בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרט חדש על זהותו הביסקסואלית של ג'יימס דין

רק אחרי מותו התבררה זהותו המינית של סמל הסקס ההוליוודי. סרט שיוצג בפסטיבל הקולנוע הגאה חוזר לימים שחיפש מקפצה לקריירה שלו ומצא אותה במיטות מפיקים בכירים

13תגובות

קוקטיילים נמזגים לכוסות גבוהות, ומוסיקה עליזה מתנגנת ברקע. "בית הפלאזה של רוג'ר סאנסט, הוליווד הילס, 1951", מכריזה כתובית בצדו של הפריים. עד מהרה נחשפת על המסך הפנטסיה ההוליוודית כפי שהיא נתפשת בעיני רבים: בריכה גדולה הצמודה לאחוזה מפוארת, מוקפת דקלים, וסביבה נשים וגברים צעירים ויפים. הם מדברים, צוחקים, שותים קוקטיילים בכוסות מעוטרות בשמשיות קטנות, משתזפים ומפלרטטים. בחור צעיר מזנק לבריכה, עירום.

לאחר מכן, גבר מבוגר עטוף בחלוק מגבת, כוס משקה בידו, עומד ליד אחד החלונות בתוך הבית המפואר, וסוקר במבטיו את המתרחש לפניו. ניכר בו כי הוא מתענג על מראה הגופים החטובים שמולו. מדי פעם הוא ממקד מבט באחד הצעירים הנאים ובוחן אותו. עד מהרה הוא יוצא מהבית ועושה דרכו לבריכה. לצדו פוסעת פאם פאטאל חטובה, בהליכה סקסית ומלאת מודעות עצמית.

"ג'ימי, תכיר, זו ויולט", הוא פונה לבחור צעיר השרוע על גבי מזרון ים בבריכה. האשה שלצדו שולחת רגל ארוכה ומניחה לבהונותיה ללטף את בטנו של הצעיר הנאה. הוא, בתגובה, מסיט את משקפי השמש שלו, ונועץ בה מבט חודר. "פעם היא היתה אחת משלנו", ממשיך הגבר המבוגר בהסבר. "עכשיו היא מטפלת בנכסים היקרים שלי", הוא מחייך.

"אני גם מכינה קוקטיילים מעולים", אומרת האשה ושולחת מבט מפתה אל הצעיר שלרגליה. "אם כי אני מניחה שאתה דווקא איש של ויסקי, כי שמעתי שאתה מהטיפוסים הפרועים", היא מוסיפה בחיוך. הצעיר אינו עונה. במקום זאת, הוא דוחף בידו את שפת הבריכה, מניח למזרון לשוט הרחק משם, ומרכיב בחזרה את משקפי השמש שלו.

זו אחת הסצינות הפותחות את הסרט "עץ הישועה, 1951 ­ פורטרט של ג'יימס דין" (תרגום לא מוצלח לשם המקורי, "Joshua Tree", שמתייחס לשמורת טבע בקליפורניה), שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים בסיאטל בחודש שעבר (מאי) ויוקרן ב16 בחודש שבת (16.6) בסינמטק תל אביב, במסגרת TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי השביעי לקולנוע גאה, שייפתח השבוע. הסרט מנסה לשרטט דיוקן אינטימי של השחקן ההוליוודי הנודע ולהתמקד דווקא בפרק פחות מוכר בדרכו ­ ברגעים שקדמו לפריצה הגדולה שלו, בשנה שבה התמקד בלימודי משחק וחיפש נואשות אחר אותה מקפצה חיונית שתסייע להזניק את קריירת המשחק שלו.

צעדים ראשונים בתעשייה

דין, שמותו בגיל 24 בתאונת דרכים קטע קריירת משחק מבטיחה במיוחד, נהפך כבר מזמן לאחד האייקונים הגדולים ביותר שצמחו בהוליווד. הוא אמנם הספיק לככב בשלושה סרטים בלבד ­ "קדמת עדן" (1955), "מרד הנעורים" (1955) ו"ענק" (1956) ­ אבל אלה הספיקו להפוך את דמותו הקולנועית למייצגת של דור שלם ואת קטיעתה המוקדמת של הקריירה שלו לאחת ההחמצות הגדולות של תעשיית הסרטים האמריקאית. הם גם קיבעו את מעמדו של דין בהיסטוריה כאגדה הוליוודית וכסמל סקס, שממשיכים לעורר סקרנות ועניין גם היום.

שמועות ועדויות על הביסקסואליות של דין ועל הרומנים הסוערים שניהל במקביל עם נשים ועם גברים נפוצו כבר מזמן, ופירנסו כבר כמה וכמה כותבי ביוגרפיות שלו. ואולם, "עץ הישועה, 1951", סרט הביכורים של מתיו מישורי האמריקאי, הוא היצירה הקולנועית הראשונה שבחרה להתמקד בהיבט זה של חייו, לצד הצעדים הראשונים שעשה בהוליווד. על פי הסרט, השחקן הצעיר והמוכשר היה מוכן לעשות הכל כדי להיהפך לכוכב קולנוע, וזהכלל גם כניסה למיטותיהם של מפיקי סרטים שהבטיחו לסייע לו.

 

בראיון טלפוני מסביר מישורי, בן 29, כי החליט להתמקד ב1951 דווקא, מכיוון שזה חלק בביוגרפיה של דין שמעולם לא טופל בקולנוע, וגם מפני שבעיניו זהו הפרק המרתק ביותר בחייו של השחקן. "זו היתה התקופה שבה הוא נשר מבית הספר, החל להשתתף בשיעורי משחק וניסה לפלס את דרכו בהוליווד כשחקן", מסביר מישורי. "אני חושב שהרבה אנשים מכירים את חלקו האחרון של סיפור חייו, זה שמתחיל ב1954, לאחר שאיליה קאזאן גילה אותו על הבמה ולקח אותו להוליווד כדי שיככב ב'קדמת עדן'. השאר הוא כמובן היסטוריה. אבל אני רציתי להתמקד דווקא בשנה המעצבת של חייו, שבה הוא החל לגלות מיהו כשחקן, כאמן וגם כגבר".

סוף שבוע במדבר

הסרט, שמצולם כמעט כולו בשחור לבן, אינו מתנהל על פי עלילה קוהרנטית, אלא בנוי כרצף כביכול אסוציאטיבי של סצינות. יוצריו העדיפו להוציא תחת ידיהם יצירה מסוגננת ומהורהרת בעלת פן אמנותי וניסיוני מודגש, ולא ליצור ביוגרפיה קולנועית קוהרנטית וסוחפת. כמה מהסצינות, כמו אלה המתרחשות בשמורת ג'ושוע טרי בקליפורניה, שנמצאת בלב מדבר מוהאבי, נדמות כאילו נלקחו מתוך הזיה או חלום, ואילו אחרות נראות ריאליסטיות. התוצאה היא פסיפס קולנועי המשלב מציאות ובדיון. גם אם העלילה אינה תמיד ברורה, הצילום יפהפה והוויזואליה כובשת.

מישורי מבהיר כי לא התכוון ליצור סרט ביוגרפי על דין, אלא דיוקן קולנועי שלו בזמן ובמקום מסוימים. "דיוקן קולנועי, בשונה מביוגרפיה, אינו מוגבל על ידי עובדות יבשות", הוא מציין. הסרט אמנם התבסס לדבריו על תחקיר מעמיק, שכלל קריאה של ביוגרפיות רבות שנכתבו על דין, חיפוש חומרים ארכיוניים עליו וגם ראיונות עם אנשים שהכירו אותו ואת התקופה שבה חי, ולמיטב ידיעתו הוא משקף נאמנה את חיי הגיבור באותה התקופה. עם זאת, הוא בהחלט מכיל גם אלמנטים בדיוניים.

"כשניגשנו לעשות את הסרט, סימנו לעצמנו עובדה היסטורית אחת", מספר מישורי. "כשדין הגיע לקליפורניה כדי לצלם את 'קדמת עדן', הוא חזר מהחורף הניו-יורקי הקפוא והיה מאוד חיוור. לכן מפיקי הסרט שלחו אותו לבלות את סוף השבוע במדבר, כדי שיתפוס קצת צבע. את סוף השבוע הזה במדבר אנחנו הפכנו לסיפור המסגרת של הסרט, אבל כל מה שמתרחש לאורך הטיול הזה, למשל, הוא כמובן ספקולציה, שמשמשת בסרט בתפקיד סימבולי".

דין, לדברי מישורי, היה אאוטסיידר בחברה ההוליוודית של אותם הימים. "הוא הגיע להוליווד בלי כלום", אומר מישורי. "הוא היה נער חווה מאינדיאנה שהיה מאוד מוכשר, אבל חסר ניסיון לחלוטין, והפך את עצמו לכוכב קולנוע ענק לא מפני שהלך בעקבותיהם של כוכבים גדולים אחרים של התקופה, אלא בזכות כך שעשה זאת בדרכו שלו. הוא למעשה שינה את הדרך שבה שחקנים עבדו אז ­ הוא הכניס למשחק סגנון נטורליסטי, מחוספס מעט, וקרוב לוודאי יצר את אחד הפורטרטים הריאליסטיים הראשונים של אנשים צעירים על המסך.

"הוא לא היה תוצר של המערכת ההוליוודית, הוא לא היה עשיר ולא היה בן של אף אחד, הוא בסך הכל היה איש צעיר שרצה לעשות דברים אחרת", ממשיך מישורי. "וכפי שרואים בסרט, הוא התעקש לחיות את חייו בדיוק כפי שהוא רצה לחיות אותם. הכוונה אינה רק מבחינה מינית, אלא בכל מובן אפשרי. ובתחילת שנות ה50, במיוחד בארצות הברית, זה היה דבר מאוד אמיץ לעשות".

דין, שאת דמותו בסרט מגלם השחקן ג'יימס פרסטון, ניהל ככל הידוע מערכות יחסים אינטימיות עם גברים ועם נשים כאחד, אבל אורח חייו זה נחשף לציבור הרחב רק לאחר מותו. הוא אמנם השתמט משירות צבאי בטענה שהוא הומוסקסואל, אבל האולפנים שהעסיקו אותו טרחו לפרסם ידיעות על רומנים שניהל עם שחקניות צעירות שונות. חלק מהידיעות הללו נתפרו בעיקר לצורך יחסי ציבור, אבל דין ככל הידוע ניהל רומנים עם כמה וכמה נשים, בין היתר עם השחקנית האיטלקייה פייר אנג'לי ועם השחקנית השווייצית אורסולה אנדרס.

התסריטאי ויליאם באסט, שהיה שותפו של דין למגורים בלוס אנג'לס ובניו יורק ואחד מידידיו הקרובים בחמש שנותיו האחרונות, היה גם הראשון שפירסם ביוגרפיה של חברו השחקן, לאחר מותו. ואולם, רק ב2006 פירסם באסט ספר נוסף שבו הודה כי מערכת היחסים בינו לבין דין היתה גם מינית, והזכיר גם מערכות יחסים אחרות שניהל השחקן עם גברים. בין היתר, הוא סיפר כי לדין היה רומן עם המפיק רוג'רס בראקט, שסייע בקידום הקריירה שלו.

"אני חושב שאחד הדברים המרתקים בשנות ה50 בהוליווד היה שאנשים יכלו לעשות שם כל מה שעלה על דעתם, כל עוד הם עשו זאת מאחורי דלתות סגורות. כך שהרבה אנשים בהוליווד ניהלו אז אורח חיים שנוי במחלוקת, מבלי שלציבור הרחב היה מושג על מה שמתרחש מאחורי הקלעים", אומר מישורי. "מהבחינה הזאת, זו היתה תקופה מרתקת, ובעיני מאוד מסקרן להסיט היום את הווילונות הללו ולהתבונן במה שהתרחש מאחוריהם. בזמן הצילומים התבדחנו ואמרנו שסצינת הבריכה בסרט, למשל, אף שהיא מתרחשת בתחילת שנות ה50, בהחלט יכולה היתה להתרחש גם היום, לו היינו מכניסים בה שינויים מזעריים במלתחה ובהתנהגות של הדמויות".

בירור עצמי

אילו העדפותיו המיניות של דין היו מוכרות לציבור כבר בימי חייו, האם הדבר עלול היה לפגוע בהצלחתו ולמנוע את הפיכתו לאייקון הוליוודי לאחר מותו? "זו שאלה מרתקת בעיני. אני בעצמי עדיין לא בטוח אם בסרט הזה אנחנו עומדים לנפץ איזה מיתוס שעדיין קיים בקרב חלק ממעריציו של דין", אומר מישורי. "מנקודת המבט שלי, בכל אופן, כל מה שאנו עושים הוא להפוך את דמותו של הבחור הזה, שהגיע להישג ענק בתחום המשחק, ליותר אנושית, נפלאה ואמיתית.

"אני מקווה שבסרט אנחנו מעניקים פנים קצת יותר אנושיות למי שכבר מזמן נהפך לאייקון", הוא מוסיף. "אני חושב שאנשים תמיד הרבה יותר מתעניינים במיתוס מאשר באנשים אמיתיים, ואם להודות על האמת, זו למעשה הסיבה שבגללה דין כל כך ריתק גם אותי מלכתחילה".

מישורי מספר כי התוודע לדמותו של דין בזכות אביו, יליד מזרח אירופה, שהיגר עם הוריו כילד לפלשתינה וגדל בתל אביב. בצעירותו היגר האב לארצות הברית כדי ללמוד מוסיקה בג'וליארד, בית ספר ללימוד אמנויות הבמה בניו יורק. "כדי ללמוד אנגלית, הוא נהג לפקוד אז את בתי הקולנוע לעתים קרובות, ובין היתר ראה כך את 'קדמת עדן'. לימים, זה היה אחד הסרטים הראשונים שהוא הראה לי כילד קטן וזה נהפך לאחד הזיכרונות הקולנועיים הראשונים שלי", מספר מישורי.

"עד היום ראיתי אלפי סרטים, אבל אני עדיין חושב שהופעות קולנועיות ספורות יכולות להשתוות לזו של דין ב'קדמת עדן'. מאז ילדותי נמשכתי לסרט הזה והתעניינתי בגיבור שלו. כשניגשתי לעשות את הסרט, סיקרן אותי בעיקר לבחון מה עומד בבסיסו של האמן הגדול הזה, שסיפור חייו היה בסופו של דבר עצוב למדי".

מישורי ביים בעבר את הסרט הקצר "דלפיניום", שתיאר את ילדותו של הבמאי דרק ג'רמן. כאשר עבר לעבוד על הסרט על דמותו של דין, העניין שמצא בו נבע לא רק מכישרונו היוצא דופן ומהעובדה שהוא שינה את האופן שבו שחקנים מתנהגים על המסך, הוא מסביר, "אלא גם מכך שהיה עליו לשלם מחיר כבד על מה שהשיג. אני חושב שזה משותף להרבה אמנים גדולים, שנאלצים לשלם מחיר כבד בחיים הפרטיים. כשהם רוצים לעשות אמנות טובה, הם לא פעם נאלצים לוותר על משהו אחר, וההבנה הזאת היתה בשבילי מטלטלת ומרגשת. במקרה של דין, מחירם של החלום ושל האמביציה שהיו לו היה מחסור באהבת אמת, ובעיני זה נוגע ללב.

"אני מאמין שלאורך החיים אנחנו לומדים לשלב בין האמביציה לבין האושר האישי שלנו, אבל במקרה של דין, למרבה הצער, הוא לא חי מספיק זמן כדי להגיע לכך. אני חושב שאנשים רבים שוכחים שלמעשה הוא מת שנה אחת בלבד לאחר שזכה להצלחה, זה הכל. כך שחייו נקטעו תוך כדי כך שהיה בתהליך של בירור עצמי של השאלה מיהו בדיוק ­ כאמן, כאדם וכפרפורמר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו