בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"מראה מראה": שלגיה התעדכנה, המסר לא

אף שהוא כולל מסרים חברתיים עכשוויים, העיבוד המודרני לסיפור האגדה לא מצליח להשתחרר מהמסר המרכזי, שלפיו נשים תמיד מקנאות זו ביופיה של זו

15תגובות

לקראת סוף "מראה מראה", סרט הילדים-נוער שהוא גרסה חדשנית של "שלגיה", אומרת הנסיכה (לילי קולינס) ש"צריך לשנות את הסוף של האגדה", והנסיך משיב לה כי "קבוצות מיקוד הוכיחו שלא צריך".

משפט זה מוכיח כמובן שהסוף כבר שונה, שכן האחים גרים, שכתבו את אגדת הילדים בגרמניה במאה ה-19, בוודאי לא הכירו את המונח הפרסומאי הזה. הוא גם מוכיח שהסרט, שעלה לאקרנים בסוף השבוע, מנסה להיות עדכני ולדבר אל קהל של ילדות ונערות (וילדים ונערים), שהאגדה על האם החורגת המקנאת בבת היפהפייה אולי כבר לא מרשימה אותן.

ואכן, כבר מתחילתו הסרט מסופר מנקודת מבט שונה מהרגיל, ובוודאי הפוכה מזו של "שלגיה" של דיסני מ-1937 - סרט האנימציה באורך מלא הראשון של האולפן המכונן הזה. המלכה (ג'וליה רוברטס) מכריזה שהנרטיב עובר לידיה. גם בהמשך מופיעים כל האלמנטים של הסרט ההוא - תפוח אדום, נשיקה שמבטלת כישוף, שבעה גמדים, קנאת נשים - אך הם מוגשים בהיגיון וסדר אחרים.

 

יש ב"מראה מראה" גם מסר חברתי, המדבר אל הקהל העכשווי. המלכה היא האחוז האחד, המאמלל ועושק את שאר 99% האנשים בעולם. שלגיה היא סוג של רובין הוד.

יש בסרט עוד סלט של אגדות ילדים - נשף כמו ב"סינדרלה", שבו הגיבורה פוגשת את הנסיך (ארני האמר, "הרשת החברתית"), המתאהב בה. היא נמלטת מהאירוע, ובמקום להשאיר נעל זכוכית אחת בודדה, היא מותירה מאחור ראש של ברבור - חלק מתחפושת מגוחכת שהמלכה הכריחה את אנשי חצרה ללבוש. הנסיך חובש כובע עם אוזני ארנב, כמו ב"אליס בארץ הפלאות". בשלב מסוים שלגיה מחליפה בגדים ועוברת אימוני קרב, ממש כמו בסרט הנהדר של דיסני "מולאן".

סרט פנטסיה חדש זה, בבימויו של טארסם סינג, גם מצטט, במתכוון או שלא, פנטסיה עדכנית - סדרת הטלוויזיה "משחקי הכס" עם החורף האינסופי שלה.

בנוסף לדגשים החברתיים, נקודת המבט העכשווית כוללת גם שלגיה הרבה יותר פעילה, שאפילו יוצאת לדו-קרב עם הנסיך שלה. שבעת הגמדים הם קורבנות של חברה מפלה על רקע יופי, והמלכה והמראה (שהיא גרסת פוטושופ שלה) הן אמירה אחת ארוכה על הבל היופי (סצינה שבה היא עוברת טיפולי ספא מגעילים ומגוחכים היא ההוכחה הניצחת לזה).

הרתיעה המוצהרת מיופי סותרת במידת מה את העיצוב המרהיב של הסרט, אחת מנקודות הזכות היחידות שלו (יחד עם הרעיון להפוך את הגמדים לשודדי דרכים ענקיים). למרות הנרטיב המתחלף והרעיונות המעודכנים, המסר הכללי של "שלגיה" נשמר - נשים מקנאות זו בזו בשל יופיין.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

המומלצים של אורי קליין>>>

לכל ביקורות הסרטים>>>

אלמנט נוסף המזכיר לצופים הצעירים מחשבה מיושנת הוא עונשה של המלכה, שמזדקנת באחת ולעד ואז מתאדה (ממש כמו המכשפה בסרט "הקוסם מארץ עוץ"). כך גם העובדה שהנסיכה - לאחר שהיא מתקוטטת עם הנסיך שלה, המשתובב אתה בפטרונות בקרב חרבות - נענית לו וליופיו ומתחתנת אתו. והם חיים באושר ועושר (אבל לא כזה שמנקר עיניים) עד עצם היום הזה.

עדכון אגדות ילדים לקהל עכשווי יכול להיעשות בצורה טובה. כך לדוגמה "פלונטר" של דרימוורקס מהשנה שעברה, סרט יפה ודינמי עם יסודות האגדה של "רפונזל". גם את "שלגיה" כבר עידכנו בצורה קצת יותר טובה: בסיטקום משנת 1987 שנקרא "The Charmings", שבו שלגיה והנסיך שלה חיו בפרבר אמריקאי במאה ה-20, וגם בסדרת הטלוויזיה "Once Upon a Time" שעלתה השנה בארצות הברית. אבל סרט זה מותיר את כל הרעיונות המיושנים - קנאת הנשים המולדת, התלות של הנסיכה בנסיך והיחס אליה כאל ילדה, גם ברגעים החזקים שלה - בנוסף לגודש מעיק של מרכיבים קסומים.

נקודה שכנראה אינה מעניינת את קהל הילדים של הסרט היא תפקידה של ג'וליה רוברטס בסרט. קשה להיזכר בה בתפקיד מרושע, ונראה כי היא מתמסרת אליו ואל התלבושות המוגזמות שהוא מזמן לה. כיף גם לראות סרט בהשתתפותה שבו עיניה אינן מתמלאות בדמעות של עלבון, כמו בכל כך הרבה סרטים של הכוכבת מספר אחת של הוליווד. אך אין די בתפקיד המרושע הזה שלה בשביל להפוך את דמות המלכה בסרט למעניינת יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו