בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פחות "מבצע סבתא", יותר סרטים קצרים ויצירה בפריפריה

טיוטת ההמלצות שניסחה מועצת הקולנוע מציעה להפסיק את התמיכה בדרמת טלוויזיה. האם נכון לוותר על המסלול שהוליד את "יוסי וג'אגר" ו"מבצע סבתא"?

3תגובות

"יוסי וג'אגר", "מבצע סבתא", "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" ו"חופשת קיץ" - בימים אלה נראה כי המסלול שבמסגרתו נוצרו הסרטים הללו, ועוד רבים אחרים, עתיד להימחק ממפת התמיכה הציבורית בישראל. בהמלצות שניסחה באחרונה מועצת הקולנוע לשינוי מבחני התמיכה בסרטים ישראליים, היא מציעה להפסיק כליל את התמיכה הציבורית בדרמה הבודדת המיועדת לשידור טלוויזיוני, ולייעד את הסכום שהוקצה למטרה זאת עד כה - שבשנים האחרונות עמד על כ-6 מיליון שקל - למטרות אחרות.

בתעשיית הקולנוע מתווכחים כיום באשר ליעד החדש שאליו צריך להפנות את הכסף שהתפנה: האם יש להשקיע חלק מהסכום הזה בהפקת סרטים קצרים, כפי שמציעה מועצת הקולנוע? ואולי נכון דווקא להפנות את הכסף להפקה של סרטים עצמאיים, דלי תקציב, באורך מלא? האם צודקים מי שטוענים כי יש לכוון חלק מהסכום להשקעה קולנועית בפריפריה, או שהצדק דווקא עם אלה הגורסים שיש להמשיך ולהשקיע בדרמות טלוויזיניות, ופשוט לחייב את גופי השידור להקצות לכך משבצות שידור מיוחדות?

תחילה רקע. הדרמה הבודדת הוגדרה בזמנו על ידי מועצת הקולנוע כ"דרמה בת פרק אחד שאורכה 20 דקות לפחות והיא מיועדת לשידור בטלוויזיה". בעשור האחרון נוצרו עשרות דרמות כאלה בתמיכת קרנות קולנוע וגופי שידור מקומיים, והן הוקרנו במסגרות שידור איכותיות. הזכורות שבהן היו "ראשון בדרמה" של הטלוויזיה בכבלים הוט, שבה שודרו בין היתר "מבצע סבתא", "יוסי וג'אגר", ו"שתיקת הצופרים"; "סיפורים קצרים על אהבה" שהפיק וערך חגי לוי בקשת, שבה נוצרו בין היתר "בעל בעל לב" ו"מלכה לב אדום"; וכן "שיעור מולדת", שערכו רנן שור ואורית אזולאי ברשת, ובה נוצרו בין היתר "מסעות ג'יימס בארץ הקודש", "עבדי השם" ו"זכותא".

הדרמה הבודדת צברה לעצמה עם הזמן מוניטין של איכות ומתן הזדמנות ליוצרים צעירים. היא היתה מדרגת ביניים בין סרט קצר לבין פיצ'ר, ואיפשרה ליוצרים רבים להתאמן ביצירת יצירה ארוכה יחסית, מבלי שנדרשו להיכנס להפקה מורכבת ויקרה של סרט קולנוע באורך מלא. בכמה מקרים, דרמות בודדות מצטיינות אף חרגו מהאורך המקובל של כ-50 דקות והוצגו בסופו של דבר כסרט לכל דבר גם בקולנוע (כמו הארבע המוזכרות בפתח הכתבה).

אלא שבשנים האחרונות גופי השידור הפסיקו להשקיע בדרמות בודדות והפסיקו לשדר אותן. הם הבינו שדרמה כזאת מחייבת אותם להשקעה גבוהה יחסית, לא רק בהפקה אלא גם בשיווק ופרסום, והחליטו שעדיף להן לכוון השקעות כאלה לסדרות דרמה שנשארות על המרקע לאורך שבועות רבים. מועצת הקולנוע המשיכה אמנם להקצות כסף לתמיכה בדרמות, אך לאלה לא נמצאה יותר במה טלוויזיונית. לא פעם הן נותרו מיותמות על המדף, ללא דורש.

עקב כך שוקלת כעת מועצת הקולנוע לבטל כליל את התמיכה בדרמות. במקום זאת, בוחנים שם אפשרות להשקיע כסף בתחום עדכני יותר, שבו היצירות קצרות יותר, זולות יותר, אך עדיין מאפשרות התנסות מקצועית חשובה ליוצרים צעירים וותיקים כאחד. לפי טיוטה של מבחני התמיכה החדשים שהגיעה לידי "הארץ", מציעה המועצה לתמוך במקום בדרמה הבודדת בסרטים עלילתיים קצרים באורך 3-40 דקות (הכוונה לסרטים "מקצועיים" ולא לסרטי סטודנטים, הזוכים לתמיכה נפרדת ), וכן לנצל חלק מהתקציב שיתפנה לטובת הגדלת התמיכה בתחום הייעודי (סרטים העוסקים ברב-תרבותיות וסרטים של יוצרים מהפריפריה). ההמלצות הללו אמנם ראשוניות, לא סופיות, עדיין צפוי שימוע בעניינן, והן ייושמו ככל הנראה רק ב-2013, ובכל זאת, הן כבר מעוררות ויכוחים ומחלוקות.

"בעיני, המועצה לא צריכה לקבל החלטות לפי גחמותיהם של הזכיינים", אומר גדעון גנני, מנכ"ל קרן מקור שהתמחתה במשך שנים בתמיכה בדרמות. "אם לזכיינים האלה אין עניין בדרמות, המועצה יכולה להגיע להסדר עם ערוץ ציבורי, בדיוק כפי שעושה קרן הקולנוע באנגליה. שישריינו משבצת קבועה לשידור הסרטים האלה. מה הבעיה? הרי שיחה אחת

בין שרת התרבות לשר הממונה על רשות השידור, או בין יו"ר מועצת הקולנוע ליו"ר רשות השידור, יכולה לסדר את העניין".

גנני מאמין שמקומו הטבעי של הסרט הקצר או הדרמה על מסכי הטלוויזיה, ולא בקולנוע, וכי אין כל היגיון להגביל את התמיכה לסרטים באורך 3-40 דקות. "אלה גבולות מלאכותיים. מה אם יש למישהו יצירת מופת שהיא באורך שתי דקות או 50 דקות? צריך לאפשר ליוצרים לעשות סרט בכל אורך שהם רוצים", הוא גורס.

בועט ומשוחרר

גם הבמאי ויו"ר איגוד הבמאים, רני בלייר, מאמין שהקולנוע הישראלי הקצר אינו צריך להיות כפוף לגחמות של זכייני טלוויזיה. אבל מבחינתו, הבעיה אינה קשורה רק במציאת משבצת שידור, אלא בתלות אמנותית מסוכנת. "אני רוצה שיוצרים יוכלו להפיק סרטים קצרים מכספי המועצה, בלי שותפים מסחריים, בלי גופי שידור, כדי שהסרטים האלה לא יידחקו שוב אל המיינסטרים ואל הניסיון לחזר אחרי הקהל. הסרטים האלה צריכים להיות חוד החנית של יצירה צעירה, חופשית, בועטת ומשוחררת, שאינה כפופה לטעמו האישי של זכיין כזה או אחר", הוא אומר.

בלייר עצמו שוקד בימים אלה על דרמה באורך של 25 דקות, "פלסיבו", לפי תסריט שכתבה אביה בן דוד ("זה סיפור קטן על אדם שיושב בחדר בבית חולים לחולי נפש, ומדמיין עצמו כבחור צעיר שבא להתארח אצלו בחדר. הוא עובר מסע נפשי, ובסופו מחליט לקום וללכת מהמקום הזה", הוא מספר). "אנשים צריכים להבין שיש פה תקציב ופורמט שלא קשור לשיקולים כלכליים ולתפישת עולם של רייטינג, אלא נטו לתרבות", מבהיר בלייר. "הסרט הקצר חייב להיות האוונט גארד שלפני המחנה, ולהיות יצירה נקייה, משוחררת מפוליטיקה של הון ושלטון".

בלייר שמח על הרעיון לעבור לתמיכה בסרטים קצרים של עד 30 דקות - אורך שמאפשר השתתפות ברוב הפסטיבלים לסרטים קצרים. בעיניו, מקומם של הסרטים הללו אינו דווקא על המסך הקטן, אלא בראש ובראשונה על מסכי הקולנוע בפסטיבלים בינלאומיים. "קולנוע קצר ישראלי צריך להיות עצמאי, ולא תלוי בפלטפורמה מסוימת. המשימה צריכה להיות להביאו לפסטיבלים בכל העולם", הוא אומר. "לעומת הפיצ'רים, שבהם תמיד מעורב כסף גדול, יחסי ציבור, שיווק ופרסום - סרט קצר, שלא עולה הרבה כסף, מאפשר להביא לעולם יצירה ישראלית בלי פוליטיקה. קולנוע קצר, החופשי משיקולים כלכליים, יכול להפיץ בעולם את המציאות הישראלית האחרת, להראות שיש פה גם חיים אמיתיים, ולא רק קונפליקטים שקשורים למלחמות".

עמיתו, יו"ר איגוד התסריטאים עמית ליאור, מסכים אף הוא שהסרט הקצר הוא הזדמנות מצוינת ליוצרים הצעירים. "לנו היתה הדרמה של 50 דקות שממנה פרצנו", הוא אומר, "אבל היום אין טעם להמשיך לעשות דרמה שלא מגיעה למסך. אין דבר עגום יותר מקלטת שיושבת מיותמת על המדף, ולכן עדיף שיעברו לעשות סרטים קצרים. אני מקווה שימצאו לזה סלוט בטלוויזיה, אבל גם אם לא - לסרטים כאלה יש המון פסטיבלים בעולם, ויש גם את האינטרנט, שבכל הנוגע לסרטים קצרים הוא עולם ומלואו. אם סרט יישב בפלטפורמה טובה באינטרנט או ב-vod וזכויות היוצרים לא ייפגעו, היוצרים אפילו יוכלו להרוויח מזה כסף".

תומר אפלבאום

לעומת זאת, בקרב המפיקים יש גם מתנגדים להעברת כספי התמיכה בדרמות לתמיכה בסרטים קצרים. "אני חושב שאת תקציב הדרמות כולו, בסך 6.5 מיליון שקל, צריך להעביר לטובת פיצ'רים עצמאיים", אומר המפיק מרק רוזנבאום. "בארץ יש כיום שכבה של 10-12 במאים חזקים שיוצרים סרטים, ונוצר מצב שליוצרים צעירים יש הרבה פחות הזדמנויות. נורא קשה להם לפרוץ, וחייבים למצוא דרך לעזור להם".

"זו שטות בעיני לעשות קצרים", הוא אומר. "הרי בכל שנה נוצרים פה מאות סרטים כאלה, של בוגרי בתי ספר לקולנוע. אז קחו את הכסף הזה, תייעדו אותו לסרטים באורך מלא, וב-6.5 מיליון שקל אפשר יהיה לעשות 10-12 סרטים עצמאיים דלי תקציב בשנה. נכון, אלה סרטים שבהם רבים יעבדו בהתנדבות, אבל זה עדיף על סרטים קצרים שמהם לא יצמח הרבה".

צדק חברתי

יו"ר איגוד המפיקים, אסף אמיר, מזכיר שלסרטים קצרים אין כיום מסגרת מסודרת להקרנתם, בטלוויזיה או בקולנוע. "לכן צריך בכסף הזה לעשות סרטים דלי תקציב באורך מלא", גורס אף הוא. "היום האמצעים הטכניים לעשיית סרט הרבה יותר זולים מכפי שהיה פעם, ולכן יוצר שעובד בהתנדבות ומגייס אנשים שיעזרו לו, יכול להגיע לתוצאה טובה יחסית במחיר סביר. כך, במקום סרט קצר שלא יהיה לו איפה להציג, הוא יכול למצוא עצמו בסוף התהליך עם סרט קולנוע ביד, עם כרטיס ביקור יפה שישמש אותו בהמשך הדרך. בנוסף, אם יעשו זאת, הקרנות הגדולות לא יצטרכו להשקיע בסרטים עצמאיים, יוכלו להשקיע את כל הכסף שמגיע אליהן בהפקת הסרטים המרכזיים, וזה יאפשר סוף סוף לעשות את הסרטים האלה בתקציבים סבירים".

למרות המחלוקות, נדמה כי רוב גדול בענף הקולנוע מתאחד בנקודה אחת: ההתנגדות לכוונה להעביר חלק מתקציב התמיכה בדרמה הבודדת, לצורך הגדלת התמיכה ב"סרטי פריפריה", או "סרטים ייעודיים", כפי שהם מכונים בשפת מועצת הקולנוע. הכוונה לסרטים הנותנים ביטוי לרב-תרבותיות ולקבוצות מיעוט ופריפריה בקרב החברה הישראלית. גם שר התרבות הקודם ראלב מג'אדלה וגם השרה הנוכחית, לימור לבנת, עודדו ומעודדים את המועצה להגדיל את ההשקעה הקולנועית בפריפריה. "בעניין הזה המועצה מוסיפה חטא על פשע", אומר גנני. "לא רק שהיא לוקחת את הכסף מהדרמה הבודדת, אלא שהיא מעבירה אותו לתחום הייעודי. והרי במסמכים שהצגנו כבר הוכחנו שבכל הקרנות, רוב הסרטים שנעשים קשורים בדרך כזו או אחרת בפריפריה".

גם בלייר כועס על הרעיון לנגוס בתקציב המיועד לקולנוע ישראלי קצר. "למה הסרטים האלה מפריעים למישהו? למה לפגוע בהם? כי הם לא כלכליים?", הוא תוהה. "בעיני זה ויכוח על כסף מול אידיאליזם. מצד אחד, הקולנוע הקצר נהפך פה לקורבן, למקום שבו אפשר לשחק עם הכסף שלו לצורך יצירה פריפריאלית-ייעודית, שההגדרה שלה בכלל בעייתית, כי מי קובע מה זה ייעודיות, מה האינטרס שלה ומה היא אומרת? מצד שני, יצירה קצרה ישראלית צריכה לתת ליוצרים אפשרות להתקדם, להיות מדרגת יצירה, ומדינה שלא מבינה שמדרגת יצירה זה דבר חשוב נמצאת בבעיה. לכן, חייבים לוותר על הכוונה לנכס את הכסף הזה למטרות אחרות".

יו"ר מועצת הקולנוע, דוד אלכסנדר, אומר בתגובה כי ההחלטה להפסיק את ההשקעה בדרמה הבודדת לא באה רק כתגובה להתנהלות גופי השידור. "עולם הקולנוע ומועצת הקולנוע אינם מתנהלים על פי מדיניות של גופי שידור ואינם נגררים אחרי גחמה או מדיניות כלשהי", הוא מבהיר. "עם זאת, אין סיבה ש-5 מיליון שקל מתקציב הקולנוע המצומצם יושקעו בהפקת יצירות שאין להן דורש, שאינן מגיעות לקולנוע ולא לטלוויזיה, בה בשעה שבעולם יש פריחה גדולה של תחום הסרטים הקצרים. אנחנו רוצים לסייע לפתח בישראל את התחום הזה, שבו עוסקים גדולי יוצרי הקולנוע בעולם".

בנוגע להגדלת התחום הייעודי, מסביר אלכסנדר: "קולנוע ייעודי אינו תחום, אינו ז'אנר כזה או אחר של סרטים. זו אמירה חברתית של תוכן. המסגרת הזו באה לתת ביטוי לרבים בחברה הישראלית החיים בפריפריה גיאוגרפית או חברתית. כיום, קרן גשר המופקדת על התחום הזה מקבלת כשני מיליון שקל בלבד מתוך כלל תקציב הקולנוע, העומד על 67 מיליון. אנו מציעים להוסיף על סכום זה עוד כשני מיליון. אם מישהו חושב שתוספת זו היא שערורייה, אני מציע לו להביט אחורה ולראות מה קרה לחברה הישראלית בקיץ האחרון. המועצה, שהניפה מזמן את הדגל החברתי, מבינה שבארץ חיים ופועלים יוצרים לא רק בגבולות גוש דן. במקומות האלה חיות אוכלוסיות שערכיהן, סיפוריהן והנרטיב שלהן מתחילים לבוא לידי ביטוי בקולנוע הישראלי, ואנו סבורים שיש לקדם ולעודד זאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו