בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון

טים ברטון על סדרת הילדות שהובילה לסרט

את סרטו החדש, "צללים אפלים", יצר טים ברטון על פי אופרת הסבון הגותית שבה צפה בילדות. בראיון הוא מספר על הערצתו לערפד המיוסר בסדרה המשונה ההיא

4תגובות

זו היתה "תוכנית הטלוויזיה החביבה על השטן", כפי שכינה אותה עלון דתי מהתקופה. טים ברטון, שהיה בן שמונה כשאופרת הסבון הגותית "צללים אפלים" ("Dark Shadows") באה לעולם, ועוד לא בן 13 כשנשמה את נשימתה האחרונה, כנראה לא היה מוטרד מהעובדה שהעדפות הצפייה שלו דומות לאלה של "נסיך האופל".

"הייתי אמור כנראה לעשות שיעורים או לשחק כדורגל אחרי בית הספר, לא לצפות ב,"'Dark Shadows' הוא אומר. "אבל צפיתי בתוכנית כל יום אחר הצהריים בבית שלי בברבנק. אין יותר מוזר מזה". ולגבי ברטון - שביים בין השאר את הסרטים "המספריים של אדוארד" ו"סליפי הולו", והיום יוצא לאקרנים בארץ סרטו החדש והנוצץ "צללים אפלים" - "מוזר" הוא המחמאה הגדולה ביותר.

יש בתרבות הפופ תופעות שקל להבין, הוא אומר, למשל "מסע בין כוכבים", ששודרה לראשונה רק כמה חודשים אחרי שהחלו שידורי "צללים אפלים" ב-1966. "גם אם אתה לא אוהד הסדרה ‘מסע בין כוכבים', אתה מבין את הדינמיקה", אומר ברטון. אבל "צללים אפלים", הוא ממשיך, "היא טעם נרכש, קשה לתאר אותה לאנשים שלא צפו בה אף פעם".

 

הוא צודק. יש בטלוויזיה לא מעט דרמות מהעולם העל-טבעי מאז ירדה "צללים אפלים" המקורית מהמסך ב-1971, אבל גם בהשפעתו של קסם חזק, לא פשוט ליצור סדרה נוספת שתשוטט בחופשיות ובפראות שכזאת בעולם התחתון של ממלכת הזוועתונים.

הערפד המיוסר שבסדרה, ברנבאס קולינס (שגילם ג'ונתן פריד, שמת בחודש שעבר), היה מוקד המשיכה הגדול ביותר שלה - באותה תקופה הוא היה פופולרי יותר ממיסטר ספוק, דמות מוזרה גם היא, מ"מסע בין כוכבים". ואולם, הוא בהחלט לא היה התושב הלא צפוי היחיד של העיירה הטלוויזיונית קולינספורט שבמדינת מיין. במשך 1,225 פרקים של חצי שעה הגיעו לקולינספורט, שהיתה אנומליה דמוגרפית אפילו על פי אמות המידה של ניו אינגלנד, מספר מבהיל של מכשפות, מכשפים, כפילים, מדענים מטורפים, אנשי-זאב וכמובן רוחות רפאים; נדמה שאלה הגיעו לשם בגלים, כמו שהתיירים נוהרים לניו אינגלנד בעונת השלכת.

אופרת הסבון השטנית היתה בת טיפוחיו של דן קרטיס. קרטיס, שהיה מפיק מצליח של משדרי גולף, האמין שדרמה רומנטית-גותית שתשודר בשעות אחר הצהריים - משהו בסגנון "רבקה", סרטו של אלפרד היצ'קוק (על פי ספר של דפנה דה מורייה) על צעירה תמימה שרועדת מפחד בבית ישן וקודר - תקסום לקהל עקרות הבית חובבות אופרות הסבון. ורשת אי-בי-סי נתנה לו הזדמנות.

 

אך הסדרה לא זכתה להצלחה בן לילה, וקרטיס, שלא היה לו מה להפסיד, החליט להוסיף לה רוח רפאים. אחד מבמאי הסדרה אמר לו, "עברנו את הגבול בדבר הזה, תדע לך". אבל הרייטינג נסק. והוא האמיר עוד יותר כעבור כמה חודשים, בפרק ה-211, כשברנבאס קולינס קם מקברו אחרי כמעט 200 שנה של בידוד שלא מרצון.

על פי אמות המידה של דרמה לשעות היום בסוף שנות ה-60, ההחלטות האלה היו בלתי צפויות, בלשון המעטה. כעבור כמה שנים למדנו לקרוא למהלכים נואשים כאלה בביטוי "לקפוץ מעל הכריש", אבל מה שהוכיחה "צללים אפלים" ברגע שידו הקרה והחיוורת של ברנבאס ביצבצה מתוך ארון המתים היה שהנרטיב של אופרת הסבון הוא ביסודו מעשה של ייאוש. במידה רבה זה דומה לדרך שבה הורים עייפים מספרים לילדים ערניים סיפור לפני השינה: הסיפורים פשוט נמשכים עוד ועוד, וככל שהקהל נשאר אתך, כך צריך מטבע הדברים לקפוץ מעל עוד כרישים.

מנקודת המבט הזאת, מה שקרטיס עשה ב"צללים אפלים" לא היה שונה מאוד ממה שאופרות סבון אחרות, כביכול מציאותיות יותר, עשו כשהתקשו למצוא סיפורים שימשכו את תשומת לבם של הצופים. הדרמות היומיות המסורתיות דרשו מאז ומתמיד מידה לא מעטה של השעיית חוסר האמון, בסיפוריהן על מחלות שכחה פתאומיות ועל תאומים רעים, בשיבוץ של שחקנים חדשים בתפקידים מוכרים ובשינויי דמויות קיצוניים ומוזרים. כששחקן שהוצג כנבל נעשה פופולרי, המפיקים בדרך כלל משתדלים להפוך אותו לדמות שקל יותר להזדהות אתה (דוגמה לכך הוא לוק האנס מ-"General Hospital"). באופרות סבון כמעט הכל אפשרי.

אבל ב"צללים אפלים" התחושה היתה אחרת. "היא יצרה יקום משלה, היתה בה אווירה מוזרה שלא דמתה לשום דבר אחר", אומר ברטון בהערצה (הוא השתמש במלה "מוזר" על נטיותיה השונות לא פחות מ-17 פעמים בשיחת הטלפון שנמשכה 20 דקות). "העובדה שזו היתה אופרת סבון, ששודרה בטלוויזיה כל יום אחר הצהריים, כשלעצמה הפכה את הסדרה למוזרה. אבל בגלל הנימה שהיתה בה היא היתה מוזרה עוד יותר". חלק מתחושת המוזר-יותר-ממוזר נבעה מסגנון המשחק, שמשתייך לתחום מוזר שבין החגיגיות החד-גונית האופיינית לאופרות סבון לבין המשחק המוגזם של סרטי הזוועה משנות ה-50, ."Hammer Horror"

בגלל סגנון המשחק, הליהוק לא היה עניין פשוט בעבור ברטון. ומישל פייפר, שמגלמים את ברנבאס ואליזבת קולינס סטודארד, האם המטריארכלית של שבט קולינס המקולל, הכירו את הסדרה, אבל שחקנים אחרים שלוהקו לסרט - כגון אווה גרין, ג'קי ארל היילי ובת זוגו של ברטון, הלנה בונהאם קרטר - לא הכירו אותה. "הרגשתי כאילו אני משתמש במין מסנן של ‘צללים אפלים', דבר שלא יכולתי ממש להסביר במלים למלהקת", אומר ברטון. "יכולתי לזהות אם שחקן משתייך למועדון ‘צללים אפלים' או לא, אבל אף פעם לא יכולתי לומר למה. זה משהו אישי".

בתוך ארון מתים

לפני שאופרת הסבון הגיעה לקצה, הצליח קרטיס לסחוט ממנה שני סרטי קולנוע, "House of Dark Shadows" (1970) ו-"Night of Dark Shadows" (1971). למרות הטווח העלילתי הנוסף שאיפשרה סוגת האימה, לסדרה נגמרו הרעיונות, והיא מתה מוות טבעי, פחות או יותר (הסאגה כולה, כל 400 השעות ויותר שלה, זמינה במארז די-וי-די של 131 דיסקים, הנתונים בארון מתים נאה).

עד שנות ה-70 המשיך קרטיס להעלות תוכניות אימה באיכות משתנה למסך הקטן. סדרת הערפדים "Night Stalker" (1972) היא עדיין אחת התוכניות המפחידות ביותר שזחלו אי פעם לסלון ביתם של האמריקאים ("זו היתה סדרה מגניבה", אומר ברטון. "אהבתי אותה"). הסדרה "Kolchak: The Night Stalker" היתה סדרה בת שלה, וקרטיס, שמת ב-2006 ושמו זכור כיום בעיקר בזכות המיני-סדרה "רוחות מלחמה", הפיק או ביים גם עיבודים טלוויזיוניים מוערכים מאוד לכמה מהקלאסיקות הספרותיות שעלילותיהן שימשו בסיס לקווי העלילה של "צללים אפלים": "דרקולה", "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" ו"תמונתו של דוריאן גריי".

רויטרס

ברטון הציב את עלילת סרטו בשנת 1972, זמן לא רב לאחר ש"צללים אפלים" המקורית הסתיימה. "מבחינתי הסרט היה הזדמנות לחוות שוב את התקופה שבה הרגשתי מוזר כל הזמן, את הגיל הזה שבו אתה משתנה מילד למתבגר, כשהכל כל כך לא נעים".

אופרת הסבון שיצר קרטיס, עם או בלי כוחות האופל, סייעה לעצב את התרבות שבה האסתטיקה של ברטון יכלה לפרוח, והיא עדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, מוזרה לאין קץ. אילו "צללים אפלים" לא היתה קיימת, אולי אפילו טים ברטון לא היה יכול להמציא אותה.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו