שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הבריחה מביירות: על סט סרטו החדש של ערן ריקליס

התקציב גבוה, הסרט דובר אנגלית, המפיקים זרים והשחקן הראשי אמריקאי, אבל הבמאי ערן ריקליס מאמין ש"זייתון" יתאר נאמנה את לבנון של מאי 1982

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן

לפני שבועיים ביירות 1982 קמה לתחייה לא הרחק מנמל חיפה. דיוקנו של באשיר ג'ומייל, המנהיג הלבנוני שנרצח, מוטבע על גבי שלט ענק ומאובק על גבעה צדדית - משקיף על המתרחש. אמבולנס עם כיתובים בערבית חוצה את הכיכר. בעקבותיו נוסע טנדר שבחלקו האחורי שני לוחמים במדים מנומרים, אוחזים תת-מקלע גדול. אופנוע מטרטר לאורך הכביש ולאחד מהצעירים שרוכבים עליו מטול אר-פי-ג'י אימתני. שרשרת קליעים תלויה ברפיון על כתפו.

מסביבם הרחוב הומה. אווירת שוק ים-תיכוני משתלבת במזג האוויר השרבי. דוכנים לממכר ירקות ומשקאות קרים; כמה רוכלים חוצים את הכביש עם עגלות מלאות סחורה; אחרים שמכריזים בקול על מרכולתם. הערבית שבוקעת מפיהם משתלבת בקריאות המואזין ממסגד סמוך.

גבר נושא רתמה שחורה - שאליה מחוברת מצלמה כבדת משקל, וצוות קטן של אנשים שמתרוצצים מאחוריו - חושף כי הכיכר הלבנונית הזאת אינה אלא תפאורה שהוקמה במיוחד לצורך צילומי סרט חדש. המצלמה נמצאת בתנועה מתמדת, עוקבת אחרי פאהד, ילד כבן 12 שמפלס דרכו בכיכר ההומה. "סיגריות! סיגריות!" הוא צועק בערבית, מנופף בחפיסות לעיני קונים פוטנציאליים.

אתר הצילומים של "זייתון" בחיפה; במרכז: השחקן הראשי סטיבן דורף. סטיבן סודברג כמודלצילום: חגי פריד

מדוע הפכה לבנון לכוכבת האמיתית של הקולנוע הישראלי? דברו על זה בפייסבוק

ג'יפ לבן של כוחות האו"ם נעצר במרכז הכביש, וקצינה בלונדינית מסמנת שהיא רוצה לקנות סיגריות. למורת רוחם של הילדים הלבנונים סביב, הילד הפלסטיני מצליח להגיע אל הג'יפ ראשון. הוא מושיט לקצינה סיגריות וחפיסת מסטיק, היא משלמת לו והג'יפ ממשיך בדרכו. הנערים הלבנונים ממהרים להתנפל על הילד: "עוף מהרחובות שלנו! תחזור למחנה המסריח שלך!" הם מטיחים בו ומפילים אותו לקרקע. חבר מסייע לו לקום ולהימלט מהמקום.

בינתיים צוות הצילום מבצע מין מחול משונה סביב ההתרחשויות. המצלמה - בשוט ארוך במיוחד - נעה, מסתובבת, מתקרבת אל הילד ומתרחקת ממנו. לבסוף מעמיסים אותה על רכב נוסע מבלי להפסיק לצלם.

קאט. שוט באורך כשתי דקות, עם עשרות ניצבים, ארט מוקפד ומצלמה שלא מפסיקה לנוע הגיע לסיומו. כ-150 ניצבים ואנשי צוות מיוזעים מסדירים נשימה, שותים משקה קר, מתכוננים לטייק הבא. סט בסדר גודל כזה הוא מחזה חריג במציאות הקולנועית המקומית. "זייתון" מצולם בימים אלה בישראל כהפקה בינלאומית לכל דבר: הוא דובר אנגלית, המפיקים זרים, התקציב גבוה, והשחקן הראשי אמריקאי.

ריקליסצילום: חגי פריד

פי שמונה מסרט ישראלי

מי שמתזמר את הסצינה המורכבת הוא הבמאי ערן ריקליס. בכובע מצחייה שחור ובצעדים מהירים, הוא מלווה את צוות הצילום. בין טייק לטייק מחלק הוראות לאנשי הצוות, לשחקנים ולניצבים. יחסית לגודל ההפקה ולמורכבות הסצינה, הוא רגוע למדי. אחרי שביים את "פלייאוף" לפני כשנה וחצי בתקציב של 25 מיליון שקל, נראה שהוא מתחיל להתרגל לניהול הפקות בסדר גודל כזה. כרגע תקציבו של "זייתון" כ-7.8 מיליון דולר - פי שמונה מסרט ישראלי ממוצע.

אדם נוסף שלא מתרגש מגודל ההפקה הוא הבריטי גארת אנווין, אחד ממפיקי הסרט. מי שהניף לפני כשנה את פסלון האוסקר לסרט הטוב ביותר, "נאום המלך", מסתובב בשרב החיפאי חבוש בכובע בוקרים ומשקיף על המתרחש. הוא מספר כי התוודע לפרויקט לראשונה בסוף 2010, כשהציג את "נאום המלך" בפסטיבל הסרטים בדובאי. שם פגש את המפיק האמריקאי של הפרויקט, פרד ריצנברג, ואת התסריטאי האמריקאי-פלסטיני נאדר ריזק - מהנדס אלקטרוניקה שזה התסריט הראשון שכתב.

"הם סיפרו לי קצת על הסרט ונתנו לי לקרוא את התסריט, אבל מכיוון שנסעתי משם לטקס האוסקר בלוס אנג'לס - לקח לי זמן לקרוא אותו. כשסוף סוף זה קרה, התלהבתי. חיפשתי סרט שונה מ'נאום המלך' - מבחינת הסיפור ומקום ההתרחשות - ולכן הפרויקט הזה התאים לי. רציתי לצלם מחוץ לבריטניה, בחלק אחר של העולם. זה הכיף בלהיות מפיק: אתה יכול לחפש איזה פרויקט שאתה רוצה".

עלילת "זייתון" מתרחשת במאי 1982, כמה שבועות לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, כאשר לכל ברור שתקיפה ישראלית בלבנון היא רק שאלה של זמן. טייס ישראלי (האמריקאי סטיבן דורף) יוצא למשימה שגרתית בשמי לבנון, אך תקלה במנועים מאלצת אותו לנטוש את מטוסו מעל ביירות. כוחות אש"ף לוכדים אותו, ומתכוונים להחזיק בו כקלף מיקוח לצורך משא ומתן עתידי עם ישראל.

כעבור כמה ימים בשבי נוצר קשר מיוחד בין הטייס לבין פאהד, שהתייתם מאביו זמן קצר לפני כן. פאהד גדל על סיפורים ששמע מפי אביו וסבו על פלסטין, שבה נולדו ושממנה גורשו, וחולם להגיע לכפר הולדתו של האב. כאשר הטייס מחליט לברוח, פאהד מסכים להצטרף למסעו המסוכן לגבול ישראל, בתקווה להגשים את חלומו. בדרך נאלצים השניים להתגבר על מכשולים רבים וגם לגשר על הפערים ביניהם.

של מי המצפון הזה

בזמן הפסקה בצילומים מתפנה ריקליס לספר כי בתחילה כלל לא התלהב מהתסריט. "קיבלתי אותו לפני שלוש שנים, כשהייתי באמצע הצילומים של ‘מיראל' (סרטו של ג'וליאן שנאבל שצולם בארץ, וריקליס שימש כמפיק הישראלי שלו, נ"א). ידעתי שאני עומד לפני שני פרויקטים נוספים - ‘שליחותו של הממונה על משאבי אנוש' ו'פלייאוף'. ידעתי שצפויות לי שנתיים מטורפות, והחלטתי שהתסריט הזה לא מספיק טוב".

מעבר לאיכות התסריט, ריקליס לא התלהב מהרעיון לחזור ולביים סרט שהעלילה שלו נוגעת בסכסוך האזורי. "אמרתי לעצמי שאני את הטרילוגיה המזרח-תיכונית שלי כבר גמרתי - ‘גמר גביע', ‘הכלה הסורית' ו'עץ לימון'", הוא מחייך. "חוץ מזה, הרגשתי שהתסריט בעייתי כי הוא לא נכתב פה. הודעתי שאני מוותר, ושאם יחליטו לשנות את התסריט - שידברו אתי שוב".

בשנה שעברה, לאחר שהשלים את העבודה על "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (שזכה בחמישה פרסי אופיר, כולל לסרט ולבמאי) ועל "פלייאוף" (שהתבסס על סיפור חייו של רלף קליין ולא זכה להצלחה גדולה בישראל), קיבל ריקליס שיחת טלפון שהפתיעה אותו. "הודיעו לי ששיכתבו את התסריט לפי ההערות שלי, ושגארת (אנווין) מועמד להצטרף כמפיק לפרויקט. נפגשתי אתו, החלטתי ללכת על זה והתחלתי לעבוד עם התסריטאי על השכתוב", הוא מספר.

"זייתון", לדבריו, הוא מעין וריאציה אופטימית על השאלה מה היה קורה אילו טייס ישראלי שנפל בשבי במדינה ערבית היה מצליח לברוח משוביו ולפלס את דרכו בחזרה לישראל. "הרי כל סיפורי השבי שאנחנו מכירים היו יכולים להיגמר אחרת אם הכל היה מתגלגל באופן שונה", אומר ריקליס. "בסרט הזה קורה משהו פנטסטי, אבל בעיני גם אמין - ילד שהוא פליט פלסטיני מפנטז להגיע אל הכפר שבו נולד אביו, ורואה הזדמנות להגשים את חלומו אם יעזור לטייס הישראלי.

"אסון רודף אסון, כך שיש לו אינטרס לעזור לטייס. גם לטייס, כמובן, יש אינטרס. הוא רוצה שהילד יעזור לו, ומתכנן להיפטר ממנו בדרך. לבסוף המצפון שלו - אני מתלבט אם לומר המצפון הישראלי - לא נותן לו לעשות זאת, והוא ממשיך אתו".

אמירה מחלחלת

ריקליס מודה כי הבחירה בדורף האמריקאי ("בלייד", "אויב הציבור") לתפקיד הראשי היתה מורכבת. "ברור שבאופן נורמלי את הדמות הזאת היה צריך לגלם שחקן ישראלי. אבל כשעובדים בתקציבים כאלה, קשה לגרום למשקיעים להיכנס להפקה בלי שמות של שחקנים מוכרים", אומר ריקליס. "עם זאת, מכיוון שרוב הסיפור מתרחש בלבנון, הטייס כמעט לא צריך להתמודד עם עברית. לכן אני מאמין שזה מצליח בכל זאת להיראות אותנטי.

"סרט על שני אנשים שצריכים לשרוד אינו פוליטי", הוא מוסיף. "אבל אין במקום הזה יום בלי פוליטיקה. לא יעזור לי כלום: ילד פלסטיני וטייס ישראלי - עם ההיסטוריה של האזור הזה, ומלחמת לבנון בפתח - זה מטען שמרחף מעל לסרט. גם אם אין פה ניסיון להביע עמדות פוליטיות, האמירה שלי מחלחלת פנימה. לא הרבה סרטים ישראליים נותנים פנים אנושיות לצד השני, ובזה אני תמיד קצת מתגאה".

זה כיף לעשות סרט גדול עם תקציב גבוה, הוא מבהיר, אך באותה נשימה טוען שלפעמים הוא מתגעגע לצלם סרט צנוע יותר. "סרט קטן וקומנדואי, כמו ‘צומת וולקן'", הוא מדגים. "בסרט עם תקציב גדול העבודה היא אותה עבודה, רק שהלחץ הרבה יותר גדול. במאים כמו סטיבן סודרברג עושים סרטים משני הסוגים. זה מודל מאתגר, ששומר את המוח מחודד".

אנווין מספר כי לא היסס לצלם את הסרט בישראל. לפני כשבע שנים עבד כאן על פרויקט לבי-בי-סי, והתרשם מרמתם של אנשי המקצוע המקומיים. לכן, נראה לו אך טבעי לצלם כאן את הסרט. כך גם בנוגע להחלטה להפקיד את הפרויקט בידי ריקליס. "אני לא מכיר מספיק טוב את האזור, והיחסים בין העמים שחיים כאן זה נושא רגיש", הוא אומר. "השילוב בין כותב פלסטיני לבמאי ישראלי - שסרטיו הקודמים הוכיחו את רגישותו הפוליטית - נראה לי נכון".

הסכם הקו-פרודוקציה שנחתם לאחרונה בין ישראל לבריטניה מקל על צילום הפקה מסוג זה בישראל, וגם עיריית חיפה באה לקראתם. ראש העיר חיפה, יונה יהב, מגיע בהפסקת הצהריים כדי לקצור מחמאות, אבל בעוד הוא לוחץ ידיים ומצטלם עם קברניטי הסרט, מתנפלת עליו קבוצת סוחרים זועמים. הם כועסים על כך שבגלל צילומי הסרט נסגרו לתנועה הרחובות הסמוכים, ועקב כך נפגעה פרנסתם. כאשר שוככת המהומה אנשי ההפקה מתארגנים לקראת צילומי הסצינה הבאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ