי כוחות חיצוניים כמו השואה או הרדיפות בגולה, והיום אנחנו חיים בתקופה אחרת לגמרי. אין כוח חיצוני שמאיים עלינו, ולכן גם אין מה שמגדיר אותנו".

הפתיחות הזאת מסבירה גם את הגיוון הרב של "הקהל המעורב" בהופעה, שכלל שילוב לא רק של גברים ונשים אלא גם מיזוג של חובשי כיפות בצד חובשי מגבעות היפסטריות מרשת החנויות "אורבן אאוטפיטרס", אפרו-אמריקאים לצד אסיאתים ולבנים, וצעירים בצד מבוגרים. כמיטב המסורת הברוקלינאית, כמעט כל מגזר באוכלוסייה זכה לייצוג.

מי שקיווה שמתיסיהו יספק נאום חוצב להבות על המראה החדש שלו, או לפחות יגיד משהו אישי לקהל, לא קיבל את מבוקשו. אבל גם בלי מונולוג נרגש, מתיסיהו הצליח להעביר את המסר שלו דרך בחירת השירים ובעיקר בהחלטה לסיים בלהיט "One Day", שהושמע בגמר המונדיאל ב-2010 והפך אותו רשמית לכוכב החסידי המצליח ביותר בעולם.

לעומת הקליפ הרשמי והפופולרי לשיר, שמראה את מתיסיהו המזוקן צץ במקומות שונים המצולמים בשחור-לבן וממלא אותם בצבע, בגרסת ההופעה בת שבע הדקות, מתיסיהו רקד באקסטזה עם גבר נוסף בלבוש חרדי שעלה על הבמה באמצע השיר.

אף שלפי רשימת השירים המקורית הוא אמור היה לחזור להדרן נוסף ולבצע את "Miracle", שיר חדש שהולם את "סביבון הדיסקו" האימתני ואת רוח החנוכה, מתיסיהו בחר להשאיר את מעריציו עם המסר האוניוורסלי והסכריני של "One Day", שיר שבו הוא פונה לאלוהים בתפילה לזכות להאריך ימים ולראות את היום שבו לא יהיו יותר מלחמות בעולם וכל הילדים יוכלו לשחק ברחובות. בסופו של דבר, המסר הזה מזכיר יותר את הרגאיי והרסטפארי, ההשפעות המוסיקליות שמהן מתיסיהו שאב את סגנונו, מאשר את זהותו היהודית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו