שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

"סרטנים בחול", סרט גמר הלימודים של תום גרבר, אינו פשוט לצפייה. אל תוך סיטואציה שנתפשת בתחילה כנאיבית, טהורה ופסטורלית - קבוצת ילדים המבלה יום של קיץ בחוף הים - הוא מטיל באגרסיביות מפגש מיני מטלטל, על הגבול שבין אונס לזנות. המפגש הזה מעורר רתיעה אוטומטית, ולא ברור מי משני הצדדים המשתתפים בו יוצא ממנו פגוע יותר.

הסרט - שיוקרן בסינמטק תל אביב ביום רביעי במסגרת תחרות הסרט הישראלי הקצר שמקיים TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה - הוא יצירה סטודנטיאלית שניכרים בה סימני בוסר, אך כזו שמצליחה להעלות אל פני השטח נושא שהקולנוע המקומי, וגם העולמי, ממעט לעסוק בו: ילדים ונערים שנקלעים לסיטואציות של מפגשים מיניים הכרוכים בניצול ופגיעה. ואולי אין זה רק הקולנוע שמעדיף להתרחק מהנושא הטעון, אלא החברה בכלל.

הכתבה הזאת מחייבת ספוילר הכרוך בחשיפת עלילת הסרט. הילד, גיבור הסרט, מבלה יום בחוף הים יחד עם אחיותיו. יחד, הם מחכים לאביהם שיבוא לאסוף אותם, ובינתיים, הם ניגשים לדייג צעיר, מפגר, ומפתים אותו לבוא עמם כאשר עיניו מכוסות. הוא נעתר, ואז, בשלב מסוים, מזנק עליו הילד גיבור הסרט, משכיב אותו על הקרקע, מלטף אותו, מחדיר יד למכנסיו ועושה בו את מה שהוא עושה. אחיותיו עומדות מהצד וצופות במתרחש בשתיקה.

תום גרבר. אף אחד לא אמר שזה לא בסדרצילום: גלי איתן

"הקשר בין מיניות לילדים, השאלה אם יש כזה דבר מיניות של ילדים ואם כן איך היא נתפשת בדרך כלל בחברה - זה נושא שמאוד מעסיק אותי", אומר גרבר, בן 34, בוגר לימודי קולנוע בבית הספר מנשר. עלילת הסרט, הוא מספר, מבוססת על מקרה שקרה לו עצמו כשהיה ילד. הוא היה אז בן 10, יצא עם אחותו ועם חברות מהשכונה שבה גרו לשדה סמוך לבית, ושם תקף מינית, בדומה למתרחש בסרט, בחור מפגר.

"זה היה משהו שהדחקתי לחלוטין במשך הרבה שנים, עד שיום אחד, כאשר הייתי בשנה ב' בלימודי הקולנוע שלי, חיפשתי נושא לתסריט. דיברתי עם אחותי, והיא הזכירה לי את אותו מקרה. היא סיפרה לי איך זה קרה, ואז, פתאום, נזכרתי גם אני בכל הסיטואציה הזאת", הוא אומר. "בן רגע היא החזירה אותי למקום ההוא".

לאחר אותו מקרה, מציין גרבר, הוא האשים את עצמו במה שקרה, הלקה עצמו על שתקף מינית בחור מפגר, והסתובב שנים ארוכות מלווה ברגשות אשם קשים על המקרה. זמן קצר לאחר מכן, כאשר משפחתו של אותו בחור קמה ועזבה את השכונה שבה התגורר, תחושת האשמה של גרבר הילד התעצמה בו אפילו יותר. "רק תוך כדי העבודה על הסרט למדתי לסלוח לעצמי על מה שעשיתי. רק בעבודה על הסרט הזה, הבנתי שבעצם הכריחו אותי לעשות את מה שעשיתי, שלא באמת רציתי לעשות את זה, שדחפו אותי לכך", הוא מסביר.

"כעסתי על עצמי הרבה שנים, בלי בעצם לדעת על מה. לקח לי הרבה מאוד שנים לסלוח לעצמי, להבין שהייתי בסך הכל ילד, ושילדים הרבה פעמים עושים בחירות לא נכונות. אם אף אחד לא נמצא שם כדי לעצור אותם, אם אף אחד לא נמצא שם כדי להגיד להם שזה לא בסדר, דברים כאלה יכולים לקרות".

מתוך "סרטנים בחול"

ילדותו של גרבר עברה עליו בנהריה ובקיבוץ גשר הזיו, והוא מסביר שהסביבה שבה גדל כילד, ובמיוחד השכונה שבה גר עם משפחתו בנהריה, היתה סביבה מאוד מינית. "אצלנו בשכונה מין היה דבר מאוד חופשי, וכולם תמיד ידעו מי שוכב עם מי. גם אותנו, הילדים, שיתפו תמיד בדברים האלה, וגם אנחנו בעצמנו היינו מאוד פעילים וסקרנים מינית. כיום אני מבין שזה היה מתוך המקום הזה, שמי שהיו אתי באותו יום דחפו אותי לעשות את מה שעשיתי".

בבית הספר התיכון, הוא מספר, לא קיבלו אותו למגמת קולנוע בטענה שאין לו מספיק דמיון, אבל הוא התעקש שלא לוותר על לימודי הקולנוע. "זו הדרך היחידה שבה אני יודע להתמודד עם העולם שסביבי", הוא אומר. כבמאים המשמשים לו מקורות השראה הוא מציין את הרמוני קורין ולארי קלארק, שסרטיהם עוסקים בעיקר בנוער שנמצא בשולי החברה. בסרט "סרטנים בחול" שזר גרבר יחד כמה סיפורים מימי ילדותו. הם לא התרחשו אמנם יחד, אך חוט מקשר עובר ביניהם.

ההחלטה למקם את העלילה על חוף הים, למשל, נבעה מחוויית ילדות אחרת של גרבר. "באותו הקיץ ביליתי הרבה עם אחותי ועוד שתי חברות מהשכונה. בין היתר נהגנו ללכת לעתים קרובות לים, לחוף של זונות, ולבלות שם שעות ארוכות, כי אבא שלהן היה הולך לזונות, משאיר אותנו בחוף, ובא מאוחר יותר לאסוף אותנו", מספר גרבר. "הוא היה נותן לנו כסף כדי שלא נספר לאף אחד על מה שקרה שם".

לאחר אותה שיחה עם אחותו שבה עלה הנושא המודחק, החל גרבר לעבוד על סרטו, אך הוא מספר כי בשלב מסוים הוא נרתע ונסוג בו. הוא הרגיש שהמשימה הזאת גדולה על מידותיו, ושבוע לפני הצילומים עצר את ההפקה וביטל את הצילומים. רק שנה לאחר מכן, כאשר למד אצל הבמאית קרן ידעיה ("אור", "כלת הים"), היתה זו היא לדבריו שדחפה אותו לחזור אל הסרט הזה ולצלם אותו.

לבסוף צילם גרבר את הסרט בתחילת השנה הרביעית ללימודיו. "בעיני הסרט מדבר פחות על הפגיעה המינית, ויותר על ילד שאף אחד לא רואה אותו, שאף אחד לא מתייחס אליו", הוא אומר, ומוסיף שתהליך העבודה הממושך על הסרט, שארך כשלוש שנים והיה כרוך בעבורו בתהליך נפשי לא פחות מאשר באתגר קולנועי, גרם לו להבין דברים רבים מעברו ולהתבונן עליהם בצורה חדשה.

בין היתר, הוא מספר, הביא הסרט (שצילם אבנר מאיר) לשינוי של ממש ביחסים עם אביו. לאחר שהוריו צפו בסרט, עלו לשיחה בקרב בני המשפחה נושאים שבמשך שנים ארוכות נדחקו לקרן זווית. "אחרי שהם צפו בסרט זה הוביל להרבה שיחות ביני לבין אבא שלי, שקצת נעלם מחיי בצעירותי. הסרט הזה גרם לנו לדבר על הדברים, קירב בינינו ובעצם הביא אותי להשלמה מחודשת אתו", הוא אומר.

כיום גרבר, שסיים את לימודי הקולנוע שלו, שוקד על כתיבת תסריט לסרט באורך מלא. בעוד חודשים ספורים הוא מתכנן לצאת לברלין, שם הוא מתכוון להקדיש שנה לעבודה על התסריט הזה. גם בסרטו הארוך הוא ימשיך לעסוק בילדים שנדחפים בגיל מוקדם לעולם של מיניות, אלימות וניצול, ובהשפעות ההרסניות שעשויות להיות לשילוב הזה.

"באיזשהו מקום זה המשך של הסרט הזה, הוא יעסוק בזנות של נערים ובאופן שבו נערים ונערות מגיעים להתעסק בזנות", אומר גרבר. "אני חושב שהנושא של זנות בקרב נערים וילדים אינו זוכה כמעט להתייחסות, וזה נורא. הרבה פעמים זה נתפש בחברה כמשהו שולי, כמין תת קטגוריה של זנות, אבל בעיני זה הרבה מעבר לכך.

"הרבה צעירים בקהילה ההומו-לסבית מוצאים עצמם נדחקים אל מחוץ לחברה, ונכנסים למסלול מעגלי שמאוד קשה להיחלץ ממנו. יש לא מעט סיפורים כאלה. פעמים רבות זה נובע מפגיעות מיניות שהנערים האלה חוו בעצמם והובילו לאובדן ערך עצמי, ולעתים זה פשוט נהפך לדפוס שנטמע בך, כשאתה מבין שרק כך אתה יכול להשיג כל מיני דברים".

האם אתה חושש מהתגובות ש"סרטנים בחול" עלול לעורר בשל הסיטואציה הקשה הכלולה בו?

"לא, אני אשמח לכל תגובה. אין לי בעיה לקבל ביקורת, ומה שבעיקר מעניין אותי שיקרה זה לעודד דיון בנושא, להעלות אותו לסדר היום. אם זה יקרה, הרי שהסרט מבחינתי עשה את העבודה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ