בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסמס שהוביל לסרט החדש של אבי נשר

הבמאי אבי נשר חשב רק לבקש משאנן סטריט לכתוב לו מוסיקה לסרט, אבל זה נגמר בתסריט משותף. ביקור באתר הצילומים של "פלאות"

24תגובות

אבי נשר אוהב לחשוב על המוסיקה של הסרט שלו עוד לפני שהוא מתחיל לכתוב את התסריט. בשבוע שעבר, בהפוגה קצרצרה בצילומי סרטו החדש "פלאות", הוא סיפר כיצד מחשבות על המוסיקה הובילו אותו באחרונה לנטוש את הרעיון המקורי שהיה לו לתסריט ולצרף למלאכת הכתיבה שלו שותף מעניין ומפתיע.

בעוד אנשי הצוות ממהרים להכין את כל הדרוש לצילומי הסצינה הבאה בסמטה הסמוכה, נשר מספר כיצד מסרון קצר ששלח בסוף הופעה הביא ליצירת הסרט "פלאות".

כבר היו לו שלושה רעיונות לתסריטים, הוא אומר, ואז החל לחפש רעיון למוסיקה מתאימה. הוא יצא להופעה של 'הדג נחש', התלהב ממה שראה ושמע ומיד בסופה שלח הודעת אס-אמ-אס לסולן, שאנן סטריט. "כתבתי לו שזה היה נהדר ושאני אשמח לפגוש אותו כדי לדבר על כתיבת מוסיקה לסרט הבא שלי", מספר נשר. "נפגשנו בבית קפה תל-אביבי ודיברנו על מוסיקה, ובהיותו אחד האנשים הנחמדים ביותר שחיו אי-פעם הוא הציע 'בוא ואראה לך את ירושלים'. סתם כך, בלי מטרה".

אמיל סלמן

וכך, נשר התל-אביבי ושאנן סטריט הירושלמי החלו להיפגש. לפעמים בירושלים, לפעמים בתל אביב. ובמסגרת הידידות שצמחה שיתף הבמאי את המוסיקאי ברעיונות שהיו לו לתסריט החדש. "זה היה קצת כמו בג'ם סשן בג'ז, כשאתה פוגש עוד מוסיקאי", אומר נשר. "בעברי הייתי הרבה שנים מוסיקאי ג'ז לא מאוד מוכשר, ניגנתי בגיטרה, ופתאום זה היה תענוג לפגוש נגן אחר ולצאת למסע מוסיקלי עם עוד מישהו. זה היה ג'ם סשן של רעיונות, שגדל, התפתח ונעשה כל כך נעים, עד שברגע מסוים, כמו שאומרים בקולנוע אמריקאי, 'I popped the question'", הוא מחייך.

נשר שאל את שאנן סטריט אם יסכים לכתוב יחד אתו את התסריט לסרטו הבא. ברגע הראשון סולן "הדג נחש" נבהל והבהיר שאין לו שום ניסיון בכתיבת תסריטים, אבל נשר מיהר להרגיע: "הטקסטים שאתה כותב גאוניים, ואתה איש מאוד מילולי, אתה תהיה טוב בזה", אמר לו. "בתסריטאות יש אלמנט של ארכיטקטורה ומבנה, לצד ממד של פואטיקה. אני בארכיטקטורה יודע דבר או שניים, ואילו הפואטיקה זו מתנת אל. זה מה שאתה תביא אתך".

לאחר היסוס ראשוני קיבל עליו שאנן סטריט את האתגר, והשניים החלו לעבוד יחד. לאחר כתיבה משותפת אינטנסיבית שנמשכה כמה חודשים, החלו בשבוע שעבר צילומי הסרט "פלאות" בירושלים. "זו בסך הכל הפעם השנייה שלי בחיים על סט של סרט. הייתי פה שלשום בפעם הראשונה. הכל פה חדש בשבילי", אומר שאנן סטריט, שהצמיח זקן עבות לצורך תפקיד קטן שהוא מגלם בסרט: תפקיד של חרדי, בעל בית קפה שבו הגיבור שותה קפה כל בוקר.

ארנב בבר

נשר מזנק ממקומו וממהר לצילומי הסצינה הבאה, ושאנן סטריט ניגש בנינוחות אל הסמטה הצרה והתלולה בשכונת מוסררה שבה מצולמת הסצינה. הוא משקיף על ההתרחשות מן הצד. נשר מחלק הוראות אחרונות לשחקנים, הצלם מישל אברמוביץ' תופס את מקומו והצילומים מתחילים.

אדיר מילר, במגבעת שחורה ומעיל עור, הולך בצעדים מהירים בעקבות אורי חזקיה. בשלב מסוים הוא שולח יד ל™פִנים, תופס את חזקיה, דוחף אותו בכוח לפתח אחד הבתים ושם מצמיד אותו לקיר.

"תגיד, מה אתה חושב שאתה עושה? מה יש לך בראש, שכל או בקלאווה? מה עשית?" מסנן מילר, מאיים על חזקיה באגרוף מונף.

"מה עשיתי, תירגע, לא עשיתי כלום", עונה חזקיה, מבועת כולו.

"אתה יודע בכלל למה אתה נכנס? זה עניין רע, רע מאוד. ביקשתי ממך לעזור, לא לסבך", ממשיך מילר.

"מצטער, לא התכוונתי, עזוב אותי", רועד חזקיה, "אני לא חייב לך כלום".

חזקיה, בתלתלים פרועים, זיפים ובגדים מכוסים בכתמי צבע, מגלם את גיבור הסרט, המכונה ארנב. ארנב הוא ברמן שעובד בפאב ירושלמי והוא גם צייר גרפיטי. באחד הימים הוא מגלה שבדירה הסמוכה לדירתו כלוא רב מפורסם (יהודה לוי) בעל כוחות מסתוריים. חוקר פרטי (מילר) שמחפש את הרב הכלוא מנסה להיעזר בשירותיו של ארנב, וכך גם צעירה יפהפייה (יובל שרף) שהיא קרובת משפחתו של הרב. היחידה שנחלצת לעזרתו של ארנב בכל התסבוכת שנוצרת סביבו היא האקסית שלו (אפרת גוש), מלצרית שעובדת לצדו בפאב.

אמיל סלמן

האם זו קומדיה? דרמה? "לא מבין בז'אנרים, אני קורא לזה מתח-צחוקים", מחייך שאנן סטריט. דמותו של ארנב מבוססת בחלקה עליו, הוא מספר: "הייתי ברמן שמונה שנים, עד גיל 30. זה היה בהתחלה של 'הדג נחש', עד שהוצאנו את הדיסק הראשון. הבר שארנב עובד בו דומה מאוד לבר שבו אני עבדתי, האנשים שנכנסים אליו דומים מאוד לאנשים שנכנסו לבר שבו אני עבדתי, וכך גם כל החיים שלו, של לעבוד בלילה ולהיות אמן ביום. גם ההומור דומה, וגם האופי, הרצון להימנע מקונפליקטים, להתרחק מכל מה שקצת מסובך. זה משהו שאתה חייב כדי לשרוד בעיר הזאת".

ואולם, הבחירה להעמיד את ירושלים במרכזו של הסרט לא היתה תוצאה של המפגש עם שאנן סטריט. נשר מספר כי את ההחלטה הזאת קיבל עוד לפני שפגש בשותפו לכתיבה. "אני אוהב מאוד סרטים שלעיר שבה הם מתרחשים, או למקום שבו הם קורים, יש משמעות ממש כמו לדמות", הוא מסביר. "כך למשל היה עם עיירת הפיתוח ב'סוף העולם שמאלה', עם צפת ב'הסודות' ועם חיפה ב'פעם הייתי'. וירושלים תמיד ריתקה אותי. אני לא מכאן, אבל אני כבר הרבה זמן מלמד פה. זו עיר פואטית, שכמעט תמיד מציגים אותה בסטריאוטיפים הפרוזאיים שלה, והחלטתי שאת הסרט הבא שלי אני רוצה לעשות פה".

במובן הזה, נדמה שנשר לא יכול היה לבקש לעצמו שותף מתאים יותר מהמוסיקאי שכתב אתו את התסריט. שאנן סטריט, ירושלמי גאה שנולד בעיר, גדל בה ואפילו הצליח לשרוד בכל גלי ההגירה ממנה, לקח את נשר לסיורים בעיר, הכיר לו אותה מקרוב והקפיד להטמיע את האווירה המיוחדת שלה בתסריט.

"כירושלמי, האיכות המרכזית של העיר הזאת היא, לדעתי, שבשטח קטן מאוד אתה יכול לפגוש בה אוכלוסיות השונות זו מזו כמו שמים וארץ", הוא אומר. "אני חושב שזו העיר היחידה שיכולה לזמן מפגש בין דמויות כל כך שונות, כמו הדמויות שבסרט, בצורה טבעית. היה חשוב לי שיחלחל לתסריט תת-מודע ירושלמי. לפעמים אנשים חושבים שאי אפשר לחיות פה, שאי אפשר ליהנות מהחיים פה, שזה מקום פסיכי. מכל אלה, מה שבאמת נכון הוא שזה באמת עולם פסיכי. אבל אפשר הרי ליהנות ממקום פסיכי. בעיני ירושלים מציעה את האפשרות ליהנות מחברתם של אנשים שמאוד מאוד שונים ממך. לא לפחד מזה ולא להתבצר במי שאתה, אלא ליהנות מהחיים במחיצתם".

קרקע בוערת

הסרט "פלאות" מזמן מפגש בין אמן חילוני לבין רב ­ שתי דמויות שנראות רחוקות להפליא זו מזו. נשר מבהיר כי יש כאן ניסיון לעמוד על הדמיון שקיים בכל זאת בין אמנות לאמונה. הרי אמונה באלוהים פירושה אמונה במה שאתה לא רואה, ויצירת אמנות מביאה משהו מהבלתי-נראה אל הנראה, הוא מסביר. בשני המקרים מדובר בתהליך של חקירה ובירור.

"דיברנו הרבה על המפגש הזה בין אמן חילוני לבין אדם דתי, ועל הדיאלוג שמתפתח ביניהם תוך כדי כך שהקרקע בוערת מתחת לרגליהם", אומר נשר. "שאנן היה דתי יותר בנעוריו, ואני למדתי בישיבה. שנינו עברנו מאמונה לאמנות, אבל יש לנו הרבה חברים שעשו את המסלול ההפוך וחזרו בתשובה.

"המתח הפנימי שבין אמנות לאמונה נראה לי עניין מרכזי בחוויה הישראלית של היום. אנחנו חיים בחברה שנלחמת על זהותה: פעם היא עסקה בסוציאליזם ובהגשמה, ואילו היום היא עוסקת יותר ויותר באמונה ובכסף. בעיני המלחמה הזאת על הזהות היא נושא לא פחות מרכזי אצלנו מהדיון בהחזרת שטחים".

אמיל סלמן

אף שאלמנטים רבים בדמותו של גיבור הסרט מבוססים על שאנן סטריט, הוא ונשר החליטו שארנב יהיה אמן גרפיטי ולא מוסיקאי שכותב שירים. הבחירה הזאת איפשרה להם להפוך את הדמות לאלטרנטיבית יותר, לרחוקה יותר מהמיינסטרים, מבהיר שאנן סטריט. "לאורך השנים הכרתי עשרות אמנים ירושלמים אלטרנטיביים", הוא אומר. "יש המון כאלה. ראפ זאת אמנות שוליים, וכך גם גרפיטי. גרפיטי לציור זה בעצם מה שראפ לשירה".

בזמן ששאנן סטריט משווה גרפיטי לראפ, נשר מוצא נקודות דמיון בין אמנות הרחוב הזאת לבין הקולנוע. "בעיני, אידיאלית, קולנוע היה בחינם וכולם היו יכולים לראות אותו. אחד הדברים היפים באמני גרפיטי זה שהם מציירים לכולם, לא למוזיאונים ולא לאספנים, כולם יכולים לראות את האמנות שלהם. גרפיטי זה קצת כמו קולנוע, במובן שזו אמנות שמתקשרת עם התרבות כולה, לא אמנות אליטיסטית. בשבילי אין אנשים פשוטים מדי, אין אנשים שאינם משכילים מספיק. בסרטים שלי אני מדבר אל העם שבו אני חי. אני אוהב מאוד אמנות שיש בה צדדים גבוהים ונסתרים, אבל היא גם פתוחה מאוד, נגישה לכולם. כמו הסרטים של היצ'קוק למשל".

מציאות לא-קיימת

בסרט "פלאות" ציורי הגרפיטי של ארנב גם משמשים לעתים נקודת מוצא לסצינות שאנשי ההפקה מכנים אותן "ארנב-ויז'ן". אלה סצינות שבהן הצופים מצטרפים אל הגיבור ורואים דרך עיניו מציאות אחרת, ספק הזויה, ספק מדומיינת.

"ארנב-ויז'ן זו היכולת לראות את הלא-קיים, לראות ציור קם לתחייה, לראות דברים שאינם שם, לחוות בו-בזמן את המציאות וגם עוד מציאות חלופית", מסביר נשר. "לסרט יש סיפור סדור, אבל מפעם לפעם יש בו בריחה למציאות יזומה, לא-קיימת. זה ניסיון לתרגם את הדרך שבה אמן תופש מציאות".

לשם כך עובד נשר לראשונה בקריירה שלו באנימציה. לפני כמה חודשים הוא החל לחפש אנימטורים, קיבל כ500 פניות ומתוכן בחר חמישה יוצרים, הוא מספר. יחד אתם הוא פיתח קונצפטים חזותיים, שישמשו בסיס לאנימציה שתשולב בחלק מסצינות ה"ארנב-ויז'ן".

את "פלאות" מפיקים משה וליאון אדרי ודודי זילבר, בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ והמיזם לטלוויזיה וקולנוע בירושלים. בתפקיד הראשי משחק כאמור הסטנד-אפיסט אורי חזקיה, שזו לו הופעה קולנועית ראשונה. ליהוק זה מצטרף למה שכבר נהפך למסורת אצל נשר: ליהוק של קומיקאים במקום שחקנים לתפקידים מרכזיים בסרטיו. כך עשה למשל עם גידי גוב ב"הלהקה" ו"דיזנגוף 99" ועם אדיר מילר ב"הסודות" ו"פעם הייתי".

"אני אוהב קומיקאים בקולנוע, אני חושב שיש בהם איכות ספונטנית מאוד", מסביר נשר. "שחקנים בעצם כישרונם מהווים לפעמים מכשלה, דווקא מפני שהם כל כך טובים בלשחק. בקולנוע צריך להיות, לא לשחק. קומיקאים לעומת זאת מגיבים לרגע שבו הם נמצאים, הם חדים מאוד ויכולים לזכור טקסט בלי לזכור אותו בדיוק. הם הרי זוכרים בדיחה אבל מספרים אותה בכל פעם בצורה אחרת. אני לא אוהב טקסט שנלמד יותר מדי בעל פה וגם לא אוהב אלתור. אני אוהב את האמצע שבין אלה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו