בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די-וי-די

הסרטים המוצלחים שיצאו ב-2011

דוקומנטריים, סרטי מסע מוסיקליים ומותחני קאלט רוויי דם. עשרת הסרטים והמפתיעים שיצאו בישראל בשנה האחרונה

3תגובות

סוף שנת 2011 מספק הזדמנות מצוינת להשלים כמה פערי צפייה. לא מעט סרטים טובים נחתו בשנה האחרונה במדפי הדי-וי-די - מהם כאלו שהוקרנו קודם בבתי הקולנוע בארץ, אחרים שדילגו על האקרנים וגם כאלה שהופקו מזמן וזכו למהדורות מחודשות. הנה עשר הפתעות מוצלחות שהופצו ב-2011 בדי-וי-די (גם אם הופקו קודם לכן), ומי שפיספס אותן, מומלץ לו להעבירן מיידית אל רשימת הצפייה של 2012.

הסרט התיעודי "קטפיש" עורר סערה כפולה: ראשית כשיוצריו דאגו להסתיר מאלו שטרם צפו בו פרטים על עלילתו המפתיעה, ושנית לנוכח הדיון הבלתי נמנע שהתעורר על אודות מידת האותנטיות שלו. את הסרט יצר הצלם הניו-יורקי הצעיר יניב שולמן, יחד עם שניים משותפיו לעבודה, שאחד מהם הוא אחיו, סביב טלטלה אישית שחווה בעקבות מערכת יחסים שהתפתחה בפייסבוק בינו ובין משפחה ממישיגן. העשייה הדוקומנטרית הישירה וההתרחשויות הבלתי שגרתיות הפכו את "קטפיש" לדרמת מתח סוחפת ומטרידה שגרמה לצופים רבים לשקוע במחשבות נוגות על העידן הווירטואלי.

 

סרט דוקומנטרי נוסף שעורר עניין רב הוא "Exit through the Gift Shop", הפרויקט הקולנועי של אמן הרחוב בנקסי. הסרט עסק בסיפורו של טיירי גואטה, צרפתי שהחליט לצלם את עבודתם של אמני רחוב מחתרתיים בארצות הברית, לטובת סרט תיעודי שבסופו של דבר לא הושלם על ידיו. רק אמן אחד הצליח לחמוק מרשתו של גואטה, וזהו בנקסי, שבשלב מסוים ביצע מעין היפוך תפקידים עם הצרפתי התמוה (שהתגלה כ"אדם עם בעיות נפשיות שבמקרה יש לו מצלמה") ויצר את אחד הסרטים התיעודיים המוצלחים שיצאו באחרונה.

 

סיפור משונה עמד בבסיס הסרט "ציפור על תיל", שיצא השנה אחרי שהיה גנוז בעליית גג כלשהי במשך עשרות שנים. בתחילת שנות ה-70 גויס הבמאי טוני פלמר לתעד סיבוב הופעות של לאונרד כהן. כשהגרסה הערוכה הוקרנה לזמר, הוא הביע שלל הסתייגויות וביקש לערוך אותה בעצמו. התוצאה היתה גניזה ארוכת שנים, שהסתיימה רק השנה, כאשר החומרים המקוריים נערכו מחדש לכדי סרט מרתק, במיטב המסורת הדוקומנטרית של "זבוב על קיר". כהן מצטייר בסרט כמוסיקאי מבולבל שבוהה במעריציו בהבעה ילדותית ומנסה לשמור על כנות פנימית גם כשהנסיבות מקשות עליו. סופו של מסע ההופעות בירושלים, עם רגעים בלתי נשכחים שכוללים טריפ אל-אס-די ודמעות בעיניים.

הוצאה נוספת של סרט ישן החזירה למדפים את סרטו התיעודי של אלן ברלינר "Nobody's Business" מ-1996. זהו תיעוד מבריק של רצף שיחות שערך הבמאי עם אביו, אוסקר ברלינר, אדם מן השורה, במטרה להבין מי הוא. האב טוען שהוא סתם אחד ואין טעם לעשות עליו סרט בכלל, אבל הבן מתעקש ויוצר אודותיו סרט מבריק שגולש כמעט אל מחוזות הווידיאו-ארט, ואיכשהו מצליח להישאר קומוניקטיבי להפליא.

סרט תיעודי מרתק נוסף הוא "ג'ורג' האריסון - חיים בעולם חומרי", יצירה בת יותר משלוש שעות שיצאה לאחרונה, לרגל עשור למותו של ג'ורג' האריסון (מהשבוע היא מוצגת בבתי הקולנוע בארץ). קרבתו של הבמאי מרטין סקורסזי למשפחתו של האריסון איפשרה לו ליצור סרט עשיר בחומרים ארכיוניים שטרם נראו, ביניהם מכתבים שהאריסון כתב להוריו בתקופת הביטלס וכן תמונות וסרטונים ממצלמתו האישית.

 

לסיכום הפרק הדוקומנטרי ראוי להזכיר גם את סרטו של הבמאי הצרפתי ניקולא פיליבר "ננט". גיבורת הסרט לא עושה בו הרבה; היא רק יושבת, אוכלת, משחקת, בוהה, ישנה ומהרהרת. אבל פיליבר מצליח לשרטט באמצעים מינימליים דיוקן עצוב ומרגש של דמות ראשית רבת קסם, אורנגאוטנית הכלואה בכלוב זכוכית בגן חיות פאריסאי.

יצירה מטופשת בהרבה אבל מהנה לא פחות היא הסדרה "אידיוט בחו"ל" שנחתה גם היא השנה על המדפים. על הסדרה הזאת חתומים היוצרים הטלוויזיוניים ריקי ג'רוויס וסטיבן מרצ'נט ("המשרד", "ניצבים"), שהחליטו לשלוח את חברם האפרורי והעצל קרל פילקינגטון לשבעת פלאי תבל כדי לשמוע אותו מתלונן כמה שיותר. פילקינגטון קיבל לפיכך תוכנית טיולים משלו, אבל בתמורה הופקר לחסדיהם של השניים, ונאלץ לאכול תיקנים, לרכוב על גמלים, להילחם בפרים זועמים, להעביר לילה בג'ונגל קטלני ולהתארח אצל קניבלים. כל שיחת טלפון לבוסים שלו, שצופים בו מהספה בלונדון, היא מופת של קיטורים איומים מצדו והומור מרושע מצדם.

 

בתחום העלילתי, עדיף להתמקד בסרטים שהצפייה בהם התאפשרה הודות לצאתם בדי-וי-די, ולא בכאלה שהופצו בבתי הקולנוע: "מצ'טה", סרטו של רוברט רודריגז, נולד בכלל כטריילר פיקטיבי במסגרת פרויקט "גריינדהוס" של רודריגז את טרנטינו. הגיבור הוא פועל קשה יום ובלתי חוקי עם עבר של הסתבכות עם ברוני סמים, שמגויס להתנקש בחייו של סנאטור מושחת ונופל קורבן לספין פוליטי מרושע. הטריילר המזויף התפתח לכדי סרט באורך מלא, שניחן בשילוב מלהיב ומצחיק של דמויות מנופחות, כמרים חובבי נשק, נשים יפהפיות והמון המון דם.

המלצה עלילתית נוספת מהשנה החולפת היא הסרט "On Tour" של הבמאי והשחקן הצרפתי מתיה אמאלריק. במרכז הסרט ניצבת קבוצת נשים גדולות, מקועקעות וצבועות שיער שמעלות יחד מופע בורלסק מודרני, שכולל שעטנז בידורי של מוסיקה, מחול, לוליינות וסטריפטיז. הבמאי מגלם את האמרגן הצרפתי שלהן, הלוקח אותן למסע הופעות בצרפת, שנועד למעשה לאפשר לו לסגור חשבונות פתוחים עם העבר. האופן שבו מגלם אמאלריק את האמרגן הנוגע ללב, והרובד הכמעט דוקומנטרי הטמון בטכניקה שבה נולד הסרט, יוצרים מארג אנושי מרגש שמנפץ כל מחשבה מוקדמת על נשים שמתפרנסות מחשיפת גופן ועל אמרגנים עם נטייה כרונית להסתבך.

גם סרטו של אורי זוהר "כל ממזר מלך" הופץ השנה בדי-וי-די, לראשונה מאז צאתו ב-1968. למרות המשחק הלא לגמרי משכנע והבימוי המבולבל, צפייה עדכנית מגלה בו מידה מפתיעה של רלוונטיות ושילוב מקורי בין אלמנטים מציאותיים ובדיוניים. המחשבות העגומות שהובעו בו על אובדן הדרך של ישראל אחרי מלחמת ששת הימים יישארו ככל הנראה רלוונטיות גם בסיכומי השנה הבאה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו