בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוער בעצמותיו: סרט על פסנתרן הג'ז מישל פטרוצ'יאני

הרופאים לא ניבאו לו חיים ארוכים, אבל המוסיקה העניקה לו חיי נצח. סרט תיעודי מציג את סיפורו של הפסנתרן, שסבל ממחלה שפגעה בהתפתחותו

תגובות

העצמות השבירות שעמן נולד מישל פטרוצ'יאני לא שברו מעולם את רוחו. אף על פי שגובהו היה רק 99 סנטימטר, הוא טיפס לגבהים בזכות המוסיקה שניגן על הפסנתר שלו והגיע הרחק מעבר למה שהאמינו אלה שראו אותו בילדותו. סרט תיעודי עליו, הנושא את שמו, יוקרן הערב ב-21:30 במוזיאון תל אביב כחלק מפסטיבל "אפוס" השלישי הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות (אולם קאופמן, מוזיאון תל אביב).

מייקל רדפורד, הבמאי, שביים בעבר סרטים עלילתיים כמו "הדוור" שעליו היה מועמד לאוסקר הבימוי והתסריט, ביים את הסרט שיצא ב-2011 והוקרן לראשונה בפסטיבל קאן האחרון. הוא הודה כי בקושי הכיר לפני כן את יצירתו של פטרוצ'יאני וכי לא ביים סרט תיעודי כבר 25 שנה, אבל כל סרט בשבילו הוא סוג של מסע שנגמר בתחושה של פליאה.

פטרוצ'יאני, שהיה תאב חיים ורצה לנצל אותם ככל האפשר, סבל ממחלת אוסטאוגנסיס אימפרפקטה שפגעה בהתפתחותו ובגללה היה רתוק לכיסא גלגלים או צמוד למקלות הליכה ובעקבותיה סבל ממחלות נוספות. הוא נולד באורנז' שבדרום צרפת ב-1962, בן למשפחה איטלקית צרפתית. הרופאים לא האמינו שיחיה אחרי גיל 20. לו עצמו היו תוכניות אחרות. הג'ז והמוסיקה כבשו את לבו כבר מגיל צעיר. בסרט, המשלב ראיונות ישנים עמו לצד ראיונות עם אנשים שעבדו לצדו, הוא מתאר כיצד ראה את דיוק אלינגטון בהופעה ונותר בפה פעור. "זה היה סוג של וואו! רציתי פסנתר, כדי לנגן כמוהו", הוא נראה חובש משקפי שמש שחורים, בחיוך ממזרי של אחד שיודע כי ישיג כל דבר שרק יבקש, בזכות כוח הרצון האדיר שהתברך בו.

מאחר שלא למד מעולם בבית הספר, הוא נשאר בבית והתאמן על הפסנתר. לא ארבע ולא חמש כי אם עשר שעות בכל יום הוא התמסר לקלידים השחורים והלבנים. אלה בתמורה החזירו לו את אהבתם, תו אחר תו. הוא החל להופיע כבר בנעוריו והקליט אלבומים בצרפת, אבל החלום הגדול מכולם היה להגיע אל מעבר לים. כמו דברים אחרים, גם אמריקה לא היתה רחוקה מדי בשבילו. הוא הגיע אליה ופגש בה את סקספוניסט הג'ז צר'לס לויד במפגש ששינה, לדבריו, את חייו. שם גם נישא לאשתו הראשונה. את המראה החיצוני הלא שגרתי שלו הוא הפך בהופעותיו ליתרון. כשמגבעת שחורה על ראשו, הוא היה מודע לקסם ולשרמנטיות שזרמו ממנו בזמן שניגן את הצלילים. עכשיו, אחרי שהופיע היכן שאלינגטון הופיע, היה תורו של הקהל להישאר פעור פה.

פטרוצ'יאני, שגם הופיע בפסטיבל הג'ז בים האדום באילת ב-1989 וב-1998, לא היה רק תאב חיים. גם הסמים משכו את לבו והוא התמכר להם כמו לצלילים שיצאו תחת ידיו. אבל המוסיקה לא נפסקה. הוא הוחתם בחברת בלו נוט היוקרתית והקליט אלבומים לצד רוי היינס, ויין שורטר ורבים אחרים. להם הוא היה נאמן. לבנות זוגו, כך מתברר, הרבה פחות. אולי מאחר שחש כי זמנו קצר. הוא היה נשוי כמה פעמים, פעם אחת זה נמשך רק שלושה חודשים. לבו נשבר אחרי שנולד לו בן שסבל גם הוא מאותה מחלה כמוהו.

ב-1999, ימים מעטים אחרי יום הולדתו ה-36, הוא הובהל לבית חולים במנהטן לאחר הידרדרות במצבו הבריאותי. בתוך זמן קצר נקבע מותו והוא נקבר בבית הקברות פר לאשז בפאריס, ליד קברו של שופן. הסרט התיעודי עליו, קופרודוקציה צרפתית-איטלקית-גרמנית, מעיד כי רוחו המוסיקלית נותרה באוויר, כצוואה לא כתובה לאלה שיבואו בעקבותיו.

עוד סרטים בפסטיבל אפוס: הבחירות הגורליות של נ. בזם | היא בלונדינית ממש כמוניגתה! | ללא מורא וללא משוא פנים: על האמן הסיני איי וייוויי | בדרכו המתוקה: קלינט איסטווד בעקבות דייב ברובק | רגע בחיי עיר: על המרחב העירוני העכשווי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו