בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל הקולנוע היהודי: אי-טי פוגש את חתולו של הרב

השאלה "מיהו יהודי" מתגמדת לעומת התעלומה "מהו סרט יהודי", שעמה מתמודדים אנשי פסטיבל הקולנוע היהודי בניו יורק, שייפתח היום

תגובות

מהו הסרט היהודי הטוב ביותר בכל הזמנים? התשובה, מתברר, היא "אי-טי" - כך לפחות על פי פרויקט שפירסם בחודש שעבר המגזין המקוון "טאבלט", שעוסק בהיבטים שונים של הזהות היהודית.

המגזין ביקש לדרג את "100 הסרטים היהודיים הטובים ביותר בכל הזמנים". אם הכותרת לא היתה יומרנית דיה, הבחירה המפתיעה בסרטו של סטיבן ספילברג למקום הראשון ברשימה גרמה לגבות רבות להתרומם. ג'ודי רוזן, עיתונאית ב"טאבלט" שסייעה לגבש את הרשימה הסופית, הסבירה שהסרט המצליח עוסק למעשה בחייזר נמוך קומה, שבדומה למהגרים היהודים מוצא את עצמו "מבודד ומיואש בארץ חדשה" ונאבק למצוא מסתור מפני מדענים סדיסטים שמבקשים לערוך בגופו ניסויים, בדיוק כמו הנאצים.

כשאביבה ויינטראוב, המנהלת והאוצרת של פסטיבל הקולנוע היהודי בניו יורק, נשאלת על הבחירה הזאת, היא מתקשה שלא לצחוק. "זה נכון", היא אומרת בראיון לקראת הפסטיבל, שייפתח היום; "המושג ‘סרט יהודי' הוא בעייתי ונזיל. אין קריטריון חד-משמעי. באופן כללי אני יכולה להגיד שוועדת הבחירה של הפסטיבל מנסה למצוא סרטים שעוסקים בנושאים יהודיים, אבל כאמור, זו הגדרה רחבה מאוד".

 

בפסטיבל יוקרנו שלושה סרטים עלילתיים וסרטים תיעודיים רבים של יוצרים ישראלים. האם כל סרט שנעשה בישראל נחשב ל"סרט יהודי"?

"זו בהחלט שאלה שעולה הרבה בדיונים של ועדת הבחירה", אומרת ויינטראוב. "אנחנו לא בהכרח מחפשים סרטים שמתייחסים ישירות ליהדות או כוללים סצינות שקשורות לזהות יהודית, אלא פתוחים גם לקבל סרטים שעוסקים בישראליות - מושג נזיל וקשה להגדרה בפני עצמו".

מיעקב פרנק ועד רצועת הבורשט

הקושי לקבוע את "יהדותם" של הסרטים מתבטא באקלקטיות של הפסטיבל, שיציג השנה 35 סרטים עלילתיים, תיעודיים וקצרים. בין השאר יוקרנו הדרמות הישראליות "בוקר טוב, אדון פידלמן" של יוסי מדמוני, "מבול" של גיא נתיב ו"אוסטרליה שלי" של עמי דרוזד. לצדם יהיו הקרנות מיוחדות, כמו בכורה ניו-יורקית של "שואה: הראיונות שטרם נראו", סרט תיעודי ובו קטעי ארכיון שלא נכללו ביצירתו המונומנטלית של קלוד לנצמן; וכן הקרנה נדירה של סרט אילם מ-1922 ושמו "Breaking Home Ties", שייחשף לראשונה לקהל האמריקאי בליווי מוסיקה חיה (לאחר שהוקרן בבכורה ישראלית בפסטיבל הקולנוע בירושלים בקיץ האחרון).

בפסטיבל, שיינעל ב-26 בחודש, גם יוצגו ביוגרפיות קולנועיות של אנשי רוח יהודים, בהם האדריכל אריך מנדלסון, אמן הקומיקס ג'ואן ספאר (יוצר הקומיקס האמריקאי הפופולרי "חתולו של הרב") וזמר הטנור ג'וזף שמידט.

בין הסרטים הבולטים אפשר למנות את "Deaf Jam", סרט תיעודי על צעירה חירשת שמבצעת "ספוקן וורד" בשפת הסימנים; "Daas", סרט עלילתי פולני שמגולל את סיפורו של "משיח השקר" יעקב פרנק, בן המאה ה-18; ו"Welcome to Kutsher's" - דיוקן תיעודי משעשע של עלייתם ונפילתם של בתי המלון במדינת ניו יורק, באזור שזכה לכינוי "רצועת הבורשט" (ראו המלצות נוספות במסגרת).

לדברי ויינטראוב, שעובדת במוזיאון היהודי בניו יורק ומעורבת בארגון הפסטיבל זה שני עשורים, הקושי להגדיר קריטריונים ברורים לקטלוג של "סרטים יהודיים" אינו מבטל את הצורך בקיומו של פסטיבל המגדיר את עצמו "פסטיבל קולנוע יהודי".

"יש שתי סיבות מרכזיות להמשיך במסורת הזאת", היא אומרת. "הראשונה היא שמרבית הסרטים שאנחנו מציגים לא יזכו לצערי להפצה מסחרית ולכן לא תהיה אפשרות נוספת לצפות בהם על המסך הגדול. הסיבה השנייה היא שיש כאן אפשרות לקהל וליוצרים להתכנס יחד, לקחת חלק בדיונים אחרי ההקרנות ולהפוך את ההקרנה לאירוע תרבותי. מבחינה זו פסטיבל הוא לא סתם אוסף הקרנות של סרטים, אלא אירוע שבו השלם הוא יותר מסך חלקיו".

קהל היעד של הפסטיבל, היא מוסיפה, "הוא כולם. לא היתה לנו מחשבה על קהל מסוים, אף על פי שברור שלקהילה היהודית-אמריקאית יכולה להיות זיקה מיידית לסרטים האלו".

אהבה ירושלמית

פסטיבל הקולנוע היהודי בניו יורק נוסד ב-1990, זמן קצר לאחר הפלתה של חומת ברלין. ויינטראוב מספרת שהרעיון של שיתוף פעולה בין המוזיאון היהודי בעיר לגוף התרבות הוותיק והנחשב The Film Society of Lincoln Center התבסס על ההיצע האדיר של סרטים יהודיים, שנעשו נגישים בעקבות נפילת המשטרים הקומוניסטיים ופתיחת הארכיונים במדינות רבות. בהתאם לכך, בשנותיו הראשונות התמקד הפסטיבל בסרטים שהגיעו מרוסיה וממזרח אירופה.

כיום, לעומת זאת, הפסטיבל מגוון ורחב בהרבה. יותר מ-250 סרטים מוגשים לוועדה שבוחרת מה יוקרן בכל שנה. בוועדה חמישה חברים, בהם ויינטראוב ומנהל התוכניות של לינקולן סנטר ושל פסטיבל הקולנוע של ניו יורק, ריצ'רד פניה. לדברי ויינטראוב, "העבודה שלנו נעשית מאתגרת יותר ויותר, כי ההיצע פשוט אדיר. אנחנו מנסים לצמצם את הרשימה ולבסוף בוחרים סרטים שמצליחים לדעתנו להציג נושאים שעוד לא עסקו בהם או להאיר באור חדש נושאים מוכרים".

אחד האירועים הבולטים בפסטיבל השנה הוא הקרנת בכורה עולמית לסרט תיעודי חדש על יוני נתניהו, אחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שנהרג במבצע לשחרור בני הערובה באנטבה ב-1976. הסרט, שנקרא "אחרי: סיפורו של יוני נתניהו", מגולל את סיפורו של הקצין המצטיין דרך יומניו האישיים ומכתבים שכתב למשפחתו וחבריו בעת שלמד באוניברסיטת הרווארד בבוסטון, וכן שורה של ראיונות עם בני משפחתו ועם אהובותיו.

בהתחשב במספר הסרטים שנעשו על נתניהו או על מבצע אנטבה - אחד המבצעים המתועדים ביותר בתולדות ישראל, שכבר העניק השראה לסרטים הוליוודיים, סרטי טלוויזיה ואינספור ספרים - לא ברור מדוע יש צורך בביוגרפיה קולנועית נוספת. בנוסף לכך, הגרסה החדשה, שיצרו ארי דניאל פינקוט וג'ונתן גרובר, הופכת את נתניהו הצעיר להתגלמות המושלמת של "קצין וג'נטלמן" ומתעלמת מכל גרסה חלופית, שעלולה להעיב על המיתוס שהם מציגים. לפיכך היא מספקת חוויית צפייה בעייתית ודידקטית.

לצד מפגן ההצדעה ליוני נתניהו יוצגו בפסטיבל גם סרטים שמספקים מבט מורכב יותר על המציאות הישראלית. ביניהם, "A Bottle in the Gaza Sea", סרט עלילתי צרפתי על נערה שגרה בירושלים ויוצרת קשר עם צעיר פלסטיני מעזה.

כאשר ויינטראוב נשאלת אם השאיפה לאיזון פוליטי היא חלק מההחלטה אילו סרטים יוקרנו בפסטיבל, היא משיבה בשלילה: "אין פה שום ניסיון לאיזון, אלא תהליך של בחירה אמנותית. הפסטיבל מגוון מכל בחינה: יש בו פיצ'רים לצד סרטים תיעודיים, יצירות של נשים ושל גברים, יוצרים צעירים וותיקים וגם סרטים שמביעים עמדות פוליטיות שונות".

אין לך התנגדות לרוח הפטריוטית שנושבת מהסרט על נתניהו, שאינו מספק הקשר היסטורי על מבצע אנטבה?

"לא, כי איני חושבת שזה סרט חד-צדדי. אני חושבת שהמסר שאת מתארת עולה כתוצאה מהשימוש בחומרים עצמם - יומניו האישיים של יוני והמכתבים שהוא כתב. לדעתי הוא מספק את כל הרקע הדרוש מבחינת מבצע אנטבה".

האם אי פעם הופעלו עליך לחצים פוליטיים לכלול או לפסול סרטים מסוימים?

"מעולם לא. אין לי שום ניסיון עם דברים כאלו".

לבד מהסרטים שהוזכרו לעיל, מומלץ למי שמזדמן לניו יורק לצפות בפסטיבל גם בשלושת הסרטים הבאים: "Dressing America", סרט תיעודי על התרומה העצומה של מהגרים יהודים לסצינת האופנה האמריקאית בשנות ה-50 וה-60. הסרט מתמקד בתור הזהב של חנויות הבגדים והבדים באזור שנקרא Garment district במנהטן ובדומיננטיות של מעצבים יהודים, שקראו תיגר על ההגמוניה של האופנה האירופית.

מתוך Dressing America:

Pacific Street Films

 

"לאה ודריה" היא דרמה המבוססת על סיפורה האמיתי של ילדת הפלא לאה דויטש, שנודעה כ"שירלי טמפל הקרואטית". כבר בהיותה בת 13 כיכבה דויטש היהודייה במחזות זמר והצגות בתיאטרון הקרואטי, והוריה האמינו שפרסומה והצלחתה יגנו על המשפחה מרדיפות אנטישמיות. הסרט משחזר את ניסיונותיה הכושלים של המשפחה להימלט מזגרב ואת החברות האמיצה בין לאה לילדת פלא אחרת, דריה גאסטייגר הגרמנייה, שכיכבה לצדה.

בסרט "White: A Memoir in Color" הבמאי התיעודי ג'ואל כץ שואל מה משמעות צבע עורו הלבן באמריקה של המאה ה-21. כדי לענות על השאלה המורכבת הזאת הוא חוזר להיסטוריה המשפחתית של אביו, פרופסור לבן שבחר ללמד באוניברסיטה שרוב תלמידיה אפרו-אמריקאים.

ההתנערות המוחלטת מכל עמדה פוליטית ברורה והמינון המדויק של סרטים מבדרים וקלילים לצד דרמות קודרות יכולים להסביר את הפופולריות של הפסטיבל. לנוכח ההיצע המסחרר של פסטיבלי קולנוע בתפוח הגדול, העובדה שכרטיסים להקרנות רבות בפסטיבל היהודי נרכשו עוד לפני הפתיחה היא הישג שאין לזלזל בו. וגם אם קשה למצוא כאן קולנוע ניסיוני או פורץ דרך, עשרות הסרטים שיוקרנו במסגרת הפסטיבל מצליחים לשרטט דיוקן מרתק של הזהות היהודית במאה ה-21: גם מקומית וגם גלובלית, גם נוסטלגית וגם מתכחשת לעברה, ובעיקר מלאת סתירות פנימיות. בדיוק כמו סרט ראוי לצפייה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו