בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על הברזלים: ראיון עם מריל סטריפ

מריל סטריפ נכנסת לנעליה של מרגרט תאצ'ר ב"אשת הברזל", סרט שנוי במחלוקת שעוסק בשקיעתה לא פחות מאשר בעלייתה לגדולה

4תגובות

מה עושה שחקנית אחרי שכבר נכנסה לנעליה של ג'וליה צ'יילד - אשה בוטה, שתלטנית לפעמים, ששינתה את צורת החשיבה הציבורית על אוכל? היא מגלמת את מרגרט תאצ'ר, אשה בוטה ושתלטנית עוד יותר, ששינתה את צורת החשיבה הציבורית על בריטניה. כך לפחות עושה מריל סטריפ ב"אשת הברזל", שיעלה בישראל ב-1 בפברואר. בחיקוי נוסף בשורת החיקויים המופלאים שלה, שכבר זיכו אותה במועמדות לפרס גלובוס הזהב, היא נראית דומה לתאצ'ר עוד יותר מתאצ'ר עצמה.

על כוס תה במלון וולדורף אסטוריה, לצד במאית הסרט פילידה לויד, סטריפ אומרת שקיוותה לגלם את הפסיכיאטרית אליזבת קובלר-רוס (שפיתחה את מודל חמשת שלבי האבל), אך לויד השיבה לה בעוקצנות: "בטח, זה ימלא אולמות". כשהוצע לה לגלם את תאצ'ר, לא היססה לרגע. "שחקנית בת 62 לא יכולה לסרב להצעה לגלם דמות כמו תאצ'ר, מנהיגה שנבחרה בזכות עצמה ולא נגררה אחרי בעלה", היא אומרת. "הזדמנות כזאת לא חוזרת".

מהסרט

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

סטריפ ערכה תחקיר מדוקדק על תפקידה, ובין השאר הגיעה לרשימת הפריטים שתאצ'ר נשאה בתיק היד שלה: כרטיסיות ועליהן ציטוטים מדבריהם של קיפלינג, שייקספיר, לינקולן ודיזראלי. סטריפ מספרת שהבינה שתאצ'ר - כיום היא בת 86 - היתה בעצמה מין חיקוי, אשה שהניחה לאסטרטגים של המפלגה לחולל בה מהפך ואף שינתה את צורת הדיבור שלה.

בסרט סטריפ מחקה ללא מאמץ את הנימה ההצהרתית המצוחצחת, לפעמים צורמנית, של תאצ'ר - זו שהזכירה פעם לסופרת אנג'לה קארטר "לאו דווקא את האצולה הבריטית אלא את הדודות מספריו של פ"ג וודהאוס".

"למריל יש אוזן טובה", מסבירה לויד. "איש לא נכנס לנעליה של תאצ'ר כמותה". סטריפ גם הצליחה ללכוד את הרודנות המקפיאה של תאצ'ר, בייחוד לקראת סוף הקריירה שלה - תקופה שבה היתה נהנית להשפיל את שריה, וגם את הרמז לסקסיות שהביא לכך שרבים מהשרים האלה נשארו משועבדים לה זמן רב כל כך.

באחת הסצינות סטריפ עומדת בשמלת ערב חגיגית לפני אירוע מפלגתי חשוב, וממתינה שיתפרו לה כפתור. כשהתופרת מסיימת היא מגביהה את שדיה, כמו המלכה הלוחמת בודיקיאה שעטתה את שריון החזה שלה, בטרם תצא להתמודד עם חדר מלא גברים.

התקפה מרושעת?

אבל כפי שכל המעורבים בדבר מדגישים, "אשת הברזל" אינו סרט היסטורי רגיל, כזה שעוקב אחר הקריירה של אישיות כלשהי, צעד אחר צעד, ומסתיים בניצחון של אותה דמות. זה אפילו לא סרט פוליטי במיוחד. הסרט מתחיל בהווה, כשתאצ'ר זקנה ושברירית, רפת שכל במקצת ופרנואידית - הוזה שבעלה המת דניס (ג'ים ברודבנט) לידה. היא נראית כך כמעט מחצית הסרט, חוזרת לימיה הגדולים רק בזיכרון, וכך "אשת הברזל" עוסק בשקיעה לא פחות מאשר בעלייה לגדולה.

האירועים הגדולים בקריירה של תאצ'ר - שביתת הכורים, מלחמת פוקלנד, פגישותיה עם ברז'נייב (שהעניק לה את הכינוי "אשת הברזל") - מוזכרים רק בקצרה ובקווים כלליים.

 

הסרט עורר תגובות חזקות אבל מעורבות בבריטניה. היו שראו בו התקפה מרושעת על זכרה המקודש של תאצ'ר - אחרים הריעו לחמימות ולאנושיות שבו. חברי פרלמנט מהמפלגה השמרנית אף קראו לקיים דיון בבית הנבחרים בשאלה אם הסרט ניחן בטעם טוב ומפגין די כבוד אל ראש הממשלה לשעבר.

"היו אנשים שראו את הסרט והזדעזעו, הם היו רוצים שזו תהיה סאגה של ניצחון", אומרת סטריפ. "אנשים ממחלקת ההפצה בארצות הברית שאלו, 'למה אי אפשר לגמור בשיא?'" היא משנה את קולה ומעמידה פני איל סרטים בסגנון הישן. "אלוהים אדירים, כמעט חצי מהסרט היא אשה זקנה!" היא משתתקת לרגע וחוזרת להיות סטריפ: "זה כל העניין, תרח".

"אשת הברזל" נכתב בידי אבי מורגן, תסריטאית בריטית מבוקשת מאוד בימים אלה. היא כתבה את "השעה", סדרה של בי-בי-סי בסגנון "מד מן" על הטלוויזיה בשנות ה-50, ויחד עם האמן סטיב מקווין, שביים אותה, כתבה את "בושה", סרט חדש על התמכרות לסקס שלמרות שפע העירום בו, גברי ונשי, הוא עגום דיו לדכא כל חשק מיני בצופים לפחות לכמה ימים.

מורגן אומרת שבתחילה לא ששה לקבל על עצמה את כתיבת "אשת הברזל". בשנים האחרונות הופקו לפחות ארבעה סרטי טלוויזיה על תאצ'ר, היא מסבירה - ובהם "Long Walk to Finchley" עטור השבחים - והיא חשבה שאין לה מה להוסיף.

היא שינתה את דעתה כאשר קראה כתבה מאת בתה של תאצ'ר, קרול, על הרגע שבו הבינה שזיכרונה של אמה בוגד בה. בתגובה ניצת במוחה של מורגן הרעיון לכתוב על אשה שמתחילה להידרדר ובה בעת מהרהרת בחייה. "איך היא מרגישה? שאלתי את עצמי. אשה שהיתה מעורבת בכמה מההחלטות החשובות ביותר בבריטניה, ועכשיו במידה מסוימת נהפכה לבלתי נראית. אני חושבת שכולנו נמות תוך כדי שטיפת ספלי התה. גם אובמה וגם האדם ברחוב, כולנו נמות תוך כדי מעשה שגרתי", אומרת מורגן.

בלומברג

לויד, הידועה כבמאית תיאטרון יותר מאשר כקולנוענית, אומרת שלפעמים ראתה ב"אשת הברזל" מעין "המלך ליר" לבנות. "מנהיגה כל יכולה שיורדת מגדולתה". סטריפ צוחקת ואומרת: "לא מעניינת אותנו הפוליטיקה של המלך ליר. רציתי תפקיד של מישהי שעושה דברים מפלצתיים או דברים מוטעים. מאיפה זה בא? איך מתחילות הנוסחאות האלה, איך הן מתגבשות, נעשות נוקשות, נהפכות למגרעות? איך נקודות החוזק של אדם נהפכות לחולשות? תראו אותי. יש לי נטייה להאריך בדיבור. אני קצת דוגמטית, וזה יכול להתפתח לתכונה איומה. מי שמודע לעצמו, כמו שחקנים, נותן לזה לחדור לנקבוביות שלו, כולל ביקורת. אני שונאת שמותחים עלי ביקורת".

"גם תאצ'ר שנאה את זה", מגיבה לויד. "אפשר להבין אותה. היא לא היתה יכולה להפגין חולשה. תארו לעצמכם מה הגברים היו אומרים. בכמה אזורים באנגליה זו עבירה אפילו לראות בה יצור אנושי. היא נחשבת לאשה-שטן. בעיני העניין בסרט היה למצוא את ההיבט האנושי". *

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו