בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רובוטים, קרני לייזר וסייבורגים בסרט אינדי ישראלי חדש

אל גל סרטי השוליים העצמאיים המופקים לאחרונה בארץ מצטרף "אני לא מאמין, אני רובוט!" הבמאים טל גולדברג וגל זלזניאק, שמממנים את הסרט מכיסם, חולמים כי הוא ישנה מעט את פני הקולנוע המקומי

10תגובות

עלייה בדרך עפר, לא רחוק ממערת הנטיפים באזור בית שמש, מובילה לחווה מבודדת ושלווה למראה. אבל למי שנקלעו בשבוע שעבר אל לב השלווה הזאת, עברו את לול התרנגולות ואת דיר העזים, ונכנסו לבית העץ הכפרי שבמקום, ציפתה הפתעה.

הסרט שמצולם במקום אינו עוד דרמה ישראלית משפחתית או סיפור הנוגע בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא עמוס ברובוטים משתוללים, קרני לייזר מתעופפות, וסייבורגים החוגגים את השילוב המופלא שבין אדם למכונה.

"אני לא מאמין, אני רובוט!", סרטם של טל גולדברג וגל זלזניאק (בשיתוף החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב), מצולם בימים אלה ברחבי הארץ כסרט עצמאי ודל תקציב, הפקת גרילה נחושה ועולצת שרוב משתתפיה עושים את מלאכתם בהתנדבות. את כל תקציבו של הסרט הוציאו גולדברג וזלניאק, בני 29, מכיסם הפרטי - בתקווה שיצליחו לשנות ולו במעט את פניו של הקולנוע הישראלי העכשווי.

אמיל סלמן

הסרט הוא קומדיית מדע בדיוני שעוקבת אחר קורותיו של דני (יותם ישי), צעיר רזה, ממושקף ורגיש במיוחד, שמגלה כי חברתו נועה עזבה אותו. בצערו כי רב, הוא מחליט לעשות מעשה וחותך את ידו. ואולם, במקום לצלול בו ברגע לשלולית של דם, הוא מגלה להפתעתו כי תחת עורו מסתתר סבך של חוטי חשמל ומוטות מתכתיים. דני מבין כי אינו אלא רובוט.

באחת הסצינות שצולמו בחווה בשבוע שעבר, תוהה דני מדוע בנו אותו יוצריו כרובוט כה רגיש ועדין. "גם אם אני אמצא את נועה, אני רגיש מדי בשבילה", הוא מהרהר בקול. "תזייף את זה, בסוף תתרגל", מטיח לעברו גולדשמיט (צחי גראד), הבוס שלו במפעל הרובוטים שבו הוא עובד. "גברים אמיתיים לא אכפת להם: צועקים עליהם, בוכים להם - הם בשלהם, נונשלנטיים".

"לא נראה לי שזה יעבוד", עונה דני בצער. "טוב, אז תמצא לך חברה אחרת. ועכשיו תן לי לפשפש לך במוח", מפטיר גולדשמיט, מניף מקדחה אל על ומפעיל אותה. "מה? לא! מה פתאום!" קורא דני בבעתה, נסוג לאחור. "לא נראה לי שיש לך ברירה", מציין גולדשמיט ומתקרב אליו. "לא נראה לי!" קורא הצעיר הממושקף, מניף את ידו ומכוון אותה כלפי מעסיקו.

אמיל סלמן

מבט חטוף בתסריט מבהיר כי בשלב זה ייכנסו לפעולה האפקטים המיוחדים: ידו הרובוטית של דני תתחיל לזהור ותפלוט קרן לייזר מאיימת וקטלנית. "אוקיי", נכנע גולדשמיט ומניח את המקדחה שלו. "אני אציע לך עסקה. זה שנים שאני מנסה לייצר רובוטים כמוך, אבל שיהיו בני זונה קשוחים, בלי כל הקשקוש הזה של רגישות. אני אעזור לך למצוא את נועה, ובתמורה תיתן לי לחקור את מה שהולך לך שם, בתוך המוח הרובוטי המשוכלל שלך".

"זה כל כך פשוט למצוא את נועה?", תוהה דני. "זה שטויות, מה זה למצוא בחורה אחת בישראל?", מפטיר גולדשמיט בזלזול. "פעם נעלמה לי איזו בחורונת בהונג קונג, שבוע חיפשתי אותה. חתכתי ת'קטן לאיזה יפאני מהיאקוזה, שכנראה דפק אותה באופן קבוע, ובסוף מצאתי אותה בדרום אמריקה מסניפה קוק מזין של טרנווסטיט ישראלי בשם ניבה, שמוכרת פלאפל בשוק", הוא מספר. "אחלה פלאפל, אגב".

השניים לוחצים יד, העסקה יוצאת לפועל וצילומי הסצינה מסתיימים. רובוט נמוך קומה, שדומה בצורתו ל-D2-R2 הזכור לטוב מסרטי "מלחמת הכוכבים", מתחיל בהכנות לצילומי הסצינה הבאה. גופו המתכתי דחוס וחלקו העליון עגול, בדיוק כשל מקור ההשראה שלו משנות ה-70. ובכל זאת, הוא עבר כמה התאמות לכאן ועכשיו: בין היתר, מתהדר "רובו יוסף" בכיפה מוכספת, במגן דוד מתכתי המתנוסס על חזהו, ובשני סלילים שחורים, דמויי פאות מסולסלות, התלויות משני צדי ראשו.

בכל מחיר

אנשי הצוות יוצאים להפסקה, וצמד הבמאים מתפנים לשוחח מעט על הפיצ'ר הראשון שלהם. שניהם למדו יחד קולנוע בתיכון בהרצליה, והמשיכו יחד ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. עם תום לימודיהם החליטו לכתוב יחד סדרת טלוויזיה. התוצאה היתה פרק הפיילוט ל"אוף סקרין", סדרה שסיפרה על שני חברים שמחליטים ליצור סדרת טלוויזיה בכל מחיר.

 

גולדברג וזלזניאק צילמו את הפרק בכספם הפרטי, אך כאשר ניסו לעניין את ערוצי הטלוויזיה ביצירה - ציפתה להם אכזבה. "כולם התלהבו, אבל אמרו לנו שזה לא ממש מעניין את הקהל הרחב ושנמצא נושא אחר", מספר גולדברג.

הפרק עובד בסופו של דבר לסדרה אינטרנטית (בכיכובם של מיכאל מושונוב, עידן רבינוביץ ועמוס לביא). צמד הבמאים החליט להמשיך בדרך עצמאית, שבה לא יהיה תלוי בתמיכת גופים חיצוניים. "נמאס לנו לשכנע אנשים, לקבל מהם אישור והחלטנו שאנחנו רוצים לעשות פרויקט שלם בעצמנו", מסביר גולדברג.

"החלטנו שאנחנו הולכים להרים פיצ'ר בתוך תשעה חודשים, לשים את הכסף שלנו ולעוף על מה שאנחנו באמת רוצים לעשות". היום, עשרה חודשים לאחר שקיבלו את ההחלטה, מצויים השניים בעיצומה של הפקת "אני לא מאמין, אני רובוט!" שמצלם תומר שני ומפיק עמיר מנור. לאחר מכן בכוונתם לפנות לקרנות ומשקיעים פרטיים, כדי לגייס סכום שיאפשר להם להשלים את העבודה על הסרט.

בעיקר כיף

"אני לא מאמין, אני רובוט!" מצטרף לגל חדש בקולנוע הישראלי: גל של סרטים עצמאיים, דלי תקציב ברובם, המשתייכים לז'אנרים שהקולנוע המקומי התרחק מהם לאורך השנים: סרטי אימה, פנטסיה ומדע בדיוני. כך למשל, סרט האימה "כלבת" וקומדיית האימה "חתולים על סירת פדלים", סרט הזומבים "מורעלים" ועוד סרטים הנמצאים בשלבי עבודה (ביניהם מותחן האימה "גולדברג ואייזנברג" של אורן כרמי וסרט הזומבים "עולם אחר" של איתן ראובן).

מכל האפשרויות שעמדו לפניהם, מדוע בחרו השניים ליצור דווקא את קומדיית הרובוטים המדע בדיונית הישראלית הראשונה? "כי זה מגניב, וגם כי אין ממש דברים כאלה בארץ", אומר זלזניאק.

"אני מרגיש שיש נתק בין הקולנוע הישראלי לצופים. חוץ מסרטי הבורקס, במשך השנים התפתחה פה עשייה של סרטים שהיא בעיקר דרמטית-אמנותית. משנות ה-80 אנשים הפסיקו לראות סרטים ישראליים בקולנוע, כי הם כבר הפסיקו להאמין שהם יכולים באמת ליהנות בסרטים כאלה. אני יודע איזה סרטים אני רוצה לראות, אני מניח שיש עוד אנשים כמוני, ואני רואה שאין פה כרגע סרטים כאלה".

חוץ מזה שלסרטים כאלה אין כל ייצוג בקולנוע הישראלי, אומר גולדברג, "צריך לזכור שסרטים כאלה זה בעיקר כיף. זו הסיבה המרכזית שהחלטנו לעשות את זה. מאתגר ומגניב אותנו לגרום לאנשים לעוף באוויר ולשחק עם לייזרים".

הם גאים להשתייך לגל החדש, הז'אנריסטי, בקולנוע הישראלי. "אנחנו קוראים לעצמנו ‘הדור שיהרוס את הקולנוע הישראלי', ואנחנו גאים בזה", אומר זלזניאק בחיוך. "אנחנו עושים את הסרטים שהיינו רוצים לראות, סרטים ז'אנריסטיים, מהנים שלא מתיימרים להציג אמירה, אבל בסופו של דבר מציגים אמירה חזקה הרבה יותר מרוב הסרטים שמתיימרים".

השניים הצליחו לגייס להרפתקה צוות שחקנים מרשים, בראשותם של גראד ודרור קרן. "דברים מיוחדים ושונים מושכים אותי, וכשקראתי את התסריט ראיתי שיש בו קסם", מסביר גראד את בחירתו לשחק בקומדיית מדע בדיוני דלת תקציב. "אמנם ראיתי שצריך עוד לעשות עבודה מבחינת תסריט, לדייק את הדברים, אבל לאחר שווידאתי שהבמאים פתוחים לשינויים - יצאנו לדרך".

הכי אטום שיש

מלבד רובוטים מעופפים, קרבות סייבורגים וקרני לייזר שיפלחו את המסך, מי שיצפו בבוא היום בסרט "אני לא מאמין, אני רובוט!" יגלו שהוא נוגע גם בנושא הגבר החדש. "זה סרט על בחור רגיש מדי שחברה שלו עוזבת אותו בגלל זה. הוא מחליט לחתוך את עצמו ומגלה שהוא רובוט, ושהחברה שלו בעצם נחטפה. נרעש מהתגליות האלה, הוא יוצא להציל אותה, ובדרך לומד אסרטיביות מהי", אומר גולדברג.

"כל העניין של הגבר החדש, הרגיש, הנשי, שהתחיל בשנות ה-80, כבר נמאס מאז על כולם, נשים וגברים כאחד", אומר זלזניאק. "הרי דווקא עכשיו, כשאנחנו הפכנו רגישים, הנשים פתאום שואלות איפה הקשיחות, איפה הג'נטלמניות, איפה החיזור", מוסיף גולדברג.

"אנחנו בחרנו להסתכל על הנושא הזה דווקא באמצעות רובוט, באמצעות מישהו שנתפש כאטום במיוחד, ולהפוך אותו לטיפוס רגיש. משם זרמנו. מעבר לזה, נראה לנו כיף לעשות סרט על מישהו שמגלה שהוא רובוט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו