בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשיבותה של צניעות: ראיון עם התסריטאי ז'אן-קלוד קארייר

בונואל, גודאר וטאטי הם רק חלק מהבמאים שעמם עבד ז'אן-קלוד קארייר. בביקור בישראל הוא מספר למה הוא לא מביים ומדוע סופו של כל תסריט בפח

5תגובות

"מתסריטאי נדרשת צניעות", אומר התסריטאי הצרפתי ז'אן-קלוד קארייר. "התסריט הוא כמו זחל שנועד להיהפך לפרפר". זאת הגדרה יפה ומפתיעה מצדו של אחד התסריטאים הידועים והמוערכים ביותר בתולדות הקולנוע. בשבוע שעבר ביקר קארייר בישראל כאורח בית הספר לקולנוע סם שפיגל (בשיתוף המכון הצרפתי בתל אביב).

לרוב תסריטאים נוהגים להתלונן שאינם זוכים להכרה שהם ראויים להם. הם מתנגדים בנחישות למה שמכונה "תיאוריית האוטר", הרואה בבמאי את יוצרה הבלעדי של היצירה הקולנועית. קארייר איננו כזה. הוא מודע למקומו בתהליך היצירה הקולנועית; לכך שעבודתו החשובה היא שלב בדרך לתוצאה הסופית - הסרט.

כשהוא נשאל, אם כל זחל נהפך לפרפר, קארייר משיב בשלילה. לא מעט סרטים איכזבו אותו: סרטים שלא מימשו את הפוטנציאל שלהם. אבל אכזבה היא לא פעם מנת חלקו של תסריטאי. למזלו, רבים מהסרטים שכתב היו לפרפרים.

קארייר, בן 80, הוא תסריטאי פורה שממשיך לעבוד בקצב. במשך השנים היה מעורב בעשייתם של כ-130 סרטים. הוא מודה שהוא אוהב לעבוד, ובעיקר לכתוב, אבל מקפיד לציין שלא כתב את כל התסריטים ברשימה המיוחסת לו; לפעמים רק הוזעק לפתור בעיה שהתעוררה בזמן כתיבת התסריט או צילומי הסרט. ב-2009, למשל, שימש יועץ תסריט ב"סרט לבן", סרטו של הבמאי האוסטרי מיכאל האנקה, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן.

המדובר ברשימה מרשימה במיוחד ובה מכלול הסרטים שיצר עם לואיס בונואל ("יפהפיית היום", "סוד הקסם הבורגני", "רוח החופש", "תשוקה אפלה" ועוד); לואי מאל ("ויווה מריה", "הגנב מפאריס"); פיליפ קאופמן ("הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"); פולקר שלנדורף ("תוף הפח"); נגיסה אושימה ("מקס אהובי"); מילוש פורמן ("התפשטות"); ז'אן לוק גודאר ("כל אדם לעצמו"); ז'אן-פול ראפנו ("סיראנו דה ברז'רק"); אנדז'יי ואידה ("דנטון"); דניאל ויניי ("שובו של מרטין גר") וז'אק דרה ("בורסלינו").

על שלושה סרטי טילווזייה שכתב את תסריטיהם, בשנות ה-80 וה-90, זכה קארייר בפרס אוסקר. כמו כן נרשמו לזכותו ארבע מועמדויות לפרס האמריקאי: על כתיבת "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", "תשוקה אפלה", "סוד הקסם הבורגני" ו"יום נישואים שמח".

 

כיצד נהפכת לתסריטאי?

"תמיד אהבתי קולנוע. בשנות ה-50, כשהייתי סטודנט בפאריס, ביליתי הרבה בסינמטקים בצרפת. הסרט שהשפיע עלי יותר מכל היה ‘הדיקטטור הגדול' של צ'רלי צ'פלין. באותן שנים צפיתי לראשונה בכמה מהסרטים שהופקו בצרפת בזמן המלחמה, ובראשם ‘ילדי גן עדן' של מרסל קארנה מאת ז'אק פרוור. גיליתי גם את הסרטים הניאו-ריאליסטיים שהופקו באיטליה אחרי המלחמה והם השפיעו עלי עמוקות".

באותן שנים פרץ ויכוח תיאורטי בין אנשי כתב העת "קאייה די סינמה" לאנשי כתב העת "פוזיטיף". האם השתייכת לאחת מהקבוצות האלה?

"לא. מבחינת דעותי על קולנוע הייתי קרוב יותר לאנשי ‘פוזיטיף' מאשר לאנשי ה'קאייה', אבל עבדתי עם גודאר, שהיה מאנשי ה'קאייה'.

"כשהייתי בן 23 פירסמתי רומן ראשון. למוציא לאור שלי היה חוזה עם הבמאי ז'אק טאטי, שהיה אז בשיא הצלחתו בעקבות זכייתו באוסקר ב-1958 בעבור סרטו ‘זה הדוד שלי'. טאטי רצה ספרים שיתבססו על סרטיו, בחן כמה סופרים צעירים ובחר בי. כתבתי שני ספרים שהתבססו על סרטיו: ‘חופשתו של מר הולו' ו'זה הדוד שלי'. הספרים זכו להצלחה ותורגמו לשפות רבות".

ללא עריצות

דרך טאטי פגש קארייר בפייר אטקס - ליצן, שחקן ובמאי, שלאחרונה נחשפו מחדש סרטיו משנות ה-60. ב-1961 ביימו סרט קצר, "הקרע", ושנה לאחר מכן סרט קצר נוסף - "יום נישואים שמח", שזכה באוסקר. קארייר כתב עם אטקס את שלושת סרטיו הארוכים המופלאים: "המחזר", "יו יו" ו"תנו צ'אנס לאהבה". לדבריו, זה הבמאי שעמו הכי נהנה לעבוד. אטקס חדל לביים סרטים אחרי כישלון סרטו התיעודי "ארץ זבת חלב ודבש", אך הוא וקארייר עדיין עובדים על פרויקט משותף.

ב-1964 פגש קארייר את לואיס בונואל, שחזר מגלות במקסיקו למולדתו, ספרד, וביים בה שני סרטים מצליחים: "וירידיאנה" ו"המלאך המשחית". אחריהם הוצע לו לביים סרט ראשון בצרפת: גרסה קולנועית שנייה לספרו של אוקטאב מירבו "יומנה של משרתת" בכיכובה של ז'אן מורו. בונואל חיפש תסריטאי ובחר בקארייר. כך החל שיתוף הפעולה הפורה ביותר בקריירה הארוכה של קארייר.

הם כתבו יחד תשעה תסריטים, שישה מהם היו לסרטים. קארייר גם סייע לבונואל בכתיבת האוטוביוגרפיה שלו, "האנחה האחרונה". קארייר מספר שבתחילת עבודתו עם בונואל היה כה נרגש משיתוף הפעולה עם הבמאי הגדול, שהוא לא העז להתנגד לו והסכים לכל הצעה שהעלה. בהדרגה למד שמותר לו גם לערער על דבריו של בונואל.

בונואל ידע בדיוק מה הוא רוצה להשיג בכל סרט ובכל סצינה, אומר קארייר, אך הוא לא היה עריץ. "היחסים בינינו היו הדוקים. לפעמים מוזרים. אלה היו יחסים אינטימיים מאוד. לפעמים הוא היה אבי ולפעמים בני". שנות היצירה האחרונות של בונואל, שמת ב-1983, היו המהוללות ביותר, מוסיף קארייר. "סוד הקסם הבורגני" זכה באוסקר ב-1972 ואין ספק ש"יפהפיית היום" הוא הסרט המדובר ביותר בעבודתו של קארייר.

ביימת שני סרטים קצרים עם אטקס. מדוע לא המשכת לביים?

"אטקס רצה שאביים אתו את סרטו הארוך הראשון, ‘המחזר', אבל החלטתי להישאר תסריטאי. באותה תקופה כתבתי רומן נוסף ורציתי להמשיך לכתוב. ידעתי שאם אהיה לבמאי, אפסיק לכתוב. זה קרה גם לבמאים אחרים שרצו גם לכתוב ספרים, כגון ז'אן רנואר. רציתי לעשות הרבה דברים יחד, ובמאי איננו יכול לעשות זאת; במאי חייב להקדיש את עצמו לסרט. זה לא בשבילי. אין לי המנטליות והאובססיביות הנדרשות לבימוי סרטים. רציתי ללמוד את כל טכניקות הכתיבה החדשות שהתפתחו במאה ה-20, כולל כתיבה לקולנוע. בהדרגה למדתי שכתיבה ובימוי הן טכניקות שונות שבוראות שפות שונות".

מהו תפקידו של תסריטאי?

"תסריטאי חייב להבין שכתיבת התסריט איננה מטרה סופית אלא תחילתו של עשיית הסרט. התסריט הוא כמו ספר שניתן לבמאי לעיבוד. תסריטאי חייב לדעת איך מצלמים, איך מקליטים, איך עורכים, ואפילו השתתפתי בעריכת סרטים שלא כתבתי. תסריטאי חייב להכיר את הטכניקה של האמנות שבה הוא עוסק כדי לתרגמה לשפה הולמת.

"אתה חייב להיות צנוע, כי כתיבת תסריט פירושה שהשפה שבה כתבת תתגלגל להיות שפה אחרת, שפת הבמאי. כמעט כל במאי שעמו עבדתי מתייחס לתסריט באופן שונה. יש במאים שרוצים שהתסריט שאני כותב להם יהיה כה מפורט עד שלא יצטרכו לשנות בו דבר בצילומים. אחרים אוסרים עלי לכלול בתסריט הוראות צילום. גודאר, למשל, רוצה שהתסריט יאפשר לו את חופש הפעולה הגדול ביותר, שהוא יכלול רק אינדיקציות למה שייראה על הבד.

"תפקידו של התסריט להעניק לסרט את צורתו הראשונה, שממנה הבמאי יעצב את צורתו הסופית. חשוב לי לעבוד צמוד לבמאי. גם אם הבמאי אומר שאינו יודע לכתוב, חשוב לי שהוא יהיה בקרבתי וישמש מעין תסריטאי שותף שלי. לפעמים אתה צריך לוודא שהבמאי ואתה עובדים על אותו הסרט. קרה לי כבר שהתחלתי לעבוד עם במאי, ואחרי שבוע גילינו ששנינו עובדים על סרטים שונים והסכמנו להיפרד. התסריטאי והבמאי עובדים כל אחד בחלל אחר. המטרה היא לצאת מהחללים ולהגיע יחד לחלל השלישי, החלל הקולנועי".

עשו לנו ליי ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

מהו תסריט טוב?

"כזה שמוליד סרט טוב. לתסריט אין קיום בפני עצמו. ברוב המקרים אחרי שהסרט נעשה זורקים את התסריט לפח. תפקידו נגמר. הזחל נהפך לפרפר, רק שלפעמים הפרפר אינו מצליח להתעופף. אם אתה רוצה להתפרסם, אל תהיה לתסריטאי. הבמאי תמיד יהיה מפורסם ממך. לי זה לא מפריע. הדור של הגל החדש לימד אותנו שהבמאי הוא אדונה של היצירה הקולנועית".

ייתכן שיחסו היוצא דופן של קארייר לשאלת הפרסום של התסריטאי נובע מכך שהפרסום לא נמנע ממנו. אין ספק שהוא אחד התסריטאים הנודעים בעולם, אם לא הנודע שבהם. את מצב העניינים שהוא מתאר מסבך גורם נוסף. כמעט מחצית מהסרטים שקארייר היה מעורב בהם היו מבוססים על ספרים. "יפהפיית היום" התבסס על ספר מאת ז'וזף קסל, "תוף הפח" על ספרו של גינתר גראס ו"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" על ספרו של מילן קונדרה.

בעוד שתסריט מקורי מסמן את תחילתו של תהליך, עיבודו לקולנוע של ספר הוא שלב ביניים, שלב של תיווך, בין המקור הספרותי לעיבוד הקולנועי המיועד שלו. "לעבד ספר או מחזה לתסריט הוא מלאכה קשה יותר מאשר לכתוב תסריט מקורי", אומר קארייר, "כי בשלב מסוים אתה מוצא את עצמך קשור למקור שעליו אתה מתבסס. אתה צריך למצוא את הדרך להשתחרר ממנו, כדי שלתסריט שלך יהיה קיום עצמאי. אתה חייב לתרגם את שפת הספרות או התיאטרון לשפת הקולנוע. זאת לא מלאכה קלה.

"כאשר אתה מעבד מקור ספרותי או תיאטרוני, אתה מוצא את עצמך מחויב למקור וזה לא פשוט. כאשר נודע, למשל, שבונואל ואני עומדים לעשות סרט לפי ‘יפהפיית היום' של קסל, רבים הרימו גבה ושאלו מדוע אנחנו מתכוונים לעשות סרט לפי ספר בעל ערך ספרותי נמוך. התשובה שלי היתה: זה הולך להיות סרט של בונואל. חכו ותראו מה ייצא ממנו. בעצם חיברנו יצירה חדשה לחלוטין בהשראת הרומן של קסל".

האם יש חוקים לכתיבת תסריט טוב?

"לא, אך יש חוקים לכתיבת תסריט. צריך להכיר אותם כדי להינתק מהם ולשבור אותם".

האם היו סרטים שגורלם הפתיע אותך?

"אחד במיוחד. ב-2004 הייתי שותף לכתיבת התסריט של ‘לידה', שביים ג'ונתן גלייזר. ניקול קידמן גילמה אשה החושבת שנשמתו של בעלה המת התגלגלה בגופו של ילד בן 10. הסרט נכשל, אך משום מה נהפך סרט פולחן בקהלים מסוימים. יש מקומות שאני מגיע אליהם ומוצג בהם אך ורק כמי שכתב את התסריט של ‘לידה'", הוא אומר וצוחק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו