בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די-וי-די

"צלילה חוזרת"

הדבר האחרון שעשה זהר לוי לפני שפרש מהמוסיקה היה להלחין את הפסקול לסרט מ-1982. מה ניתן ללמוד ממנו על הנעלם מספר 1 של הרוק הישראלי?

2תגובות

מצבו הבריאותי והכלכלי של המתופף והמלחין זהר לוי עורר לפני שבועות אחדים את חבריו המוסיקאים לקיים לכבודו בתל אביב מופע מחווה וגיוס כספים. זה קרה במקביל לציון 40 שנה לפירוקה המוקדם מדי של להקתו, "אחרית הימים", שזכתה זה מכבר למעמד מיתולוגי במוסיקה הישראלית.

דמותו של לוי, שמילא תפקיד חשוב בהתפתחות הרוק המקומי ואז נעלם כמעט בלי להשאיר עקבות, ריתקה רבים במשך שנים. רק לאחרונה נודע כי את הזמן האבוד השקיע לוי בפיתוח של תוסף לדלק או משהו מעין זה, ובחר לחיות בנתק מוחלט מעולם המוסיקה. כאשר חשב לחזור לנגן, היכה בו שבץ מוחי והותיר אותו מרותק לכיסא גלגלים.

חובבי המוסיקה מכירים את לוי של "מלכת אמבטיה" ושל "אחרית הימים", ושל כמה להקות ומיזמים מוסיקליים שבהם הלחין וניגן בראשית שנות ה-70. אבל נקודה נוספת מסתתרת בביוגרפיה של לוי, והיא עשויה לשפוך אור על דמותו של הנעלם מספר 1 של הרוק הישראלי. ב-1982 נבחר לוי להלחין את הפסקול לסרטו של שמעון דותן "צלילה חוזרת", בפרויקט שנהפך להרפתקה המוסיקלית האחרונה שלו, הקשר האחרון שלו לעולם המוסיקה.

זהו סרטו הראשון של דותן, בוגר המחזור הראשון של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שהיה בצעירותו לוחם קומנדו בצה"ל. "צלילה חוזרת" הוא עיבוד לסיפור מאת יהודית הנדל, על אודות לוחם שייטת צעיר (בגילומו של דורון נשר) שחברו הטוב לפלוגה נהרג בפעילות מבצעית, ועל הרומן המתפתח בינו לבין אשתו של החבר המת (בגילומה של לירון נירגד). עוד משחקים בסרט דני מוג'ה, דליה שימקו, מוסקו אלקלעי וזהרירה חריפאי.

סרטו של דותן, שמתגורר זה שנים רבות בארצות הברית ובקנדה, הגיע לפני שנים אחדות למדפי הדי-וי-די, ובנקודת הזמן הזאת מפתה לצפות בו קודם כל מנקודת המבט המוסיקלית; "צלילה חוזרת" מפגיש אותנו עם זהר לוי אחר, מאוחר יותר, עשור לאחר "אחרית הימים" ורגע לפני ההיעלמות הגדולה.

לוי היה אישיות כריזמטית וחריגה. הוא שפע רעיונות ושאיפות, אבל כנגן כלי הקשה שמעולם לא למד מוסיקה, הוא לא ידע כיצד ליישם אותם לבדו. הוא נהג לאסוף סביבו מוסיקאים, תחילה בהרכב "הזהר השביעי" ולאחר מכן ב"אחרית הימים". הלהקה, בעלת הצליל המורכב והכבד, התפרקה תוך זמן קצר בתחושה של חוסר מיצוי. הפירוק הותיר את לוי מתוסכל מאוד, אך בראיונות מהתקופה הוא לא מתייאש ומביע רצון ללמוד בעצמו מוסיקה, כדי שיוכל לבצע אותה בעצמו.

עד אז, סיפר לוי, נהג לשיר את המלודיות שלו ולהקליט אותן על גבי טייפ סלילים. כך לימד את נגניו את השירים. הנגנים עצמם, אגב, סיפרו במהלך השנים כי על אף שלוי חתם כמלחין על כל שירי "אחרית הימים", חלקם בכתיבה היה גדול. הפסקול של "צלילה חוזרת" היה, אולי, דרכו של לוי לתת למחשבות ולתחושות המוסיקליות שלו ביטוי ישיר יותר.

מחשבות ותחושות - זו היתה דרכו המוסיקלית של לוי, שמעולם לא כתב לחנים בפועל, כלומר בתהליך של כתיבה - גם לא בסרט הזה. לצורך הקלטת הפסקול הוא הזמין כמה מחבריו המוסיקאים - הגיטריסטים יצחק קלפטר ויהודה עדר והבסיסט אלון נדל - ונתן להם להשתולל באולפן על בלוזים שונים, כשבחלק מהזמן הוא מנגן בתופים, ובקטעים מסוימים יושב ליד הפסנתר ומנגן באינטואיטיביות הייחודית שלו.

לוי לא היה פסנתרן, אבל הנגינה שלו מרתקת: הוא נהג לתפוס זרם מחשבתי מוסיקלי כלשהו ולזרום אתו לאן שלקחו אותו ידיו, מחליט תוך כדי תנועה לאן לקחת את הצליל הבא. יהודה עדר, חבר שגויס להקלטת הפסקול, נזכר: "זהר הוא איש נורא אינטואיטיבי ורגיש, עם חושים נהדרים לכל מה שקשור לאסתטיקה של האמנות. לא היתה שם שום תמה, אבל אפשר להתרשם מהחתוליות שלו, מהפנתריות שלו".

ואכן, נגינת הפסנתר של לוי אינטואיטיבית במפגיע, משוחררת מיתרונות ומחסרונות הידע, נטולת כיוון אך מלאה ברגש. ככלל, המוסיקה בסרט מוגבלת לכמה קטעים בודדים, אבל השוני ביניהם מאפשר להתוודע אל הפנים השונות ביצירתו.

הקטע שפותח את הסרט הוא קטע שירה גברי נטול מלים, מעין המהום מונוטוני במלודיה פשוטה שמלווה תצלום מרוחק של פעולה ימית. זה נשמע כמו תפילה עמומה, משהו שבין מזרח למערב, בשני קולות נמוכים. הקטע הזה יחזור גם מאוחר יותר, אך הוא חריג לעומת שאר המוסיקה בסרט, שיש בה ממד הרבה יותר מאולתר ומג'ומג'ם.

לאחר מכן מגיע תורו של בלוז בסיסי, שבו לוי מנגן בתופים, ואפשר לזהות אותו בקלות באמצעות הסאונד של המערכת שלו: צליל יבש וצנוע שמסתיר הפתעות קצביות קטנות, המחזיר את המאזין לתופים של "אחרית הימים" ושל האלבום "14 אוקטבות" מ-1974, שגם בו תופף.

קטע נוסף מציג לראווה את נגינת הבס המרשימה של נדל, שנשמע כאן כמו גדולי הבסיסטים הבינלאומיים של התקופה, במלודיות ג'זיות המנוגנות במהירות מסחררת. לוי מלווה אותו בקונגס. מאוחר יותר מגיע תורו של בלוז נוסף, מסתורי יותר, עם חריקות מצילה ונהמות של פנדר רודס. המוסיקה בסרט דועכת תמיד מוקדם מדי, אולי לאור העובדה שהיא מתקיימת בעולם אווירתי שונה לחלוטין מזה שבו מתנהלת העלילה: בעוד שהסרט עוסק בלוחמי שייטת שמתמודדים עם המוות, המוסיקה של לוי הולכת למקומות הרבה יותר מופשטים, ומושפעת הרבה יותר מאינטואיציה, מדחפים שנשלחים לרחבי הפסנתר, מהרצון של לוי לחקור עולמות אחרים.

עדר מכנה את ההקלטות הללו "מעבדת מחקר מוסיקלית", ואולי הניתוק הזה של לוי מסיבת ההתכנסות, הבחירה בהזוי על פני המובן, וברגש על פני השכל, היא בעצם מאפיין מרכזי באישיותו של המלחין, שמיד לאחר "צלילה חוזרת" צלל אל מקומות לא ידועים ומאז לא חזר. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו