בדיחה על בלונדינית

הבמאית פיה-סטינה סנדלונד אינה מחבבת את גיבורת "היא בלונדינית ממש כמוני", אלא משתמשת בה כדי להעלות שאלות על הפער בין תיעוד למציאות

ציפי שוחט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ציפי שוחט

לא ברור מדוע ולמה בחרה הבמאית פיה-סטינה סנדלונד לקרוא לסרט התיעודי - שיוקרן ביום שישי ב-15:00 בפסטיבל "אפוס" - "היא בלונדינית ממש כמוני". אולי כדי לרמוז על הדמיון בינה לבין הדמות המרכזית בו, השחקנית אלכסנדרה דאלסטרום. אולי דווקא כדי לרמוז על השוני ביניהן, כמו לומר: "היא בלונדינית ממש כמוני, אבל..."

בכל מקרה, אסור לקבוע את מידת הערכתה-אהדתה של הבמאית לדאלסטרום על פי מספר הקלוז-אפים שהיא מקדישה לה. אם לשפוט על פי הערותיה המרגיזות, נראה שהבמאית דווקא אינה אוהדת במיוחד את הכוכבת. למשל, בסוף הסרט, כאשר דאלסטרום אומרת לה שניסתה ליישם את עצותיה, משיבה הבמאית שלא הבחינה בכך. ובכל זאת, היא נותנת לה את הבמה לאורך כל הסרט, וגורמת לנו ולמצלמה להתפעל מיופיה כי רב.

הבמאית אינה נראית על המסך, רק קולה נשמע. זה מוזר מעט, כי הסרט כולו עוסק במפגש בין השתיים, לקראת סרט אחר שהיא עומדת לביים, "She's Wild Again Tonight", גרסה מודרנית למחזהו של אוגוסט סטרינברג מהמאה ה-19, "העלמה יוליה". דאלסטרום אמורה לגלם בו את העלמה ג'ולי, ולכן מגיעה לביאנלה בוונציה למעין ראיון-אודישן, שבו עליה לענות על סדרת שאלות הקשורות לסרט.

שלושה ימים לפני הראיון בוונציה נפגשות השתיים בשדה התעופה בשטוקהולם. אבל אחרי כל ההכנות, ההתלבטויות לגבי דמותם של ג'ולי וסטרינברג ("אני משוכנעת כי הוא רצה להיות אשה", אומרת השחקנית), הראיון-אודישן המיוחל בוונציה מתבטל עקב סופה.

הראיון מסתיים, אבל הסרט לא. סדרה של סצינות המגיעות אחריו - סצינות בלתי ברורות, יש לציין - מפגישות את השתיים עם כמה דמויות שונות. הבולטת שבהן היא אשה מבוגרת ונרגנת למדי בלבוש סגפני - לא ברור אם היא נזירה או סתם חסרת טעם. האשה מנסה להגיד משהו, אך לא מצליחה. כל ניסיון שלה לדבר נקטע בשיעול טורדני.

סצינה אחרת, ארוכה למדי, מונצחת ממצלמה שנפלה לשטיח ואיש לא הזיז אותה. לפיכך במשך דקות ארוכות נראית ספה שאיש אינו יושב עליה וברקע נשמע דיאלוג של הבמאית והשחקנית.

סנדלונד, בת 39 משוודיה, היא אמנית ופעילה חברתית. כך למשל, הפגינה נגד תחרות מיס שוודיה והניפה שלט שעליו נכתב "רפש גברי". בהזדמנות אחרת הקליטה חברי מועדון גברים ותיק בשוודיה, שהשיבו לשאלתה מדוע המועדון אינו מתאים לנשים. לדבריה, העבודה שלה מורכבת מפרויקט גדול שאינו נגמר, המשלב אמנות, מדיה, חברה ואקטיוויזם פוליטי. חלק בלתי נפרד מעבודותיה מוקדש לתיעוד עצמי.

במידה רבה, "היא בלונדינית ממש כמוני" הוא תיעוד נוסף של עצמה ועבודתה, אף על פי שהפעם רואים אותה רק בחטף. הסצינות הארוכות - לעתים בלתי מפוענחות - נועדו להתמודד עם סדרת שאלות שהציבה: מי מייצר את הדמות שאנחנו רואים? האם היא בתפקיד עכשיו? האם זהו תיעוד של משהו אמיתי? מה זה אמיתי?

האם הסרט מספק את התשובות לשאלות אלה? התשובה בעיני המתבונן.

עוד סרטים בפסטיבל אפוס: מישל פטרוצ'יאני | הבחירות הגורליות של נ. בזם | גתה! | ללא מורא וללא משוא פנים: על האמן הסיני איי וייוויי | בדרכו המתוקה: קלינט איסטווד בעקבות דייב ברובק | רגע בחיי עיר: על המרחב העירוני העכשווי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ