בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת | "פרידה": דמוקרטיה איראנית

כוחו של "פרידה", הסרט הנפלא של הבמאי האיראני אשגאר פראהדי, הוא בכך שהסיפור מסופר מהרבה מאוד נקודות מבט

29תגובות

מערבולת אידיאולוגית מתלווה למערבולת האנושית המתוארת ב"פרידה", סרטו היוצא מן הכלל של הבמאי האיראני אשגאר פרהאדי, שזכה אשתקד בפרס דב הזהב בפסטיבל הקולנוע של ברלין ומועמד כעת לשני פרסי אוסקר (פרס התסריט המקורי ופרס הסרט הזר).

זו מלודרמה, הבנויה כאביזר מרובה פנים וזוויות, שבו כל אחד מהפנים וכל אחת מהזוויות תובעים את התבוננותנו ובכל אחד מהפנים משתקפים גם הפנים הנוספות הניצבות מולם או לידם.

סרטו של פרהאדי מתחיל בסצינה ארוכה שבה שניים מגיבורי הסרט, הזוג הנשוי סימין (ליילה האטאמי) ונאדר (פיימן מואדי), מדברים עם שופט הנמצא מאחורי המצלמה, כך שלמעשה הם מדברים אל הצופים.

סימין רוצה לעזוב את איראן יחד עם טרמה (סרינה פרהאדי, בתו של הבמאי), בתה בת ה-11. נאדר רוצה להישאר באיראן. הסיבה הרשמית שהוא נותן היא שאביו חולה באלצהיימר ואין לו כל כוונה לנטוש אותו. השניים מתייחסים זה לזה במהלך השיחה עם השופט בריחוק מכובד, ומסבירים לשופט שבמצב העניינים הזה, שאין ממנו מוצא, אין להם ברירה אלא להיפרד.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את ביקורות הסרטים ישירות אליכם

סימין ונאדר הם זוג בורגני חילוני. הם מייצגים מעמד שרק לעתים רחוקות נראה על בד הקולנוע האיראני. נאדר עובד כבנקאי; סימין עוטה אמנם כסות לראשה כאשר היא הולכת ברחוב, אך גם לובשת מכנסי ג'ינס. המעמד האחד הזה מתנגש במהרה במעמד אחר. אחרי פרידתם, שבמהלכה סימין עוברת לגור עם אמה וטרמה בוחרת להישאר עם אביה, נאדר שוכר אשה דתייה ושמה ראזייה (סארה באייאט) כדי לטפל באביו ובביתו, בזמן שהוא עצמו בעבודה. ראזייה מסתירה את עובדת העסקתה מהודיאט (שאהאב חוסייני), בעלה המובטל, ומגיעה למקום עבודתה עם בתה בת הארבע.

בעלה, לו ידע על העסקתה, היה מתנגד לא רק לעובדה שאשתו עובדת, אלא שהיא עובדת בבית שבו נמצא גבר זר - אביו החולה של נאדר - ואף, מתוקף תפקידה, חייבת לגעת בו. העבודה מקשה על ראזייה, מבלבלת אותה מבחינת אמונותיה הדתיות, אך היא מנסה לבצע אותה על הצד הטוב ביותר (כאשר היא נקלעת לקונפליקט, היא מתקשרת לאיש דת כדי להתייעץ עמו).

יום אחד חוזר נאדר הביתה יחד עם טרמה מוקדם מהצפוי, ומוצא את הדירה ריקה, כאשר אביו מוטל לצד מיטתו כשאחת מידיו קשורה למיטה. כאשר ראזייה חוזרת לבית עם בתה, נאדר מפטר אותה ואף מאשים אותה בגניבת סכום כסף. בכעסו הוא דוחף אותה והיא נופלת במדרגות. ראזייה, שהיתה בהריון, מפילה. היא ובעלה מאשימים את נאדר בהפלה ותובעים אותו למשפט.

הרחבתי בתיאור הסיטואציה הבסיסית של הסרט כי זהו אך ורק המסד שעליו פרהאדי בונה את סרטו. עיקרו תיאור האופן שבו כל אחת מהדמויות בסרט מתנהלת בסיטואציה שהתהוותה; כיצד היא מתבוננת בה ובדמויות האחרות שמעורבות בה, וכיצד היא בוחרת להגיב לה. אפילו לבתה בת הארבע של ראזייה יש תפקיד בסרט באופן שבו היא מתבוננת בהתנהגותם של המבוגרים סביבה, גם אם היא אינה מבינה מה קורה סביבה. מבטה, שלפעמים נפגש בזה של טרמה, ילדה נבונה שמבוגרת ממנה בשבע שנים, מרכיב עולם שלם של אי ודאות ובלבול.

המחמאות מגיעות לכל שחקני הסרט, שעושים עבודה שלעתים קרובות מפעימה בדיוק הרגשי שלה. זהו סרט של פנים שנחרטות בזיכרון, בעיקר פניהן של הנשים, סימין, ראזייה, טרמה וכאמור, אפילו בתה בת הארבע של ראזייה. כל מפגש בין הדמויות מייצר דרמה בעלת צליל אידיאולוגי אחר, והתוצאה מצטברת ליצירה שכל כולה מפגן של דמוקרטיה ואמביוולנטיות.

הדמוקרטיה נובעת מהעובדה שכל הדמויות בסרט שוות מבחינת תביעתם מאתנו להבין אותן ולהזדהות עמן. אין בסרט גיבורים ודמויות משנה, ואנו רואים את המציאות המתוארת בסרט דרך עיניהם ובעיקר תודעתם של כולם. האמביוולנטיות נובעת בדיוק מהנקודה הזאת, ומייצרת מציאות אנושית ואידיאולוגית, שמורכבותה נפרשת בפנינו עוד ועוד ככל שהסרט מתקדם. מבחינה סגנונית, "פרידה" שונה ממרבית הסרטים האיראנים שראינו עד כה. הוא מחוספס ודל פחות מהם (ואינני מתייחס לחספוס ולדלות כתארים מגבילים; סרטו של פרהאדי פשוט שונה מהם, אולי גם כי בחלקו הוא מתייחס לבורגנות האיראנית שמנהלת את חייה במציאות מעוצבת היטב).

כל סצינה וסצינה בסרט מבוימת נפלא, וכיוון שזהו סרט שעלילתו חושפת יותר ויותר את מה שמתרחש מתחת לפני השטח, חלק ניכר מסגנון הבימוי מתבסס על הצצה, על הסתרה, על גילוי ועל התבוננות דרך השתקפות. למרות שמדובר בסרט שזהותו הלאומית, החברתית, התרבותית והפוליטית שקופה וישירה, לא יכולתי שלא להיזכר לעתים בזמן הצפייה בו במלודרמות הגדולות של הוליווד, במיוחד אלה של דאגלס סירק.

"פרידה". תסריט ובימוי: אשגאר פרהאדי; צילום: מחמוד קאלארי; שחקנים: ליילה האטאמי, פיימן מואדי, סארה באייאט, סרינה פרהאדי, שאהאב חוסייני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו