בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צדו הקרוב של גן עדן: על מבקר הקולנוע האגדי אנדרו סאריס

סאריס, שמת בשבוע שעבר, היה אחרון מבקרי הקולנוע האמריקאים שכתיבתם חוללה שינוי בנוף הקולנועי של ארצם

תגובות

בשבוע שעבר מת מבקר הקולנוע האמריקאי אנדרו סאריס, שבכתיבתו ארוכת השנים שינה את יחסה של אמריקה לתולדותיה הקולנועיות. הוא היה בן 83 במותו.

סאריס, שהיה במשך שנים רבות המבקר הראשי של ה"וילג' וויס", היה אחד משלושת מבקרי הקולנוע המשפיעים ביותר בתולדות אמריקה. השניים הנוספים היו מני פרבר, שמת ב 2008 בן 91, ופולין קייל, שמתה ב 2001 בת 82. עם מותו של סאריס בא הקץ על עידן מבקרי הקולנוע האמריקאים שכתיבתם חוללה שינוי בנוף הקולנועי של מולדתם. בארצות הברית פועלים עדיין כמה מבקרי קולנוע שאני נהנה לקרוא אותם; אבל קשה לי לתאר שבעתיד ארכוש את קובצי הביקורות שלהם כפי שרכשתי כמעט כל קובץ של כתביהם של פרבר, קייל וסאריס, מיד עם צאתם לאור.

ומבין כל הספרים שקיבצו את כתביהם של שלושת המבקרים האלו, יותר מכל השפיע עלי ספרו של אנדרו סאריס "1968 The American Cinema: Directors and Directions 1929", שיצא לאור ב 1968. בספר זה ייבא סאריס לאמריקה את מה שמבקרי כתב העת הצרפתי "קאייה די סינמה" כינו "הפוליטיקה של ה'אוטר'"; סאריס שינה את שמו ל"התיאוריה של ה'אוטר'". גישה זו ראתה בבמאי הקולנוע את יוצרה הבלעדי של היצירה הקולנועית ממש כפי שהסופר, המחזאי, הצייר או המלחין הוא יוצרה הבלעדי של אמנותו.

אי–פי

כמו מבקרי ה"קאייה די סינמה", שמהם צמחו במאי הגל החדש הצרפתי, יישם סאריס את התיאוריה על במאי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי. עיקר ספרו, שיצא לאור ברגע גסיסתו של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, הוקדש לחלוקה של רבים מבמאים אלו לקטגוריות על פי ערכם וחשיבותם בתולדות הקולנוע האמריקאי. חשיבותו העיקרית היתה שהוא העניק הכרה לבמאי קולנוע אמריקאים שעד אז לא זכו להערכה במולדתם וגם תקף כמה מהבמאים המוערכים ביותר בארצות הברית עד לאותם ימים.

בראש הפירמידה הביקורתית ההיסטורית ניצב הפנתיאון, ובו כלל סאריס 14 במאים: צ'רלי צ'פלין, רוברט פלאהרטי, ג'ון פורד, ד"ו גריפית, האוורד הוקס, אלפרד היצ'קוק, באסטר קיטון, פריץ לאנג, ארנסט לוביץ', מקס אופולס, ז'אן רנואר, ג'וזף פון שטרנברג ואורסון ולס.

מתחתיה ניצבה קטגוריה שסאריס כינה "צדו הרחוק של גן עדן". זו מנתה במאים שאמנם היו רבי חשיבות בעיניו אך יצירתם גם סבלה ממגבלות שונות. עם אלה נמנו רוברט אולדריץ', פרנק קפרה, ג'ורג' קיוקר, סמיואל פולר, בלייק אדוארדס, ג'וזף לוסי, אנתוני מאן, וינסנט מינלי, אוטו פרמינג'ר, ניקולאס ריי, דאגלס סירק, ג'ורג' סטיבנס, פרסטון סטרג'ס, קינג וידור ועוד.

מינלי יותר מקאזאן

הקטגוריה שעוררה את המחלוקת הגדולה ביותר עם צאת ספרו של סאריס נקראה "Eye Less Than Meets the" והיא כללה במאים שלדעתו זכו להערכה מוגזמת. ברשימה זו נמנו כמה מהבמאים המוערכים ביותר בארצות הברית באותן שנים ובהם ג'ון יוסטון, איליה קאזאן, דייוויד לין, ג'וזף ל' מאנקביץ', ויליאם ויילר, פרד זינמן ובילי ויילדר.

איך אפשר להעריך במאי מלודרמות, מערבונים, סרטי פשע וסרטים מוסיקליים כגון סירק, מאן, פולר ומינלי יותר מאשר את קאזאן, זינמן או ג'ורג' סטיבנס ¬ ביקשו לדעת תוקפיו הרבים של סאריס. בראשם ניצבה המבקרת פולין קייל, שהמחלוקת בינה לבין סאריס היתה לאירוע מכונן בתולדות ביקורת הקולנוע בארצות הברית.

קייל תקפה כל טענה וטענה בסקירתו של סאריס את "תיאוריית ה'אוטר'" ואת תולדות הקולנוע האמריקאי. והיא עשתה זאת בחריפות ובתוקפנות האירוניות שאיפיינו אותה (המאמר מופיע בקובץ רשימותיה הראשון, "I Lost It at the Movies", שיצא לאור ב 1965).

עם זאת, ההבדלים האידיאולוגיים בין קייל לסאריס היו פחות קיצוניים מכפי שהשניים הציגו אותם. קייל העריכה במאים לא פחות מסאריס; היא רק העריכה במאים אחרים, ויחסה לקולנוע ההוליוודי הקלאסי היה שונה מזה של סאריס.

המחלוקת ביניהם נמשכה לכל אורך דרכם הקולנועית. דוגמה לכך באה לביטוי בראיון טלפוני שקיימתי עם סאריס בשנות ה 90. שאלתי אותו מה דעתו על ההערכה שקלינט איסטווד זוכה לה סוף סוף כבמאי במולדתו, אחרי שנים ארוכות של התעלמות ממנו (הראיון התקיים זמן קצר אחרי שאיסטווד זכה באוסקר הראשון שלו בעבור "בלתי נסלח"). בתשובתו היפה הגדיר סאריס את איסטווד כ"כוח חיובי" בקולנוע האמריקאי של אותן שנים.

זמן קצר לאחר מכן פורסם ב"ניו יורקר" ראיון עם קייל, שכתבה בשבועון זה שנים רבות ופרשה מעבודתה בשל מחלת פרקינסון שבה לקתה, והיא נשאלה בו אותה השאלה. קייל, שלכל אורך הקריירה שלה זילזלה באיסטווד, פטרה את השאלה בתשובה קצרה: "ridiculous s'It".

היה כמובן שוני בין עבודתו של סאריס לזו של מבקרי ה"קאייה די סינמה". המבקרים הצרפתים ¬ פרנסואה טריפו, ז'אן לוק גודאר, קלוד שברול ואחרים ¬ ביקשו להביא את בשורת הקולנוע ההוליוודי העממי, הבידורי והמסחרי לכאורה לקולנוע האירופי המיושן והמאובן לדעתם; כלומר, הם עסקו באחר, והביאו את בשורתו לאני. סאריס, לעומת זאת, ביקש לשנות את יחסה של מולדתו לאמנותה שלה. ומההבדל הזה גם נבע השוני בסוג ההתקפות שכוונו נגד מבקרי ה"קאייה" לעומת אלה שהופנו נגד סאריס.

סאריס נתפש בעיני רבים מתוקפיו, ובראשם קייל, כמי שמנסה להשחית את הקולנוע האמריקאי, דרך העמדתם של במאים העוסקים בז'אנרים זניחים לפני במאים שעוסקים בסרטיהם ב"נושאים רציניים". אך, כמובן, סאריס הוא שניצח, וכיום רבים מהיוצרים שהוא היה הראשון בארצות הברית שהילל אותם נחשבים לעילית הבמאים של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי. קאזאן ויוסטון עדיין מוערכים, וגם לזינמן ולוויילר מעריצים רבים, אך הוקס, סירק, ריי, פולר ומאן מוערכים כיום לא פחות מהם, או אף יותר.

במשך השנים הביע סאריס רק חרטה אחת בעניין ספרו והיא בנוגע ליחסו לבילי ויילדר. במאמר שנכנס לדפי ההיסטוריה הודה סאריס בטעותו בדבר ויילדר והעלה אותו לקטגוריה של הפנתיאון.

לא פעם במשך השנים התבקש סאריס לעדכן את ספרו מ 1968, אך סירב. כתוצאה מכך ספרו רב החשיבות בנוגע לבמאי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי ¬ חשוב הרבה פחות בכל מה שנוגע להתייחסויותיו השטחיות לבמאים כגון פרנסיס פורד קופולה, סם פקינפה או מייק ניקולס, שבעת פרסום הספר היו רק בראשית דרכם.

אקט של שחרור

סאריס נולד בברוקלין ב 1928 להורים ממוצא יווני וגדל בקווינס. לעומת פולין קייל, שהיה תענוג לקרוא אותה גם כשלא הסכמתי עם דעותיה, סאריס לא תמיד היה קל לקריאה וסגנונו היה לעתים קרובות מסורבל. ואולם, בעיקר בספרו הראשון, הוא העניק לגיטימציה לרבות מהדעות הקולנועיות שבהן דגלתי גם כן, והקריאה בספרו, זמן קצר לאחר צאתו לאור, היתה לגבי אקט של שחרור.

סאריס, שפירסם חמישה ספרים נוספים, לימד קולנוע באוניברסיטת קולומביה ואחרי שעזב את ה"וילג' וויס" כתב עד 2009 ביקורות ב"ניו יורק אובזרוור". הוא היה נשוי למבקרת הקולנוע מולי האסקל, שב 1975 פירסמה את הספר "From Reverence to Rape", אחד הספרים המוקדמים ביותר שעסקו בקולנוע מנקודת מבט פמיניסטית.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו