בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזימות מקומיות: ראיון עם ערן קולירין

אחרי ההצלחה של "ביקור התזמורת", ערן קולירין מפתיע בסרט מהורהר. אך אף ש"ההתחלפות" עוסק במצב תודעתי וקיומי, הבמאי סבור שהוא ישראלי מאוד

12תגובות

"ההתחלפות", סרטו החדש של ערן קולירין, שונה מאוד מהסרט הקודם שביים, "ביקור התזמורת", שנחל הצלחה גדולה בישראל ובחו"ל. כבר בתחילת הפגישה עמו הוא ממהר להבהיר זאת. מי שמצפים לעוד קומדיה אנושית הכובשת את הלב מיד, עלולים איפוא להתאכזב.

"אני רוצה שהקהל יידע שזה סרט אחר, שונה", אומר קולירין; "סרט שמציע התנסות אחרת, שדורש סבלנות מצופיו. אבל זה גם סרט על אנשים, שנעשה מתוך כנות ומתוך אהבת אדם. זהו סרט עלינו, על מי אנחנו ועל היחס שלנו לחיים שלנו. אלה החיים וזה מה יש".

"ההתחלפות" ספוג בתחושה המגולמת במושג שהמציא גיבור ספרו של ג'וזף הלר "מלכוד 22", יוסאריאן, כדי לתאר את החוויה הקיומית שלו. זהו המושג "presque vue", שמשמעותו המילולית בצרפתית היא "כמעט נראה"; הוא מורכב משני מושגים קיימים: "דז'ה וױ", המתאר את התחושה שמשהו שקורה לנו כבר קרה לנו פעם, ו"jamais vue", המתאר את התחושה שמשהו מוכר לנו, לעתים קרובות מלה - הוא זר לנו. המושג החדש, המשולב, של יוסאריאן נועד לתאר את התחושה של הוויה שאולי קיימת ואולי גם לא; מתרחשת ולא מתרחשת בעת ובעונה אחת.

 

בניגוד ל"מלכוד 22", "ההתחלפות" אינו מתרחש בשדות קרב ממשיים, אלא בטריטוריה שלווה הרבה יותר. במרכזו פיסיקאי ושמו עודד. הוא עובד באוניברסיטה, נשוי לתמי, והשניים מתגוררים בדירה נאה באחד מאותם בניינים מהוקצעים, שכולם דומים זה לזה, אי שם ברמת אביב.

לא רק שהמציאות של עודד ספוגה כולה באותה תחושה יוסאריאנית, אלא שקולירין, בן 38, מאמין שהקולנוע עצמו הוא אמנות ה"presque vue" - מה שקורה ולא קורה בו-בזמן. בתחושה הזאת, שמדימוי אמנותי מתגלגלת להיות דימוי קיומי, עוסק סרטו החדש.

איך מתחילים לספר על מה הסרט? לשם היעילות אשתמש בתקציר שפורסם כש"ההתחלפות" הוקרן לראשונה בישראל בפסטיבל הסרטים של חיפה באוקטובר האחרון; אך התקציר הזה רק רומז על ממד מוגבל מאוד של הסרט.

יום אחד חוזר עודד ממשרדו באוניברסיטה הביתה בשעה שאינו נוהג לבוא בדרך כלל, מכיוון ששכח בבית תיק שנחוץ לו לעבודתו במשרד. כל מה שנגלה לפניו בביתו, כולל אשתו הישנה בחדר השינה שלהם, נדמה לו זר ואחר.

ככה זה בערך (או presque בצרפתית, אם לחזור רגע להמצאה של יוסאריאן) מתחיל, ומכאן והלאה הסרט עוסק במצב התודעתי והקיומי שעודד נקלע אליו בעקבות השינוי הזה בשגרת החיים שלו.

הרודנות של הנרטיב

כאשר "ביקור התזמורת" הוקרן בפסטיבל קאן ב-2007, וכבר צבר ביקורות טובות והסתמן כהצלחה, נדמה היה, בפגישה עם קולירין אז, שהוא שרוי בהלם מסוים מהתגובות לסרטו. כעת הוא מודה, שלא רק היה בהלם אלא אף חש אשמה מסוימת.

אשמה? "כן", עונה קולירין, "כי הרגשתי שאם כולם כל כך אוהבים את הסרט, אולי משהו
לא בסדר בו".

האם "ההתחלפות" איננו גם סרט על השינוי שחל בחייו כהרף עין כמעט בעקבות ההצלחה של "ביקור התזמורת"? קולירין מסכים. פתאום הוא היה מפורסם, והפרסום מנע ממנו לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות: להסתכל על אנשים. פתאום הסתכלו עליו, ולפעמים הוא פשוט רצה להיעלם. כל התפישה שלו בנוגע לעצמו השתנתה.

דודו בכר

שתי מלים הנשמעות לאחרונה בהקשר של סרטך החדש הן הפתעה - על כך שלא עשית סרט שדומה יותר ל"ביקור התזמורת", ואומץ - על שעשית סרט שללא ספק פונה לפלח קטן יותר של הקהל מסרטך הקודם.

"הפתעה? אני חושב שעם חלוף השנים יראו שיש יותר קשר בין 'ביקור התזמורת' ל'התחלפות' מכפי שחשבו תחילה. שני הסרטים עוסקים בזרות, בניכור, בהליכה לאיבוד במדבר, גם אם המדבר ב'ההתחלפות' הוא שכונה ברמת אביב. רק שסרט אחד עשוי בשפה יותר מוכרת והשני בשפה פחות מוכרת.

"ואומץ? זה לא שאמרתי לעצמי שאני רוצה להיות אמיץ. רציתי לעשות סרט שידבר אל אנשים. בכלל, דברים נגזרים עליך יותר מכפי שאתה מחליט לעשות אותם. הדבר העיקרי שמניע אותי הוא הרצון להשתפר, להמציא דברים חדשים, להשתחרר מהרודנות של הנרטיב המסורתי".

 

קיבלת בוודאי עשרות הצעות בעקבות ההצלחה של "ביקור התזמורת". האם כולן היו בסגנון הסרט ההוא?

"כולן. או בוא נאמר שההצעות תאמו את האופן שאותם מפיקים תפשו את 'ביקור התזמורת', שלא תמיד היה האופן שבו אני תפשתי את הסרט. הציעו לי קומדיות רומנטיות מתוקות. הציעו לי גם לעשות סרט על פי הספר '40 הימים של מוסה דאג' של פרנץ ורפל, אבל כשקראתי את הספר גיליתי בו נימה אנטי-מוסלמית בוטה עם חיבור יהודי ונוצרי, שלא היתה לי שום כוונה להתמודד עמה.

"לא עמדתי בקצב של התסריטים שנשלחו אלי, שהצטברו לכובד של 'מלחמה ושלום' כמעט", הוא אומר וצוחק. "אולי הייתי צריך להסכים", הוא מוסיף וצוחק שוב, "ואז הייתי יכול לקנות דירה נחמדה לאשתי, לבני בן השש וחצי ולי".

האם לולא ההצלחה של "ביקור התזמורת" היה מתאפשר לך לעשות את "ההתחלפות"?

"ודאי שלא".

גיבורים בודדים

ערן קולירין נולד בחולון ב-1973 לאם אדריכלית ולאב במאי קולנוע, גדעון קולירין. ב-1999 ביים האב את הסרט "צור הדסים", שתסריטו, שנכתב בידי בנו, זכה בפרס בפסטיבל הקולנוע בירושלים.

ב-2004 ביים ערן קולירין את סרט הטלוויזיה "המסע הארוך", שזכה לשבחים רבים. כמו כן היה מעורב ביצירתן של סדרות טלוויזיה ובהן "שבתות וחגים", "מעורב ירושלמי" ו"בטיפול".

בעיני ערן קולירין, היצירה הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע היא "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק (שהוא גם הסרט המועדף עלי). ובזמן שקולירין מדבר על הסרט ואומר בצדק שיש בו כל מה שאפשר לומר על קולנוע, אני מופתע לגלות את הקשר בין "מזימות בינלאומיות" ל"התחלפות". אחרי ככלות הכל, שני הסרטים מציגים את סיפוריהם של גיבורים שנקלעים בהרף עין למציאות זרה להם; בסרטו של היצ'קוק זהו איש פרסום שנחטף בטעות ומודיעים לו שהוא לא הוא אלא מישהו אחר שאינו קיים כלל.

ורד אדיר

קולירין נמשך לגיבורים שהם לבד; גיבור "מזימות בינלאומיות" הוא לבדו במרחב שהמסע בסרט מייצר לו. זו הסיבה שקולירין אוהב גם את "הלילה" של מיכלאנג'לו אנטוניוני, שבו בסצינה ארוכה ז'אן מורו מטיילת ברחובות מילאנו ופשוט נוגעת בדברים. "אני יכול לראות קו שמחבר בין 'מזימות בינלאומיות' ל'ביקור התזמורת', וכמובן גם ל'התחלפות'", אומר קולירין. "גם ב'התחלפות' יש 'מקגאפין' (המושג שטבע היצ'קוק להגדרת הסיבה הלא-חשובה שהרעים בסרטיו דולקים אחרי הטובים, א"ק). 'מזימות בינלאומיות' הוא סרט מדהים. תחשוב על סצינת מטוס הריסוס: מה יש בה? איש, מרחב, מטוס, מכונית ושדה תירס. זה הקולנוע כולו. אני נוטה לפורמליזם, וסרטים שאין בהם את זה ומה שמעניין אותם בעיקר הוא העניין הסוציולוגי - אינם מרגשים אותי. גם סרטים שיש בהם רק סיפור אינם מעניינים אותי. אני אוהב סרטים שיש בהם משהו יצרי, משהו שפועל על העור שלך, ו'ההתחלפות' לדעתי הוא סרט שכזה".

האם היית מגדיר את "ההתחלפות" כסרט מופשט?

"בסרטי אני מצלם את הנוכח, הקונקרטי, הקיים, ואני מנסה לצלם אותו באופן הכי קרוב לזה שבו העין רואה אותו. אני רוצה להגיע לנוכחות הכי בהירה; להציג את הדברים כקורים כאן ועכשיו. בדרך זו אני מבקש לזכך את התחושות שהסרט משדר, ואם לזה אתה מתכוון במלה 'מופשט', אז כן".

סרטך הזכיר לי לפעמים את הסרטים שיוצרים בדרום קוריאה.

"כן, זה מדהים מה שהם עושים שם. אני רואה את הסרטים האלה ושואל את עצמי: איך הם עושים את זה? אבל אני חושב ש'ההתחלפות' הוא בסופו של דבר סרט ישראלי מאוד, סרט שמספר משהו על המקום הזה ועל המרחב שבו הוא ממוקם. אני משוטט זה זמן רב במודיעין ומתעד את הבנייה המאסיבית שם; היא אומרת משהו עלינו, על ישראל, על ההישרדות שלנו ועל החומרים שמהם נבנית ההוויה שלנו. בכל הסרטים שלי, ב'צור הדסים' שכתבתי, ב'ביקור התזמורת' ועכשיו ב'התחלפות', אני עוסק בנוף הישראלי, שפותח חלון לסיפור המטורף שלנו כאן".

גורלו של הפריים

יש סרטים שלא קשה לדמיין כיצד הם נולדו; לרוב מדובר באיזשהו רעיון עלילתי. יצירתו של "ביקור התזמורת" בוודאי נבעה מהרעיון לספר את סיפורה של תזמורת מצרית, שמגיעה להופעות בישראל ובגלל אי-הבנה לשונית הולכת לאיבוד. אבל "ההתחלפות", שמתאר בעיקר מצב תודעתי וקיומי, הוא סרט שקשה לדמיין מאין נולד.

קולירין, שקוטע את דבריו בהרבה פרצי צחוק קצרים כמו להפחית מהיומרה שעלולה להשתמע מהם, עונה: "הוא נולד ממחקר שלי עם עצמי על יסודותיו של הקולנוע. הסרט בנוי בצורה רציונלית אוטומטית כמעט.

"הדבר הראשון שהניע אותי בעשיית הסרט הוא לבדוק מה אני אוהב בתמונה, מה אני אוהב לראות, מה מרגש אותי בתמונה ונוגע בי. היתה תקופה שהתבוננתי המון בציורים ובתצלומים היפר-ריאליסטיים, של הצייר האמריקאי רוברט בכטל למשל, שאמר פעם, 'כשאני בא לצייר משהו אני חושב כמו סוכן נדל"ן'. מה יש בציורים שלו? מכונית, בית, כיכר לחם. ומה שיפה בהם, שהוא מנתק את המכונית, את הבית ואת כיכר הלחם האלה מכל הקשר היסטורי, אף על פי שזו אמריקה ולדברים האלה יש הקשר היסטורי. רואים בעבודות שלו את הגולמיות של החיים; את הגולמיות עצמה, וגם את המוות, כי פתאום נוצרת בך תחושת הזרה גדולה. פתאום אתה לא שייך עוד לעולם, והעולם כל כך אדיש אליך, וזהו הרגש הפרימיטיבי שמתעורר בי.

ורד אדיר

"מצד שני, בניגוד להזרה ולאדישות שאני חש, הרי בקולנוע, כשהאורות באולם כבים והתמונה נגלית, כל מה שנראה על הבד מעניין אותי כאילו אני רואה אותו בפעם הראשונה. אני צופה בנוכחות הזאת על הבד מחוץ להיסטוריה, בלי שום הקשר, וכל דבר שאני רואה או מצלם בפעם הראשונה - מעניין אותי.

"אם אני רוצה להתחמק מהנרטיב המסורתי, כפי שאמנם רציתי לעשות ב'התחלפות', השאלה היא איך אני בונה את היחסים בין הדברים האלה", ממשיך קולירין. "אני חייב לשחק עם היחסים ביניהם כדי לחדש את המבט שלי עצמי על המציאות. "למשל, כמה דרכים כבר יש להסתכל החוצה מהחלון של המשרד שבו עודד עובד? אופציה אחת היא לראות אנשים הולכים למטה וזה יפה, כי יש תנועה. אופציה נוספת היא להראות אירוע, כמו למשל שלוש סטודנטיות שנעצרות מתחת לחלון כדי לשוחח. זה די בנאלי, בסופו של דבר. שתי האופציות האלה הן אקראיות, אבל הן מתקשרות במוחו של עודד ודרכו במוחם של הצופים.

"ויש גם אופציה שלישית, והיא לא רק להתבונן במה שקורה אלא להתערב בו, כמו למשל כשעודד זורק מהדק החוצה מחלון משרדו. מה שיפה בקולנוע זה שהוא מתאר רק את פני השטח של המציאות. ב'התחלפות' הפריים הקולנועי מחליף את הנבואה. בכל נרטיב יש נבואה, נבואה קלאסית או נבואה פסיכולוגית. בסרט שלי הפריים חייב לממש את הגורל שלו ברגע שמישהו נכנס לפריים. אם יש בפריים דלת, מישהו חייב להיכנס בה; אם יש בפריים כיסא, מישהו חייב לשבת בו. אם זה הגורל שטמון בפריים, אני גם מקבל אותו, וכמו בכל גורל, אני גם נלחם בו. ובמידה מסוימת זוהי ההכרה שאליה מגיע הגיבור של 'התחלפות', שגם מתבונן בפריים הקולנועי וגם מתערב בו, גם מקבל אותו וגם נאבק בו. הוא יודע שהוא לא יכול לברוח מהגורל הזה וגם רוצה להשתחרר ממנו.

"אני חושב שמהבחינה הזאת 'ההתחלפות' מדבר על משהו בסיסי ואנושי מאוד. אני חושב שמה שקורה לעודד בסרט קורה באיזשהו מקום לכל אדם, שחייב מתישהו ללמוד להתבונן בעצמו מבחוץ".

האם ההתבוננות מבחוץ דומה לזו של הבמאי בגיבור סרטו?

"בוודאי. יש בסרט מידה של נאיביות, וגם מידה של פשטות. יש בו גם משהו מטופש", אומר קולירין וצוחק.

תשואות ובוז

"ההתחלפות" הוא גם סרט מצחיק מאוד. היו רגעים שנזכרתי בסרטיו של ז'אק טאטי, בעיקר "פלייטיים". "אני מקווה, כי זה סיפור די דבילי על גבר שמרגיש שיש לו המון כוח על כלום בעצם, ולמעשה יש לו רומן עם עצמו", אומר קולירין וצוחק. "יש בסרט הרבה אירוניה ואני מייחל שהקהל יבחין בה".

קולירין אוהב מאוד מוסיקה, ובשיחה עמו הוא מזכיר את באך יותר מפעם אחת. בסרטו אין מוסיקה, בגלל החתירה שלו לכאן ועכשיו, אך לדבריו, הוא מדריך את השחקנים לומר את הדיאלוגים שלהם - שהם מעטים למדי ב"התחלפות" - בטון מוסיקלי שהוא מכתיב להם.

ב"ביקור התזמורת" שיחקו ששון גבאי ורונית אלקבץ, מהשחקנים הידועים בארץ. ב"התחלפות" השחקן הידוע ביותר הוא דב נבון, שמגלם את שכנו של עודד. שני השחקנים המרכזיים, המגלמים את עודד ותמי, הם אלמונים, אם כי הם עושים עבודה מצוינת.

"לא מעניין אותי כל העניין של שחקנים יותר מוכרים ופחות מוכרים. רותם קינן, שהוא בוגר הסטודיו של ניסן נתיב, הגיע אלי לאודישן, והיה בו משהו שנגע ללבי. ראיתי בו את הילד שמאחורי הגבר וגם הבחנתי במבט שלו, שהוא מבט ממוקד, חודר ומפרשן. רואים שהוא חושב על מה שהוא רואה. יש במשחק שלו משהו מדויק מאוד; הוא שחקן שמסוגל כאילו לזעוק בכאב ועם זאת להישאר מאופק, לבלוע את הזעקה מבלי שנשמע אותה. שרון טל, שמגלמת את תמי, אף היא בוגרת ניסן נתיב והיא שחקנית מוכשרת ביותר".

עד כמה ההצלחה של הסרט חשובה לך ועד כמה אתה חושש מכישלון?

"ההצלחה חשובה לי. התרגלתי למין אהבה מטורפת בעקבות 'ביקור התזמורת', ולא קל לי שזהו סרט שמפלג את הקהל. אבל אז אני חייב להזכיר לעצמי שאני בחרתי לעשות סרט כזה שאין לצפות שכולם יקומו וימחאו לו כפיים. בפסטיבל הקולנוע בוונציה, שבו הסרט התחרה, בסוף ההקרנה לעיתונאים חצי מהקהל מחא כפיים וחציו האחר צעק בוז. גם בארץ התגובות שקיבלתי עד עכשיו חלוקות מאוד. זה לא פשוט, אבל הייתי רוצה שיבוא קהל; לא כולו, אבל שאנשים יבואו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו