בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצצה לארכיון של בכיר צלמי הסטילס בקולנוע הישראלי

פגישה מקרית עם יורם גלובוס לפני 40 שנה החלה את הקריירה של יוני המנחם, שתעד אינספור סרטים, כוכבים גדולים וסצינות בלתי נשכחות

10תגובות

בביתו של יוני המנחם בגבעת שמואל שמור אוצר ארכיוני יוצא דופן: תשלילים של עשרות אלפי תמונות סטילס שצולמו באתרי צילום של סרטי קולנוע, ישראליים וזרים, במשך ארבעה עשורים. המנחם, שליווה במצלמה שלו כמעט 130 סרטים, מחזיק ברשותו ככל הנראה את ארכיון התמונות הגדול ביותר של הקולנוע הישראלי ושל סרטים זרים שצולמו פה במשך השנים. כוכבים גדולים, סצינות בלתי נשכחות, רגעים מסקרנים מאחורי הקלעים, סרטים שהיו לאבני יסוד בקולנוע המקומי ופריימים שנצרבו בזיכרון הקולנועי הקולקטיבי הישראלי ­ כל אלה מסודרים במאות מעטפות. שחקנים, יוצרים ואנשי צוות שחלקם כבר אינם בין החיים זוכים לחיי נצח בזכות המצלמה של המנחם.

המנחם, יליד 1942, הגיע אל הצילום במקרה. זה קרה במלחמת ששת הימים, כששירת בצוות קטן שבו הנהג היה צלם חובב. המנחם ראה אותו משתעשע במצלמה שלו, הסתקרן וביקש ממנו ללמד אותו את סודות המקצוע. הוא השיג מקרוב משפחה מצלמה קטנה, קנה מכשיר הגדלה ביתי והחל לצלם תמונות ולפתח אותן בעצמו.

דודו בכר

בסוף 1972, כשחיפש מקור פרנסה, הציע לו דודו להפגיש אותו עם יורם גלובוס. הצעיר חובב הצילום לא ידע במי מדובר, ובכל זאת, הסכים להצעה. כשנכנס יחד עם הדוד למשרדו של גלובוס, ששכן אז ברחוב אלנבי בתל אביב, מספר המנחם, שלף גלובוס נגטיב מתוך הסרט "אני אוהב אותך רוזה", מסר אותו לידיו וציווה: "תביא לי למחר אלף תמונות, אני צריך את זה לפסטיבל קאן".

"יצאתי משם ולא ידעתי מה לעשות. עם מכונת ההגדלה שהיתה לי בבית יכולתי להדפיס אז אולי עשר תמונות ביום", הוא נזכר. "בלי לחשוב פעמיים נכנסתי לחנות ממול, קניתי מכשיר הגדלה חדש, גייסתי לעזרה את אבא שלי ועוד כמה חברים, וישבנו כולנו להדפיס את התמונות כל הלילה".

המנחם עמד באתגר, ולמחרת היום הניח בגאווה על שולחנו של גלובוס את ערימת התמונות שהדפיס. גלובוס כמובן לא התרגש. הוא הפטיר לעבר המנחם תודה סמלית והמשיך בענייניו. אבל שבוע לאחר מכן, זימן המפיק העסוק את הצלם הצעיר למשרדו. "את תמונות הסטילס לסרט הבא שאנחנו עושים אתה תצלם", אמר לו. המנחם הינהן, אף שלא היה לו מושג כיצד מצלמים סרט, מיהם בעלי התפקידים על הסט ומה תפקידו של צלם הסטילס בכל העסק הזה.

עד מהרה הוא התבשר שעליו לצלם את תמונות הסטילס לסרט "הבית ברחוב שלוש", ולמזלו, הבמאי משה מזרחי הסכים לפרוש עליו את חסותו. מזרחי הסביר לו במשך שעות מה יהיה עליו לעשות בזמן צילומי הסרט.

גולן וגלובוס היו מרוצים ממה שהוציא הצלם הטירון תחת ידיו ועם הזמן זימנו אותו לצלם עוד ועוד סרטים. בעקבותיהם הלכו מפיקים נוספים, והמנחם היה לדמות מוכרת בתעשיית הקולנוע המקומית. הוא ביסס לו מעמד של אחד מצלמי הסטילס המובילים בתחום ועם השנים היה לצלם הישראלי שזכה לתעד הכי הרבה סרטים.

רשימה חלקית בלבד של הסרטים שצילם כוללת את "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "יופי של צרות", "מבצע יהונתן", סדרת סרטי "אסקימו לימון", "בר 51", "בנות", "שדות ירוקים", "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב", "חסד מופלא", "עץ הדומים תפוס", "לילסדה", "קשר עיר", "ההסדר", "בסמה מוצ'ו", "מתנה משמים", "סוף העולם שמאלה", "הכוכבים של שלומי", "מדורת השבט", "הכלה הסורית" ו"אביבה אהובתי".

רשימת הכוכבים הבינלאומיים שעברו מול העדשה שלו מרשימה ומפתיעה, ומעוררת געגועים לימים שבהם מפיקים זרים לא חששו לבוא לארץ ולצלם כאן סרטים. עם השחקנים שצילם המנחם בארץ ובחו"ל נמנו שלי וינטרס, אינגריד ברגמן, איזבלה רוסליני, רוברט מיצ'ם, רוק הדסון, טום הנקס, פיטר אוטול, סאלי פילד, ריצ'רד דרייפוס, אלן ארקין, מלאני גריפית, שרון סטון, קירק דאגלס, קולין פירת, נסטסיה קינסקי, פיטר יוסטינוב, מיוריאל המינגוויי, סופי מרסו, חנה שיגולה, ג'ודי דייוויס, סילבסטר סטאלון, לי מארווין, צ'אק נוריס ועוד רבים אחרים.

בשיא הקריירה שלו צילם המנחם 1012 סרטים בשנה, אבל בשנים האחרונות החליט לצמצם את היקף עבודתו. כיום הוא מסתפק בסרט או שניים בלבד בשנה. "היום אני מצלם מעט. זה כבר לא מסעיר אותי כמו פעם", הוא מסביר. "סיפרו לי למשל לא מזמן שהולכים לצלם פה סרט עם בראד פיט, אבל זה כבר לא עושה לי שום דבר".

יוני המנחם

מלבד זאת, צילום הסטילס בסרטים הוא תחום שהולך ודועך בשנים האחרונות. פעם צלם הסטילס היה חלק בלתי נפרד מצוות הצילום של סרט, מכיוון שתמונותיו היו חיוניות לקידום המכירות של התוצר המוגמר: הן היו מוצגות בחלונות הראווה של בתי הקולנוע, כדי למשוך צופים לתוך האולמות. כיום, לעומת זאת, חלונות הראווה הללו נעלמו בקרוב המקומות, ובבתי הקולנוע מסתפקים בתליית הכרזות של הסרטים. משום כך, מסביר המנחם, מפיקים רבים מעדיפים כיום לחסוך בעלויות ומסתפקים בצלם סטילס שבא לשלושה או ארבעה ימי צילום בלבד.

המנחם איפוא זכה לחוות לא רק את ימי הצמיחה והפריחה של הקולנוע הישראלי, אלא גם את תור הזהב של צלמי הסטילס בקולנוע. לפני כשנה הוא התחיל להעלות לדף הפייסבוק שלו תמונות מהארכיון העצום שלו. "בהתחלה העליתי רק שתי תמונות, ופתאום מספר החברים שלי זינק. הם התלהבו ודרשו שאעלה עוד תמונות", הוא מספר.

המנחם החל לחטט במעטפות שלו, נבר בין אלפי הנגטיבים ודלה מביניהם תמונות שצילם בארבעת העשורים האחרונים מאחורי הקלעים של הסרטים הישראליים. "זה היה קשה מאוד, אבל נכנסתי למאניה", הוא מספר. "לקחתי את הנגטיבים של כל סרט וסרט וחיפשתי בהם משהו שנראה כמו פנסים בפריים; זו היתה האינדיקציה שלי לאיתור התמונות האלה, כי אם רואים פנסים בפריים זה סימן שכיוונתי את המצלמה הפוך, כך שיראו גם את אנשי הצוות והסט, ולא רק את השחקנים".

מבול של תגובות זרם מכל קצווי תבל. "פתאום חודשו כל מיני קשרים שהיו לי עם חברים לעבודה, אנשי צוות ושחקנים שלא שמעתי מהם כבר 35 שנה", מספר המנחם. הוא המשיך להעלות עוד ועוד תמונות, וכיום יש בעמוד הפייסבוק שלו כ900 תמונות המנציחות עשייה של עשרות סרטים.

בחודשים האחרונים עבר המנחם, לראשונה בחייו, להתייצב בצדה האחר של המצלמה. הוא ומפעל חייו עומדים כעת במרכזו של סרט תיעודי חדש, "מבעד לעיניים", שמביימת יעל קלופמן ("סערת רגשות"). בסרט הזה תנסה קלופמן לסקור 40 שנות קולנוע ישראלי דרך התמונות שצילם המנחם. "רתמנו רבים מהשחקנים, מאלה שעדיין עמנו, ויחד אתם הסתובבנו בלוקיישנים שבהם צילמנו את הסרטים וניסינו לשחזר סצינות", הוא מספר. "אני חושב שלא היה ולו שחקן אחד שהזמנו להצטלם וסירב להשתתף בסרט".

הוויסקי של אבו אל בנאת

שרון סטון

יוני המנחם

צילמנו את "מכרות המלך שלמה" (1985) בדרום אפריקה, עם שרון סטון וריצ'רד צ'מברליין. צלם הוליוודי בכיר צילם את שניהם עוד לפני כן לפוסטר של הסרט באולפן שלו בארצות הברית, אבל הם לא היו מרוצים מהתמונות שלו. אז מההפקה פנו אלי וביקשו שאצלם את סטון וצ'מברליין לתמונת פוסטר חדשה שם, בג'ונגל באפריקה.

"לאחר סשן הצילומים, נתתי לסטון את 500 השקופיות שצילמתי, כדי שתאשר אותן. היא אישרה כמעט את כולן, וכשהחזירה לי אותן היא אמרה שהתמונות נהדרות ושאלה אם אוכל באחד הימים לצלם תמונות פורטפוליו שלה. מובן שהסכמתי.

"מצאנו יום אחד שבו היא לא עבדה, ובזמן הפסקת הצהריים נסעתי לפגוש אותה באמצע הג'ונגל, במרחק של 80 ק"מ מהמלון. היא לבשה בגדים בסגנון טרזן, כפי שלבשה בסרט, מישהו הלך והביא איזה גור נמר קטן שיצטלם אתה, וצילמתי אותה שם על סלע, באמצע איזו בצה. לימים נודע לי שהתמונות האלה נהפכו לאחד מתיקי הצילומים הראשונים שלה, שהסתובבו בכל אירופה ועזרו לה לקדם את הקריירה שלה".

אינגריד ברגמן

יוני המנחם

"כשצילמנו את הסרט "אשה ושמה גולדה" (1982), התיידדתי מאוד עם אינגריד ברגמן. אני חושב שהייתי אפילו איש הצוות הישראלי היחיד שהיא הזמינה לארוחת ערב מצומצמת שהיא אירגנה אז במסעדה תל-אביבית.

"באותם ימים היא כבר היתה חולה, ולכן אחות ליוותה אותה כל הזמן. באחד הימים צילמנו באיזו וילה ברמת גן ולפתע ניגשה אלי האחות שליוותה אותה. 'שמע, אינגריד מבקשת שתבוא לקרוואן שלה עם המצלמה שלך, ותצלם שם תמונה שאותה לא תפרסם עד יום מותה. תשמור עותק אחד בשבילך, תן עותק אחד למאפר, אחד לאינגריד וזהו.

"באתי יחד אתה לקרוואן, ושם ראיתי את אינגריד יושבת על כיסא, בזמן שידה חבושה ותלויה, והמאפר שוקד על האיפור שלה. צילמתי את התמונה, ובאמת נתתי עותק אחד לה ואחד למאפר, ולא פירסמתי אותה במשך שנים ארוכות. פירסמתי את התמונה לראשונה לפני כשנה, כשהעליתי אותה לדף הפייסבוק שלי".

ברוק שילדס

יוני המנחם

את הסרט "סהרה" (1983), בכיכובה של ברוק שילדס, צילמנו ליד אילת. אמא שלה, טרי שילדס, ששימשה אז כסוכנת שלה, ליוותה אותה לכל מקום והגיעה גם לשם. באחד הימים צילמנו סצינה של מסיבה רועשת במסבאה, וכשהראיתי את התמונות למנחם גולן, המפיק, הוא התמוגג מנחת. שלחנו את כל התצלומים לארצות הברית, לחברת קנון, ואז אחרי כמה ימים אני מקבל טלפון הביתה. מנחם היה על הקו: 'יוני, חמור שכמוך, מה צילמת? איזה חרא תמונות! הכל כהה, הכל שחור, אני לא רוצה אותך יותר על הסט. ממחר אני מביא צלם אחר'. בכל זאת ירדתי למחרת לאילת, ובלובי של המלון פגשתי את אמא של ברוק שילדס. 'קיבלתי טלפון ממנחם, שמעתי מה הוא אמר על התמונות, ואני רוצה לומר לך שאני מאוד אוהבת את העבודה שלך. ראיתי את התמונות ואני מאוד אוהבת אותן. הודעתי למנחם שברוק לא תעמוד לפני אף צלם סטילס אחר'. ואכן, נשארתי על הסט הזה עד הסוף והמשכתי לצלם".

שייקה אופיר

יוני המנחם

"באפריל 1973, באחד מימי הצילום של הסרט 'אבו אל בנאת', ניגשתי למשה מזרחי וביקשתי ממנו לעזוב את הסט מוקדם, בצהריים. 'אני מתחתן הערב', הסברתי, והוא הסכים. לאחר החתונה בילינו אני ואשתי את הלילה בבית מלון, ואני הזמנתי השכמה לארבע בבוקר, כדי שאספיק להגיע למחרת ליום הצילומים.

"בבוקר החלטתי לקחת אתי בקבוק ויסקי שנשאר מהחתונה, כדי להביא לחבר'ה. הגעתי לסט, הנחתי את הבקבוק בצד והתחלנו לצלם את הסצינה שבה שייקה אופיר צועד הלוך וחזור במסדרון של בית יולדות, שותה ויסקי בשמחה ומדבר על זה שאחרי כמה בנות, הנה סוף סוף עומד להיוולד לו בן זכר. אבל משה מזרחי אהב לצלם הרבה טייקים לכל סצינה, שייקה לא היה מאלה שהסכימו לשתות תה במקום ויסקי בצילומים של סצינה כזאת, וככה מהר מאוד נגמר הוויסקי שהיה בבקבוק שלו. ואז מישהו צעק: 'תביאו את הבקבוק שיוני הביא!' כך שהוויסקי ששייקה שותה בסרט זה הוויסקי מהחתונה שלי".

מלאני גריפית

יוני המנחם

ביום שסיימתי לצלם את הסרט 'משפחת צנעני' התקשרו אלי מההפקה של הסרט 'הגן' (1977), שצילומיו כבר החלו. הם הביאו אז את מלאני גריפית הצעירה לשחק לצדם של שייקה אופיר וצחי נוי, ואמרו לי, 'שמע, אנחנו רוצים שתצלם את הסרט, וגם חסרות לנו תמונות סטילס של סצינה אחת שכבר צילמנו. אנחנו רוצים שתבוא אתנו בשבת לסשן של צילומי סטילס, שיימשך בוקר שלם באזור הפרדסים של כפר אז"ר'.

"הסכמתי, והבמאי ויקטור נורד סיפר לי שם שלמלאני, שהיתה אז בת 17, אין בכלל טקסט בסרט הזה, ושבסצינה שאנחנו הולכים לצלם בפרדס היא מופיעה בעירום לצדו של שייקה. הוא אמר לי 'בוא, אביים לך את הסצינות'. צילמתי את שניהם בין העצים, סדרה מלאה של תמונות שבהן היא מופיעה בעירום. כל הנגטיב הזה שמור אצלי עד היום. בתמונה המקורית רואים אותה בעירום מלא, אבל כאן היא חתוכה, כי אני לא רוצה שמישהו שמכיר אותה היום יראה את זה, יתרגז ויתחיל לרדוף אחרי".

גילה אלמגור

יוני המנחם

"'הבית ברחוב שלוש' היה הסרט הראשון שצילמתי. גילה אלמגור היתה אז בשבילי אלוהים וחצי. אלה היו ימים נטולי טלוויזיה ונטולי פרסומות, ושחקנים בסדר הגודל שלה ראו רק בתיאטרון ובקולנוע.

"בשלב מסוים בצילומים אמר לי מישהו מההפקה, 'סע לגילה הביתה וצלם כמה תמונות פורטרט שלה, אנחנו צריכים את זה לצורך יחסי הציבור של הסרט'. הסכמתי בפיק ברכיים, כי בשבילי זה היה כמו לנסוע לקודש הקודשים. הרמתי אליה טלפון כדי לתאם, והיא היתה מאוד לבבית, אבל אמרה לי: 'יש בעיה אחת קטנה. היתה לי לפני כמה ימים תאונה עם האוטו ונשארה לי צלקת על הסנטר. תצטרך לנסות להעלים אותה'. מובן שלא היה אז פוטושופ, ואני ממש לא ידעתי להעלים כאלה דברים בתמונות. בקושי ידעתי לצלם.

"הגעתי אליה הביתה, צילמתי, הבטחתי לה שאנסה להעלים את הצלקת, אבל בסופו של דבר התמונות נותרו בדיוק כפי שצולמו. אם מסתכלים היטב בתמונה הזאת, אפשר עדיין להבחין בצלקת מתחת לפה שלה. למרות זאת, גילה מאוד אוהבת את התמונה הזאת עד היום".

אסי דיין

יוני המנחם

"על הסרט 'מבצע יהונתן' (1977) עבדו מסביב לשעון, 24 שעות ביממה, כי רצו להקדים את כל האחרים שצילמו סרט על מבצע אנטבה (שני סרטים נוספים נעשו במקביל, האחד בכיכובם של אנתוני הופקינס, ברט לנקסטר ואליזבט טיילור, והאחר עם צ'רלס ברונסון, נ"א).

"כדי להיות מהירים במיוחד, חולקנו לשני צוותים שצילמו במקביל: את הצוות הבכיר ביים מנחם גולן והיה בו צלם סטילס אמריקאי, ואת הצוות השני ביים בועז דוידזון ואני צילמתי את הסטילס. אבל לפעמים קרה ששני הצוותים התאחדו לצילומים של איזו סצינה. כך קרה כשצילמו את הכוח הישראלי פורץ לשדה התעופה באנטבה, ולכן הייתי שם לצד הצלם האמריקאי.

"התמונה הזאת, שבה אסי דיין קופץ על הספסלים ויורה, נוצרה כמעט בטעות, כי כשאתה מצלם, אין לך שום יכולת לדעת מתי ייצא רשף האש מהרובה. אם אתה מצלם ברגע שאתה רואה את הרשף, זה אומר שכבר פיספסת אותו. כך שאני צילמתי שם בלי לדעת מה בדיוק ייצא, ורק כשפיתחתי את התמונה ראיתי את הרשף הזה. הייתי מאוד גאה בתמונה הזאת, ובאמת הרבה עיתונים מאוד התלהבו ממנה ופירסמו אותה עוד לפני שיצא הסרט. עם זאת, את הקרדיט עליה תמיד קיבל הצלם האמריקאי, כי כולם היו בטוחים שהוא זה שצילם אותה".

מונה זילברשטיין

יוני המנחם

"'הבלש האמיץ שוורץ' (1973) היה הסרט השני שצילמתי. כשראיתי על הסט את יוסי שילוח, ששיחק גם בסרט הקודם שצילמתי, 'הבית ברחוב שלוש', נפל לי האסימון שכנראה אני באמת הולך להיות צלם סטילס בסרטים, כי עובדה, הנה אני כבר מגיע לסט ופוגש חברים.

"אבל בסרט הזה עשיתי טעות אחת גדולה, שאחר כך מאוד הצטערתי עליה. צילמתי על הסט הזה הרבה תמונות של השחקנים שהכרתי ושכולם אז הכירו ­ שילוח, בומבה צור, אורי זוהר וששי קשת ­ אבל בקושי צילמתי שחקנית אחת צעירה שהיתה שם. זאת היתה מונה זילברשטיין. במקום לצלם אותה בצורה כאסחיסטית, בלי הכרה, עוד ועוד, הייתי קמצן בפילמים. היא היתה יפהפייה, אבל אני לא הכרתי אותה אז ולא היה לי מושג מי היא. רק שנים לאחר מכן, לאחר המוות הטרגי שלה, הצטערתי מאוד שלא צילמתי אותה יותר. הרגשתי החמצה. אבל מי יכול היה אז לדעת מה יעלה בגורלה".

צחי נוי

יוני המנחם

"צילמתי כמעט את כל הסרטים בסדרת 'אסקימו לימון'. נורא נהניתי, זה היה כיף אדיר. לא הפסקנו לצחוק. אני זוכר שמבין שלושת השחקנים, תמיד דפקו את צחי. הוא תמיד היה הקורבן לתעלולים של השלישייה הזאת. כשבאחד הסרטים שלושתם היו צריכים ליפול לאיזה בור, במשך היום יונתן (סגל) ויפתח (קצור) הצליחו לשכנע את בועז (דוידזון, הבמאי) שאין צורך ששלושתם ייפלו, ושאם רק צחי ייפול זה יהיה הרבה יותר מצחיק. או ב'ספיחס', למשל, היתה סצינה ששלושתם עומדים בתור כי הם צריכים להסתפר לקראת הגיוס, אבל כמובן שמי שהסתפר בסופו של דבר היה רק צחי. אבל כל זה נעשה תמיד בכיפיות, לא ברוע לב, וצחי לא התנגד כי הוא היה מקצוען. הוא קיבל זאת במקצועיות, כי היה היחיד שם שידע בוודאות שהוא רוצה להיות שחקן, שזאת הקריירה שהוא רוצה לפתח".

יוני המנחם

"'צ'רלי וחצי' צולם ב1973, וכאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים נאלצנו להפסיק את הצילומים וכולם גויסו. אחרי המלחמה נאלצנו לעשות כמה ימי השלמה כדי לגמור את הסרט. למרות זאת, העבודה על הסרט הזה היתה כיף גדול, כי כשאתה נמצא עם זאביק (רווח) ויהודה (ברקן), אתה לא מפסיק לצחוק לרגע.

"זכורה לי משם סצינה אחת, שבה יעל קציר רצה לביתה בוכה, לאחר שראתה את יהודה ברקן משחק קלפים. הילד מיקו מחליט לרוץ אחריה כדי להרגיע אותה, וכשהוא מגיע לשם הוא מטפס מהחצר לחלון שלה, נוקש ונוקש עליו, והיא שואלת כמה פעמים 'מי זה?' ואז אני לא התאפקתי ועניתי במקומו 'קו קו קו קונילמל'. כולם צחקו ולא היתה ברירה אלא להפסיק את הצילומים. אני חושב שזו היתה הפעם היחידה בחיים שהעזתי להתערב בזמן הצילומים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו