בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין פלסטין, גרמניה וישראל: יוסף פיצ'חזדה חוזר לביים

לאחר הפוגה ארוכה, וכשלצדו הצלם פרד קלמן שעבד עם בלה טאר, יוסף פיצ'חדזה חוזר לביים. במרכז סרטו "סוכריות", המצולם כעת בירושלים, עומד מאבק עסקי בין תאגיד ממתקים ישראלי לבין רשת שהקימו פלסטיני וגרמני. זה נגמר בדם

20תגובות

עין כרם. שורה של שולחנות ארוכים ניצבים זה לצד זה בחצר של אחד הבתים. צלצול פעמונים מגיע מאחת הכנסיות באזור, וגבר מחויך יושב על אחד השולחנות ומנגן באקורדיון. על כיסא למרגלותיו יושב השחקן מנשה נוי, אוחז סיגריה בפומית, לוקח שאיפה מדי פעם, ושר שיר חרישי. מחוץ לבועת השלווה הזאת, ההמולה בשיאה. אנשי צוות מתרוצצים מסביב, הצלם ועוזרו מתרגלים את תנועת המצלמה המתוכננת לסצינה הבאה, הבמאי מחלק הוראות אחרונות לשחקנים, ובכל רגע מישהו אחר מביט מעלה בדאגה, בתקווה שהעננים ימשיכו לכסות את השמים ולא יניחו לאף קרן שמש סוררת להפר את הסגריריות האפורה.

כאשר נשמעת הקריאה "אקשן", אפשר לראות על גבי המוניטור את ההמולה שמסביב מתארגנת במהירות לשוט ארוך, מוקפד ורב התרחשויות. אחרי קלוז אפ על האקורדיון שממלא את המסך, המצלמה מתחילה לנוע ימינה. פניה של שרה אדלר מבליחים לרגע קט בפריים, והמצלמה שממשיכה לנוע חושפת שמבטה המלטף מונח על נוי, המפזם לו שיר ישן. המצלמה אינה עוצרת. היא ממשיכה לנוע ברכות עד שהיא מגיעה לשני גברים היושבים בשולחן סמוך. "אני מצטער סאלה, באמת", אומר גבר מבוגר, באנגלית במבטא גרמני, לגבר שיושב לצדו.

"סאלח! סאלח! השם המזוין שלי הוא סאלח!" משיב לו זה בכעס. "מתי אתה עוזב?" הוא שואל. "הלילה", עונה הזר הגרום ומניח את ידו על הכתף של בן שיחו. "אולי בעתיד, ידידי הטוב, אולי יום יבוא ואנחנו עוד נחזור לעבוד ביחד", הוא אומר. בן שיחו הערבי מסנן קללה, מתרומם בזעם ומתרחק מהמקום.

אמיל סלמן

הסצינה הזאת מתעדת את פירוק השותפות העסקית בין הגיבור הפלסטיני של "סוכריות", סרטו החדש של הבמאי יוסף פיצ'חדזה, לבין שותפו הגרמני. סאלח, בגילומו של מכרם חורי, הוא סוחר ויזם ערבי ישראלי, שמחליט בתחילת הסרט להביא אושר לילדי המגזר הערבי בישראל באמצעות פתיחת רשת חדשה של חנויות ממתקים. הוא מגייס שותף גרמני (מייקל סרנה) וחולם להצליח בגדול.

ואולם, "החברה", תאגיד ישראלי החולש על שוק הממתקים הישראלי, והעומד בראשו - קלאוזנר (שמואל וילוז'ני), חשים מאוימים מהיוזמה החדשה, הן במישור העסקי והן במישור הפוליטי-תרבותי. הם מחליטים לעשות כל שביכולתם כדי לבלום את המתחרה החדש שלהם, ואינם בוחלים גם בדרכי פעולה אלימות ונלוזות במיוחד. עד מהרה מידרדר המאבק העסקי לאלימות עזה, שסופה מרחץ דמים חסר תוחלת.

מלנכוליה, אהובתי

"סוכריות", שמצולם בימים אלה בירושלים, מסמן את חזרתו לעשייה קולנועית של אחד הבמאים המוערכים והמעניינים הפועלים כיום בישראל. לאחר הפוגה של שמונה שנים, מאז ביים את סרטו האחרון "שנת אפס" (שמבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין, הגדיר בזמנו כ"אחד הסרטים הטובים, הבוגרים והמרגשים ביותר שהופקו בישראל בעת האחרונה"), חוזר סוף סוף פיצ'חדזה לחלוש על הפקה קולנועית חדשה ומסקרנת.

מדובר בקו פרודוקציה ישראלית-צרפתית, שאת התסריט שלה כתב פיצ'חדזה יחד עם דב שטויר (שכתב והפיק אתו גם את "שנת אפס"). השניים מפיקים את הסרט לצדו של רן פרידברג, וגם הפעם חוזר פיצ'חדזה לשתף פעולה עם אנשי צוות ושחקנים שליוו אותו בסרטיו הקודמים, ביניהם "לנגד עיניים מערביות" (1996) ו"בסמה מוצ'ו" (2000). "אלה אנשים שהם חברים שלי גם בחיים הפרטיים. בעיני לעשות סרט זה לקום בבוקר ולנסות לעשות משהו טוב עם האנשים שאתה אוהב להיות אתם", מסביר פיצ'חדזה בזמן אחת ההפסקות בצילומים.

נוסף על חורי, נוי, אדלר וסרנה, צוות השחקנים הגדול של "סוכריות" כולל, בין השאר, את מוני מושונוב, עזרא כפרי, דני גבע, דביר בנדק והשחקן הצרפתי סטפן פרייס ("5 כפול 2"). "הייתי אמור לעשות את הסרט הזה לפני יותר מחמש שנים, אבל מסיבות אישיות זה לא התאפשר, ולכן עזבתי את הפרויקט", אומר פיצ'חדזה. "כעבור כמה שנים, כשאנשים התחילו לשאול למה אני לא קם ועושה עוד סרט, התחלתי לשכתב את התסריט. במקור, הרעיון לסרט היה מבוסס על סכסוך סוכריות שמסלים למלחמה פוליטית, ומנסה לגעת במצבו הקיומי של האדם בעולם המודרני".

פיצ'חדזה מודה שיש בסרט הרבה רעיונות פוליטיים, "אבל הם תמיד נובעים מהאנושי, מבני האדם. רציתי לגעת בכל מיני בעיות - קיומיות, אזוריות ואנושיות - שבהן כולנו מתעסקים כל הזמן, אבל רציתי לעשות זאת לא באמצעות עיסוק ישיר בפוליטיקה, אלא דרך מאבק עסקי". בשלב מסוים, נתקל פיצ'חדזה בכתבה בעיתון שסיפרה על מלחמת קפה אכזרית, שהתחילה בין יצרני קפה במגזר היהודי לבין יצרני קפה ערבים. הרעיון הזה תפס אותו: "נשמע לי מעניין לערבב את העניין העסקי והאישי עם הפוליטיקה והסכסוך האזורי, ולשלב בכל זה גם את הזווית של אירופה, שמתלבטת אם להתערב בסכסוך הזה או לא".

ולמה דווקא סוכריות? "כי זה מה שאני אוהב ומה שכולם אוהבים", הוא מחייך. "אגב, אחרי שכבר התחלנו את הצילומים, התברר לנו שאותה חברה ערבית שנכנסה למלחמת קפה נגד החברה הישראלית, ניסתה אחר כך לנהל את אותו מאבק גם בתחום הסוכריות".

"זה סרט אקשן מלנכולי", אומר שטויר, שותפו לכתיבת התסריט. "יש בו סצינות מצחיקות וגם סצינות אקשן, אבל על הכל שורה מין מלנכוליה, שנובעת בעיקר מהדמויות, אבל במידה מסוימת גם מהמצב האזורי. זאת לא קומדיה, אבל גם לא סרט עצוב שלוקח את עצמו ברצינות. אני חושב שכקומדיה זה סרט עצוב למדי, וכטרגדיה, בהחלט אפשר לומר שיש בה הרבה אקשן וצחוקים. זה קצת כמו בסרטים של ז'אן רנואר, שבהם אין איש רע אחד, כולם כביכול בסדר, אבל בסוף מישהו מת. גם כאן אין רשע אחד. לכל אחת מהדמויות יש הצדקות למה שהיא עושה, אבל בסוף בכל זאת אנשים מתים".

אמיל סלמן

אתגרי צילום

"סוכריות" נעשה בתקציב של כשישה מיליון שקל, בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ, המיזם לקולנוע ולטלוויזיה ברשות לפיתוח ירושלים, יס וערוץ 10. על מלאכת הצילום של הסרט מופקד פרד קלמן, שצילם את שני סרטיו האחרונים של הבמאי ההונגרי המוערך בלה טאר ("האיש מלונדון", "הסוס מטורינו"). "הוא צלם ענק, יצא לי לפגוש אותו במקרה, ולאחר שהתיידדנו הצעתי לו לעבוד אתי על הסרט הזה והוא הסכים בשמחה", מספר פיצ'חדזה.

הוא מקווה כי העבודה עם קלמן תאפשר לו ליישם באופן מוצלח את השפה הקולנועית המורכבת שבחר לסרטו החדש. "זה סרט שהוא כל כולו - חוץ מסצינה אחת - עשוי בוואן-שוטים, וזה אומר כוריאוגרפיה מאוד מסובכת של מצלמה עם שחקנים, עם מרחב ועם זמן", מסביר פיצ'חדזה. "מאחר שפרד הוא כנראה הצלם הכי טוב שחי היום, בעיני לפחות, אתו אפשר לעשות את זה".

המשימה המאתגרת הזאת, לדבריו, היא שלב נוסף בהתפתחות המקצועית שלו. "באבולוציה שלי כבמאי התחלתי להרגיש שמיזנסצינות חתוכות התחילו קצת לשעמם אותי, והאתגר הזה, להצליח להחזיק זמן ומרחב בתוך יחידת זמן שאינה חתוכה - זה אתגר שמאוד רציתי להתמודד אתו. לצדו של פרד, יש לנו פה אנשי צוות ושחקנים נהדרים, שאני מכיר כבר שנים, והרגשתי שכולנו ביחד יכולים לעשות את זה".

ההפוגה הארוכה שלקח פיצ'חדזה מעשיית סרטים נבעה בין היתר ממותה של אשתו לפני חמש שנים. בעקבות זאת הוא נאלץ לגדל לבדו את שתי בנותיו, היום בנות 5 ו-10. "לא היתה לי אפשרות לעשות סרטים, כי לעשות סרט זה לקחת כמה חודשים הפוגה מהחיים, מהיום-יום, ועם שתי ילדות קטנות זה בלתי אפשרי", הוא מבהיר.

למרות שלל האתגרים הניצבים כעת לפניו, פיצ'חדזה שמח על החזרה לעשייה קולנועית. "זה אחד מהמעשים הסיזיפיים האלה", הוא אומר, "זה כמו לשאול מישהו שמטפס על האוורסט למה הוא עושה את זה. יש הרי כל כך הרבה קשיים ומהמורות בדרך, אבל באיזשהו אופן, זו קריאת תיגר על הסיזיפיות של החיים. ככה אני רואה עשייה של סרט. ולעשות משהו כזה, נגד כל הסיכויים, בעיקר בסרט מורכב כל כך כמו שאנחנו עושים עכשיו - יש בזה משהו מרגש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו