בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוף המכחול: סרט חדש על הצייר נפתלי בזם

הוא צייר נחשב שלא זכה מעולם לרטרוספקטיבה ומעצב כרזות רשמיות שעזב לחו"ל. אבל על פי סרטו התיעודי של יהודה יניב, נפתלי בזם הוא קודם כל שורד

תגובות

זה יותר מ-30 שנה עושה יהודה יניב סרטים דוקומנטריים. מאז סיים את לימודיו ב-NYU, בן כיתתם של מרטין סקורסזי ומייקל וודלי, ביים סרטים דוקומנטריים בעבור הרשתות ארטה, בי-בי-סי, אה-אר-דה, ערוץ 1 וערוץ 2, שם שימש גם מנהל תוכניות בתחילת דרכו של הערוץ. יום אחד, לפני כ-15 שנה, קרא כתבה על הצייר נפתלי בזם, שבכרזות שעיצב תרם תרומה משמעותית לדימוי החזותי של המדינה בראשיתה, ונחשב לאחד הציירים היהודים החשובים בעולם כיום.

באותה התקופה עבר בזם להתגורר בשווייץ ונשבע שלא יחזור לארץ, כדי שלא לחזות בהתמוטטותה של אשתו שהיתה חולה בפרקינסון ובה טיפל במסירות עד עזיבתו. בעקבות הכתבה יצר יניב קשר עם בזם והחל לתעד אותו; תיעוד שעתיד להפוך לסרטו החדש, "הבחירות הגורליות של נ. בזם", שעוקב אחר חייו של בזם ב-15 השנים האחרונות.

"זה סיפור דרמטי על איש שנפל כמה פעמים וכל פעם התרומם מחדש", אומר יניב בראיון שנערך עמו לקראת הקרנת הבכורה של הסרט מחר במוזיאון תל אביב, במסגרת פסטיבל אפוס השלישי לסרטי אמנות. "אהבתי את הציורים שלו עוד לפני שפגשתי אותו, וחשבתי שזה סיפור ששווה לעקוב אחריו. כשיצרתי אתו קשר הוא חי בשווייץ, בבאזל, שם התגורר 13 שנים. בנוסף לאשתו, הוא גם לא רצה לראות את התמוטטות המדינה. נסעתי וצילמתי אותו במשך כמה ימים".

כששב לארץ משווייץ פנה יניב לגיוס כספים לצורך המשך ההפקה. הוא פנה לערוצי השידור השונים ולקרנות, אך נתקל בסירוב מטעמי רייטינג. "החלטתי שמפאת גילו אני לא מחכה, וכל מיני אנשי מקצוע שעבדו אתי, בהם הצלם פטר סלע, הסכימו לקבל את שכרם רק אחרי שהסרט ייצא, אם הוא ייצא. אני לא קיבלתי שום שכר".

הקשר בין בזם ליניב נמשך, אך יניב לא הצליח לגייס מימון. לפני כשלוש שנים התקשר יניב אל בזם והתברר לו שהוא בא לישראל כדי למות בה. "הרופאים אמרו לו שהוא יכול למות בארץ או בבאזל - אך מרגע שחזר הוא פרח", אומר יניב. "בזם הוא כמו עוף החול, שכל פעם מת וקם לתחייה. הוא החל בדיאטה סינית, ובימים אלה, בגיל 87, הוא עולה כל יום כמה קומות אל הסטודיו שלו בתל אביב, ומצייר כל הלילה. בנובמבר תהיה לו תערוכה גדולה ראשונה במוזיאון תל אביב".

הרגיז אנשים

בזם נולד בשנת 1924 בעיר אסן שבגרמניה, ועלה ארצה בגפו ב-1939, שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כבר בילדותו הרבה לצייר ואת לימודי האמנות שלו עשה בבצלאל, שם פגש את אשתו חנה. עם לידת בנם הבכור, יצחק, התגלתה אצל חנה מחלת הפרקינסון, אבל אף שהרופאים אסרו עליה להרות שוב, היא ילדה כעבור ארבע שנים את בנם השני, שלמה. ב-1975, כשהיה יצחק בן 22, הוא נהרג בפיגוע בכיכר ציון בירושלים.

בזם חי ועבד בתל אביב יותר מ-50 שנה, והיה מעורב ברבים מהאירועים שעיצבו את דמות המדינה ועליהם הגיב בציוריו. הוא עורר עליו את כעסם של אמנים רבים כשהקדיש ציור לשביתת הימאים בנמל חיפה, שדוכאה באכזריות, וציור גדול לטבח בכפר קאסם, שמציג בין השאר ילד מת ובידו תעודת זהות כחולה. על ציור זה הוא זכה בפרס דיזנגוף.

איך אתה מסביר את העובדה שבזם לא הגיע לגילו המתקדם בלי שנעשתה לו רטרוספקטיבה באף אחד מהמוזיאונים הגדולים?

יניב: "יש עניין של קליקות, וחוץ מזה הוא מרגיז אנשים. הוא מקסים כבן אדם, אבל הוא גם קשה ועקשן, עד היום הוא מביע את דעתו על כל דבר שכואב לו, בציור ובדיבורים, ולא כולם אוהבים את זה. לא יפה לדבר בגנות המת, אבל מוטי עומר, שהיה עד מותו לפני כחצי שנה מנהל מוזיאון תל אביב, לא רצה תערוכה שלו. לזכותו של עומר ייאמר שלפני מותו הוא החליט לעשות את התערוכה הזאת".

איזו מערכת יחסים נוצרת אחרי 15 שנה של עבודה משותפת?

"כשהוא היה בחו"ל דיברנו בטלפון ולא לעתים תכופות. אבל מאז שובו הקשר מאוד הדוק. הוא מתקשר כל יום ומספר על הציורים שהוא עובד עליהם בלילות. התווכחנו הרבה, אבל נשארנו ידידים קרובים. מבחינתי זו זכות גדולה".

היתה לו ביקורת על הסרט?

"בזמן עשיית הסרט אני ביקשתי שיסמוך עליי שאני אעשה את הסרט בצורה שלא תגרום לו להרגיש לא נוח. כשהסרט נגמר והראיתי לו אותו, היו לו השגות. צילמנו פי 15 ממה שהיינו צריכים, והוא כועס עד עכשיו על הסלקציה שעשינו".

היתה לך ביקורת עליו? בסופו של דבר הוא עזב את אשתו.

"זו נקודה קשה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא טיפל בה עד שתש כוחו והמצב הבריאותי שלו החל להידרדר. הרופא שלו אמר לו - או שאתה עוזב או שאני מפסיק לטפל בה".

אחרי 15 שנה, איך הגעת להחלטה לסיים את הסרט?

"התערוכה שתוקדש לעבודתו תעורר גלים לבטח, ויהיו עוד חומרים שאפשר להוסיף, אבל אין סוף לזה. אני הרגשתי שיש לי את כל החומרים שאני זקוק להם, שהם טובים. לא משקיעים בסרטים דוקומנטריים כזו כמות של עבודה. לא יעשו עליו עוד סרט, וזה הסרט שמבחינתו מסכם את כל מה שהוא עשה".

"הבחירות הגורליות של נ. בזם", פסטיבל הקולנוע אפוס, מוזיאון תל אביב, מחר, 10:30, אולם קאופמן. ההקרנה בנוכחות היוצרים

עוד סרטים בפסטיבל אפוס: מישל פטרוצ'יאני | היא בלונדינית ממש כמוניגתה! | ללא מורא וללא משוא פנים: על האמן הסיני איי וייוויי | בדרכו המתוקה: קלינט איסטווד בעקבות דייב ברובק | רגע בחיי עיר: על המרחב העירוני העכשווי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו