בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומן צפייה מקאן

הסרטים החדשים של הנקה, רנה וקיארוסטאמי

החדש של מיכאל האנקה הוא אחד הסרטים הקשים ביותר שהופקו אי פעם על זקנה ומוות. וגם: אלן רנה נפרד, עבאס קיארוסטאמי סופג קריאות בוז

13תגובות

זקנה ומוות הם נושאי שניים מהסרטים המתחרים השנה על פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, שהוקרנו ביומיים האחרונים; אך אלה שני סרטים שונים מאוד.

"אהבה" הוא סרטו החדש של הבמאי האוסטרי מיכאל האנקה (יוצרם של "המורה לפסנתר" ו"מחבואים", שיצירתו הקודמת, "סרט לבן", זכתה בפרס דקל הזהב ב‑2009). הסרט, שהופק בצרפת, מציג את סיפורם של ז'ורז' ואן, מורים לפסנתר לשעבר. הם כבני 80 ונשואים זה כ‑60 שנה. העלילה מתארת את המתרחש אחרי שאן לוקה בשבץ קל ומצבה הולך ומידרדר. ז'ורז', שהבטיח לאשתו כי לעולם לא יאשפז אותה במוסד, מטפל בה ככל יכולתו, אך המטלה נעשית קשה יותר ויותר והיא סוחטת את נשמתו.

"אהבה", המבוים ביד אמן באינטימיות קאמרית וכמעט כולו מתרחש בדירתם של ז'ורז' ואן, הוא אולי הסרט הקשה ביותר על זקנה, חולי ומוות שראיתי אי פעם. אין בו שמץ של התייחסות רומנטית או סנטימנטלית למתואר בו, וזאת דווקא משום שבמרכזו ניצב סיפור אהבה בין גבר לאשה.

 

לרגעים במשך הצפייה שאלתי את עצמי מדוע עלי לעבור את החוויה הקשה הזאת, במיוחד אם אני, וכך מרבית בני גילי ואף צעירים ממני, עברנו את החוויה הזאת בחיינו עם הורינו שלנו; שאלתי את עצמי מה בעצם האנקה מוסיף לתיאור הזוועה שבסרט שאינני יודע כבר. ואולם, האנקה היה תמיד במאי שלא עשה הנחות לצופים שלו, וסרטו החדש מתייחד בסיפור האהבה המניע אותו.

לגילומם של ז'ורז' ואן בחר האנקה בשתי איקונות של הקולנוע הצרפתי: השחקן ז'אן לואי טרינטיניאן, שהיה מגדולי כוכבי הקולנוע של צרפת מאז הופעתו ב‑1956 ב"ואלוהים ברא את האשה" של רוז'ה ואדים; ועמנואלה ריבה, שנחרתה בזיכרון הקולנועי בזכות הופעותיה, בין השאר, בסרטים "הירושימה אהובתי" של אלן רנה ו"לאון מוראן, כומר" של ז'אן פייר מלוויל. קשה לראות אותם בזקנתם, אך הם מרשימים כתמיד.

לשתי האיקונות האלה הוסיף האנקה איקונה שלישית בתפקיד משנה: את איזבל אופר, המגלמת את בתם של ז'ורז' ואן, ולמרות מצוקתה לנוכח מצבה של אמה, אין לה אפשרות להבין מה עובר על אביה.

במה על המסך

53 שנה אחרי "הירושימה אהובתי" ביים עתה אלן רנה, שבחודש הבא ימלאו לו 90 שנה, את "עוד לא ראיתם כלום", המשתתף אף הוא בתחרות על דקל הזהב. זוהי יצירה אלגנטית, מורכבת, שנונה, צעירה כמו האביב אך גם מלנכולית כמו הסתיו.

רנה החל את דרכו הקולנועית בסרטי תעודה (ב‑1955 ביים את "לילה וערפל", סרט בעייתי אמנם, אך הסרט התיעודי הראשון שעסק בזיכרון מחנות הריכוז). משם עשה את דרכו לקולנוע עלילתי, שעם השנים חגג עוד ועוד את האפשרויות התיאטרליות והמלאכותיות הגלומות בקולנוע.

 

רבים מסרטיו של הבמאי הגדול בעשורים האחרונים עסקו בתיאטרון בקולנוע והתבססו על מחזות, וכך גם סרטו החדש. הוא שואב את השראתו משני מחזות של המחזאי הצרפתי ז'אן אנואי: "יורידיקה", שעוסק במיתוס של אורפאוס ויורידיקה, ו"אנטואן היקר או האהבה שכשלה".

מכיוון שהסרט ­ כמו סרטו של האנקה ­ נרכש להפצה בישראל, לא ארחיב כאן את הדיבור עליו. אציין רק לדוגמה שהשחקנים ­ סאבין אזמה, מתיו אמאלריק, פייר ארדיטי, למברט וילסון, מישל פיקולי ואחרים (שרבים מהם כבר הופיעו בכמה מסרטיו הקודמים של רנה) ­ מגלמים גם את עצמם וגם דמויות בשני המחזות שהסרט נשען עליהם. לפעמים כמה מהם מגלמים אותה הדמות בגרסאות שונות.

קלילות נפלאה שורה על הסרט, אך גם הוא ספוג בתחושת זקנה ואפילו פרידה. ומה הפלא, בהתחשב בגילו של הבמאי, שסרטו החדש נדמה כסיכום של כל מה שהוא אוהב בחיים, בתיאטרון ובקולנוע. רנה, מרשים במראהו כתמיד בפניו החצובות ושיערו הלבן, אף התייצב במסיבת העיתונאים שהתקיימה אחרי ההקרנה הראשונה של הסרט, יחד עם מרבית שחקניו, וענה לשאלות העיתונאים בתבונה ובחן המאפיינים אותו.

במאי ענק, סרט בנאלי

מישהו צריך להחזיר את עבאס קיארוסטאמי, בכיר במאיה של איראן, למולדתו. סרטו הקודם, "עותק נאמן למקור", שהתחרה בקאן ב‑2010, התרחש בטוסקנה, וסרטו החדש, "כמו מישהו מאוהב", שמתחרה השנה על פרס דקל הזהב, מתרחש ביפאן ודובר יפאנית. לשני הסרטים יש מעלות, אך אי אפשר להשוות ביניהם לבין יצירות המופת שביים קיארוסטאמי במולדתו, כגון "טעם הדובדבן" (שזכה בדקל הזהב ב‑1997) ו"10", אחד הסרטים הגדולים ביותר שהופקו בעשור הקודם.

גם בסרטו החדש ניכרת יכולת הבימוי המופלאה שלו, והוא משליך על טוקיו וסביבותיה את מבטו של רב-אמן; אך הסיפור מעט צפוי ואפילו בנאלי, והסרט נוטה למיינסטרימיות יותר מאלה שביים קיארוסטאמי באיראן.

 

עלילת "כמו מישהו מאוהב" מציגה את סיפורו של קשר שנרקם בין סטודנטית שמתפרנסת כנערת ליווי לפרופסור לסוציולוגיה אלמן, קשיש ומוערך, שאליו היא נשלחת מטעם מעבידה. בקשר מתערב גם ארוסה לכאורה של גיבורת הסרט, שהוא מכונאי רכב בעל נטייה לאלימות.

יש בסרט רגעים יפהפיים שהם מעין מחווה ליאסיז'ורו אוזו, גדול במאיה של יפאן בכל הזמנים, אך בכללותו, "כמו מישהו מאוהב" אינו ממריא. בפתח ההקרנה לעיתונאים של הסרט, כאשר שמו של קיארוסטאמי הופיע על המסך, נשמעו מחיאות כפיים באולם, מכיוון שזה שנים רבות הוא אחד הבמאים הנערצים ביותר בנוף הקולנועי העכשווי. בסוף ההקרנה נשמעו בעיקר קריאות בוז. לא חוויה נעימה ליוצר במעמדו של עבאס קיארוסטאמי.

שוד הוויסקי הגדול

הבמאי הבריטי קן לואץ' כבר מזמן לא ביים סרט שהרטיט את הנשמה, גם אם סרטו "כשהרוח נושבת" זיכה אותו לראשונה בפרס דקל הזהב ב‑2006. "16 מתוק" מ‑2002 היה סרטו המשובח האחרון, וגם סרטו החדש, "חלקם של המלאכים", המתחרה אף הוא עתה על דקל הזהב, אינו משתווה ליצירותיו הטובות ביותר.

 

לואץ', שמאז שנות ה‑60 מתמיד לשמר את מסורת הקולנוע הריאליסטי, חוזר בסרטו החדש לטריטוריה הקולנועית המוכרת שלו. אך העלילה מוגבלת והתוצאה אינה אלא קומדיה אנושית קטנה.

עלילת הסרט מתרחשת בגלזגו שבסקוטלנד ומציגה את סיפורו של רובי, גבר צעיר, שעתידו עלום בפניו. חברתו ליאוני, שאוהבת אותו ותומכת בו, עומדת ללדת את בנם, אך משפחתה מסרבת להעניק לו קשר עם התינוק שייוולד. השינוי בחייו של רובי הממורמר והמתוסכל, שרב הסיכוי כי יגיע לבסוף לכלא, מתרחש כשהוא מגלה שיש לו כישרון לאבחן סוגים של ויסקי סקוטי, בעיקר מהסוג שעשירים מוכנים לשלם בעדו יותר ממיליון לירות שטרלינג. על בסיס הסיטואציה הזאת מעצב לואץ', יחד עם התסריטאי הקבוע שלו, פול לאוורטי, קומדיית שוד (של ויסקי! זה ללא ספק חידוש קולנועי), שגלום בה סיכוי לגאולתו של רובי.

שלושה סרטים וסרט

אם מרבית הסרטים המשתתפים בתחרות משרים מידה של דיכאון, הרי חלק מההנאה מ"בארץ אחרת", סרטו המחוכם של הבמאי הדרום-קוריאני הונג סאנגסו, נובע מכך שהוא אינו עושה זאת. זה הסרט היחיד שראיתי עד כה בקאן השנה שבו צחקתי כמה וכמה פעמים.

הסרט מציג את סיפורה של סטודנטית לקולנוע, שבגלל חובותיו של אביה נמלטת עם אמה לעיר קטנה ליד החוף. כדי להעביר את הזמן היא כותבת תסריטים לשלושה סרטים קצרים, שכל אחד מהם מציג את סיפורה של אשה צרפתייה שמבקרת בדרום קוריאה.

כל הנשים נקראות אן ואת כולן מגלמת איזבל אופר בסרטים שמהם מורכב הסרט. אן הראשונה היא במאית קולנוע; אן השנייה היא אשה נשואה שמנהלת רומן עם גבר קוריאני; ואן השלישית היא אשה שבעלה נטש אותה לטובת אשה קוריאנית והיא מחפשת תשובות למשבר הקיומי שבו היא נתונה.

אף על פי ששלוש הנשים בשלושת הסרטים שמרכיבים את סרטו של הונג סאנגסו הן שונות, שלושתם מתרחשים באותו האתר; כמה מדמויות המשנה, ובהן מציל מטופש אך נאה וטוב לב, מופיעות בכולם; וכמה מהסצינות חוזרות על עצמן בגרסאות שונות.

זהו סרט קטן אך אינטליגנטי ומשעשע, שמעיד על נכונותו של הקולנוע הדרום-קוריאני לפסוע בדרכים נרטיביות לא מקובלות. אופר (שמשחקת כאמור גם ב"אהבה" של האנקה) מציגה בו הופעה קומית מגוונת, שאינה שגרתית אצלה. ניכר שהיא נהנתה להופיע בסרט והצופים נהנים יחד עמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו