בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קודם ניקח את טבריה

שחקני "העולם מצחיק" מביאים משב רענן לבלילה קולנועית חיננית, שאינה יודעת שובע

6תגובות

במאי הקולנוע שמי זרחין הוא בראש וראשונה מספר סיפורים. הוא אוהב לשלב בסרטיו דמויות רבות ולעקוב אחר סיפוריהן המשתלבים זה בזה. זה בלט ב"לילסדה", סרטו העלילתי הארוך הראשון מ-1995; וגם ב"אביבה אהובתי", סרטו המצליח ביותר עד כה מ-2006.

התשוקה של זרחין לגולל סיפורים מגיעה לשיאה בסרטו החדש, "העולם מצחיק". זרחין, יליד טבריה, חוזר לעיר שבה התרחשה גם עלילת "אביבה אהובתי", ושוזר אוסף של סיפורים. המטרה היא לשרטט את דיוקנה של העיר על פני קשת רחבה של סגנונות, שנעים בין הממשי למדומה ולמומצא.

קשת הסיפורים המרכיבה את הסרט נעה בין מלודרמה סנטימנטלית לאירוע מסתורי, כולל התייחסות למקומו של "הגשש החיוור" בעיצוב התודעה של העיר דרך המערכון "הקפטריה בטבריה".

אני אוהב את מה שזרחין מנסה לעשות בסרטו החדש ומעריך את הניסיון. התוצאה מספקת בחלקה בלבד בגלל הבעייתיות המאפיינת את כל סרטיו של זרחין: עימות בין הסיפור לאופן הצגתו.

אנסמבל רחב

במרכז סרטו של זרחין שני אחים ואחות, שאין ביניהם קשר. מירון (דני שטג) הוא אב לבן (משה אשכנזי), שמתעורר בתחילת הסרט מתרדמת ארוכת שנים. ירדנה (אסי לוי) מגלה שהיא בהריון אף שלא שכבה עם גבר זמן רב. מכיוון שאינה מאמינה בנסים, היא חושדת כי מישהו סימם ואנס אותה. גולן (אלי פיניש) מטפל באהובתו הגוססת מסרטן (אולה שור). כדי לעודד אותה, הוא מדרבן את שייקה לוי (בתפקיד עצמו) ליזום איחוד של "הגשש החיוור", אף שישראל פוליאקוב איננו עוד.

כל הסיפורים האלה עוסקים בסוגיות של הכרה ומוות (הבן מתעורר מתרדמת; האחות מאמינה שלא היתה בהכרה כאשר התעברה ושוקלת הפלה; גולן רוצה למצוא תחליף לפולי המת). די בהם כדי למלא את הסרט, אך זרחין אינו מצליח להסתפק במועט וגודש סיפורים נוספים ותחבולות תסריטאיות וחזותיות. התוצאה מסורבלת וכבדה.

כדי להבליט את האופן שבו סיפורים מעצבים עיר, זרחין ממקם חלק נכבד מהעלילה בסדנה לכתיבה יוצרת. המנחה שלה (יחזקאל לזרוב) הוא שכן של ירדנה ואולי גם זה שסימם אותה (האופן שבו זרחין פותר את הדילמה הזאת מעורר הערכה, מכיוון שהוא בוחר בפתרון נראטיבי קשה לעיכול).

מדי פעם חוזר הסרט לסדנה, שם נשמעים סיפוריהם של התלמידים. חלק מהסיפורים מתבססים על דמויות טברייניות אמיתיות - כגון איש הצבא הוותיק (זאב רווח בהופעת אורח), שמתהלך בעיר במדיו ודורש שיצדיעו לו. הסיפורים, שזוכים לייצוג קולנועי כסרט בתוך סרט בסגנונות קולנועיים שונים, מייגעים לרוב. הם לא מעניינים או מפתיעים דיים, אך הם מאפשרים לזרחין להשתמש באנסמבל רחב של שחקנים, שכבר הופיעו בסרטיו הקודמים.

בכל פעם שסיפור כזה החל ייחלתי לשובם של גיבורי הסרט, שהקשר בין הממשי למדומה מוצלח יותר אצלם (זרחין כבר השתמש במרכיבים מדומים, כמעט קסומים, בסרטו הראשון "לילסדה").

דמות של סופר הופיעה גם בסרטו הקודם של זרחין, "אביבה אהובתי". שם היה זה סופר שעקר מטבריה לתל אביב (ששון גבאי). ב"העולם מצחיק" מנחה הסדנה, המייצג את הכותב, הוא דמות נוגעת ללב (חבל שכמו דמויות משנה רבות בסרט, אינה מפותחת דיו). לעומת זאת, ב"אביבה אהובתי" הסופר מתגלה כנוכל שמבקש לגנוב מאביבה את קולה. בשני המקרים הרצון לתרגם את המציאות לפיקציה ניצב במרכז. חבל שהנושא הנכבד הזה אינו זוכה לטיפול מעמיק מספיק.

"העולם מצחיק" בנוי מרובד על גבי רובד, עד שנדמה שהם קורסים זה לתוך זה. זרחין מנסה להיחלץ מהמיינסטרימיות שמאפיינת את מרבית עבודתו, והמאמץ מורגש. אינני משתמש כאן במושג מיינסטרימיות במובן שלילי; הקולנוע הישראלי זקוק לקולנוע מיינסטרימי מיומן כמו זה של זרחין.

אך ב"העולם מצחיק", יצירה שמונעת על ידי יומרה לא מעטה - ואני אומר זאת כמחמאה - ניכר סדק בין הצד המיינסטרימי לניסיון להתרחק ממנו. ככל שהסרט מתקדם מהר יותר מתרחב הפער ותחבולות אינן מצליחות לגשר עליו.

בסרט יש סצינות יפות ומידה של אירוניה מתוחכמת לעתים, אך הוא סובל מגודש, שמרחף מעל המציאות המתוארת ולא מצליח לחדור לתוכה. לכל אורך הצפייה ניכר ניסיונו של זרחין להעניק לסרט יציבות, אך הוא נכשל. התוצאה היא בלילה קולנועית חיננית אבל מתישה.

זו לא יצירה טריוויאלית. עקבתי אחריה בעניין גם כאשר הייתי מודע למגבלותיה, ובהן הכובד שהיא משרה עקב הגודש המאפיין אותה. למרבה המזל, בסרט שלושה שחקנים מצוינים: אסי לוי, אלי פיניש ודני שטג, שאינו מוערך דיו. שלושתם - וכמה שחקנים נוספים - מביאים לתוכו מעין נטורליזם; מפיחים בו רוח רעננה שנחוצה כל כך. *

"העולם מצחיק". בימוי ותסריט: שמי זרחין; צילום: ירון שרף; שחקנים: דני שטג, אסי לוי, אלי פיניש, משה אשכנזי, נעמה שטרית, יחזקאל לזרוב, אולה שור, שייקה לוי, זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, משה איבגי, רותם אבוהב, אבי גרייניק, אלון נוימן, דרור קרן, שרית וינו אלעד, ישראל קטורזה

ורד אדיר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו