בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

"אלברט נובס": קוריוז מגדרי

היה יכול להיות מעניין לצפות בסרט שממקם את ההתחזות המגדרית בהקשר היסטורי, חברתי ותרבותי. סרטו של רודריגו גרסיה מחמיץ את ההזדמנות

7תגובות

סרטים שעסקו בהתחזות מגדרית היו ברובם קומדיות ("חמים וטעים", "טוטסי") או סרטי אימים ("פסיכו" הוא הדוגמה הבולטת). רק סרטים מעטים שעוסקים בהתחזות מגדרית חרגו משני הז'אנרים האלה ועשו זאת בהצלחה (למשל, "משחק הדמעות"). גלן קלוז מבקשת לעשות זאת ב"אלברט נובס", שהופעתה בו זיכתה אותה במועמדות שישית לאוסקר (גם הפעם לא זכתה), והצלחתה מועטה.

אני מזכיר את שמה של כוכבת הסרט לפני זה של הבמאי שלו, רודריגו גרסיה, בנו של הסופר גבריאל גרסיה מרקס, מכיוון שקלוז שאפה לשחק בגרסה קולנועית של הנובלה מאת ג'ורג' מור, שהתפרסמה ב-1927, מאז שהיא הופיעה באוף ברודוויי במחזה שהתבסס על הנובלה לפני 30 שנה. היא לא רק כיכבה בסרט, אלא גם היתה שותפה לכתיבת התסריט שלו (שלושת התסריטאים של הסרט נעזרו בכתיבתו בבמאי ההונגרי הוותיק והחשוב אישטבאן סאבו, שקלוז כיכבה ב-1991 בסרטו "לפגוש את ונוס"; סאבו זוכה בסרט לקרדיט של מחבר הסיפור של הסרט) ושותפה להפקתו.

עלילת "אלברט נובס" מתרחשת בדבלין שבאירלנד בסוף המאה ה-19. אלברט נובס עובד כמלצר בבית מלון יוקרתי למדי, חולם יום אחד לפתוח חנות למוצרי טבק, ואף אחד אינו יודע שהוא בעצם אשה שהתחזתה כל חייה לגבר.

 

הסרט איננו מצליח להבהיר מהי הסיבה להתחזות של אלברט. האם היא נבעה ממקורות נפשיים ופסיכולוגיים או ממניעים מעשיים - כלומר, שלגברים בדבלין בסוף המאה ה-19 היה קל יותר למצוא עבודה טובה מלנשים. זה לא היה משנה אילו זה היה מעצב את אלברט כאניגמה אנושית מסקרנת ומאתגרת, אבל זה אינו קורה. אלברט, במדי המלצר שלו, חולצה לבנה ועליה חליפה שחורה, וכשהוא יוצא לרחוב כובע באולר על ראשו, הוא נראה כמו גבר קטן קומה וצנום, שמתהלך בסרט כרוח רפאים הנושאת על פניה הבעה אחת בלבד.

צריך להעריך את גלן קלוז על הופעתה: היא מצליחה לשכנע שהיא מגלמת דמות שהצליחה כל חייה לשכנע את הסובבים אותה שהיא גבר. אבל זו לא הופעה מעניינת במיוחד. מצד אחד זו הופעה אקסצנטרית וראוותנית (מהסוג שאמנם משיגה לך מועמדות לאוסקר), אך מצד שני קלוז בעלת הפנים עזות המבע מצמצמת את עצמה לצורך התפקיד. היא כאילו זוחלת לתוך עצמה, וכמעט שלא נותר שריד לאשה החזקה ואף הסוערת שנראתה בסרטים כגון "יחסים מסוכנים" או "חיזור גורלי".

מידה של אנרגיה

שגרת חייה של אלברט מסתבכת כאשר לבית המלון מגיע צבע ושמו יוברט פייג', ובעלת בית המלון, גברת בייקר התוססת (פולין קולינס), פוקדת על אלברט, שמעולם לא אירחה איש בחדרה, לחלוק עמו את מיטתה. באופן די מקרי, הייתי אומר, מתגלה שגם יוברט הוא אשה שמתחזה לגבר, ויתרה מזו, היא אפילו נשואה לאשה.

את יוברט מגלמת ג'נט מקטיר גבוהת הקומה, וגם אם היא משכנעת פחות מקלוז בהתחזותה הגברית, הופעתה מחדירה מידה של אנרגיה לסרט. הרעיון שאשה שמתחזה לגבר יכולה להינשא לאשה מלהיב את אלברט, ועל הכוונת שלה נמצאת הלן (מיה ואסיקובסקה), חדרנית במלון, שמעורבת ברומן חסר סיכויים עם ג'ו (ארון ג'ונסון), שמגיע אף הוא לעבוד בבית המלון, חולם להגר לאמריקה, ומראש ברור לנו שהקשר עמו לא ייטיב עם הלן הצעירה והתמימה.

אלברט מתכוון להציע להלן נישואים אחרי שג'ו ינטוש אותה, וגם עבודה לצדו בחנות לחומרי טבק שהוא חולם לפתוח, והשאלה היחידה שמטרידה אותו היא מתי מספרים לאשה שהגבר שהיא נישאה לו הוא בעצם אשה - לפני החתונה או אחריה. היא רוצה לשאול את יוברט איך היא עשתה זאת, אבל משום מה הסרט פוסח על האפשרות הזאת. מכיוון שאין בסרט סצינה שבה אלברט שואלת את יוברט איך היא עשתה זאת, היא חייבת להציב את השאלה הזאת לעצמה, והיא עושה זאת כשהיא מבטאת את השאלה בקול רם לעצמה. לא רק שנדמה שדמות כמו זו של אלברט נובס, שחיה בסוד כל חייה, לא תדבר אל עצמה בקול רם, אלא שיש לי רתיעה מסרטים שזהו הפתרון התסריטאי שהם בוחרים.

בכלל, "אלברט נובס" הוא יצור קולנועי מוזר. לא התפעלתי מסרטיו הקודמים של גרסיה (ובהם "דברים שאפשר לדעת עליה", סרטו הראשון, שגם בו קלוז הופיעה, ו"אמהות וילדים"). יש בהם משהו סכמטי ומייגע כאחד. ואף שב"אלברט נובס" גרסיה מנסה ליצור משהו קצת שונה, התוצאה נופלת בין שני הכיסאות: בין דרמה תקופתית מהסוג שהטלוויזיה הבריטית נוהגת להפיק (גם כאן יש קומות שונות המייצגות את המעמדות השונים שנפגשים בבית המלון) לבין היותה מעשייה קודרת על גבול סיפור הרפאים. זו יוצרת מידה של אי נעימות שמטפסת לך לאורך הגב בזמן הצפייה מבלי לפנות גם ללב ולנשמה.

היה יכול להיות מעניין לצפות בסרט שממקם את סוגיית ההתחזות המגדרית בהקשר היסטורי חברתי ותרבותי מסוים ("שלום לפילגש" של הבמאי הסיני צ'ן קאיגה הוא דוגמה כמעט יחידה שעולה בזיכרוני). אך סרטו של גרסיה מחמיץ את ההזדמנות הזאת והוא מתעצב כסיפורו של קוריוז יותר מאשר כדרמה או כמלודרמה שחושפת סוגיות בעלות נפח תובעני מבחינה אידיאולוגית ורגשית. *

"אלברט נובס". בימוי: רודריגו גרסיה; תסריט: גבריאלה פרקופ, ג'ון באנוויל, גלן קלוז; צילום: מייקל מקדונאו; מוסיקה: בריאן בירן; שחקנים: גלן קלוז, ג'נט מקטיר, מיה ואסיקובסקה, ארון ג'ונסון, פולין קולינס, ברנדן גליסון, ברנדה פריקר, ג'ונתן ריס מיירס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו